מעטים הם היהודים שמכירים את טורקיה כמו הרב מנדי חיטריק, משגיח כשרות המפקח על עשרות מפעלים ברחבי המדינה.
בעשרים השנים האחרונות, נוהג חיטריק, שליח חב"ד ויליד ישראל שמשמש כרב האשכנזי של טורקיה, לנסוע אלפי קילומטרים בשנה ברחבי טורקיה, אף שרובם המכריע של 12,000 יהודי טורקיה מרוכזים באיסטנבול, העיר הגדולה במדינה.
בדרך הוא מוצא כמה תגליות מעניינות מאתרי קבורה שמעולם לא תועדו, מגלה יהודים שומרי מצוות שגרים הרחק מאיסטנבול, וחושף מנהגים יוצאי דופן שנולדו מתוך שיתוף פעולה עם המוסלמים המקומיים.
בקיץ האחרון, צ'יטריק החל לתעד את חוויותיו בטוויטר, במהלך מסע של שלושה שבועות ברחבי טורקיה, שכולל עצירות בנקודות ציון יהודיות מוכרות לצד כמה שנמצאות רחוק מאוד ממסלול התיירים השחוק. הוא שם לו למטרה להעלות את המודעות להיסטוריה, שלדבריו "נופלת בין הכיסאות", במיוחד עבור יהודים רבים שרואים את העולם ככזה שמתחלק בין ספרדים לאשכנזים, והוא חש שהוא נוחל הצלחה.
"אנשים שעוקבים אחרי הטיול שלנו - רובם, אגב, לא יהודים - מזמינים אותנו לבקר. יהודים ממוצא טורקי ויווני אומרים לנו שזה נורא מרגש", סיפר חיטריק בראיון. "מכירים לנו תודה על הגישה שאנחנו מעניקים להם לכל האתרים האלה. זה ממש מחמם את הלב".
חיטריק עושה את כל זה כשהוא חמוש בכיפה ובציצית, מה שהופך אותו למחזה יוצא דופן במדינה מוסלמית שנשיאה ננזף בשנה שעברה בידי ארה"ב, לאחר שנשא נאום רווי באנטישמיות.
מסעו של הרב מעורר תגובות ורגשות דומים גם ברשת. חוסיין האקי קהווג'י, סופר ועיתונאי לאומני המתהדר ביותר מ-60,000 עוקבים, כתב בטוויטר שמסלול הטיול של חיטריק "חופף למקומות שבהם פרצו שריפות" - והתייחס לדליקות היער שאילצו אלפים מתושבי טורקיה להימלט מבתיהם בשבועות האחרונים. "רבנים הם גם מומחים לקבלה ולמאגיה שחורה", הוא הוסיף.
אבל מניסיונו של חיטריק, עמדות אנטישמיות כמו זו כמעט אינן מחלחלות אל התושבים המקומיים שהוא פוגש במסעותיו. לדבריו, אימאמים מקדישים שעות רבות כדי לעזור לו לחפש את האתרים שהוא חוקר. אנשים ברחוב מזמינים אותו לארוחת ערב, ומביעים תחושות של סולידריות ושל אחווה עם העם היהודי.
"דו-קיום בין יהודים למוסלמים הוא לא רק סיסמה ששמורה לכנסים", מסביר חיטריק, המשמש יושב ראש של "ברית הרבנים בארצות האסלאם", גוף שהוקם בשנת 2019 כדי לתמוך בחיים היהודיים במדינות מוסלמיות. "זו היתה ועודנה המציאות".
למסע שלהם יצאו חיטריק ובנו חיים ב-26 ביולי, והוא כולל תחנות מוכרות היטב המעידות על שורשיה העמוקים של יהדות טורקיה, כמו הריסות בית הכנסת בסרדיס. המקום, שנבנה לפני 1,500 שנה לפחות, נחשב מהגדולים והחשובים בעת העתיקה, ומפורסם גם בזכות רצפת הפסיפס והקירות השמורים היטב, שנחשפו בחפירות ב-1962.
אבל יש גם מונומנטים שחוץ מבני משפחת חיטריק, מעטים מודעים לקיומם, כמו מצבות של חיילים יהודים שנלחמו בגליפולי, משדות הקרב המפורסמים והעקובים מדם של מלחמת העולם הראשונה. היהודים שנלחמו בשם האימפריה העות'מנית קבורים שם לצד בני דתם שנלחמו למען צרפת ובריטניה, חלק ממניין הנופלים הכולל שנע סביב מאה אלף איש.
בטירֶה, שהיתה בעבר מרכז תורני חשוב, כ-500 קילומטר מדרום לאיסטנבול, חיפש צ'יטריק בית קברות יהודי, שלדברי המקומיים נהרס ונקבר מתחת לבית חולים חדש. "מצאנו את בית החולים, ובפינה נידחת שלו היו מצבות שלמות שלדעתי איש בכלל לא ידע על קיומן", סיפר הרב. לאחר שחשפו את שרידי בית העלמין וניכשו את העשבים סביב המצבות - מלאכה מאומצת גם ביום רגיל, על אחת כמה וכמה כשבחוץ שורר חום של 41 מעלות - אמרו הרב חיטריק ובנו קדיש מעל הקברים.
אלא שמסעם של האב ובנו אינו מסתכם רק בכך. בכל מקום שאליו הם מגיעים הם יוצרים קשר עם יהודים ומוסלמים מקומיים, כולל אנשי דת, וחושפים פיסות קטנות ממרבד עשיר אך דהוי של מנהגים יהודיים שהתגבשו לאורך מאות שנים.
בית הכנסת הגדול של בורסה, המרוחקת כ-130 קילומטר מדרום-מזרח לאיסטנבול, שופץ לא מכבר ומתפקד בעיקר כמוזיאון, והרימונים שמקשטים את ספרי התורה שלו מעוטרים בכוכב ובסהר - סמלים מוסלמיים מובהקים.
כשביקר הרב חיטריק בבית הכנסת וסיים לבחון את ספרי התורה, הוא החזיר את מפתחות ארון הקודש לשמש בית הכנסת, יוסוף, שסירב לאסוף את המפתח בכף ידו, וביקש מחיטריק להניח אותו על גב ידו. ליאון אלנקווה, ראש הקהילה היהודית של בורסה, הבחין מייד במבוכה של צ'יטריק, והסביר לו בלאדינו, שפתם של מגורשי ספרד, "ככה לא תריבו" על המפתח ועל ארון הקודש.
"לא ממש הבנתי למה הוא מתכוון, אבל דבר אחד בטוח: אני לא אריב עליהם", כתב חיטריק בחשבון הטוויטר שלו על חילופי הדברים המוזרים הללו, שאותם תיאר כמנהג ייחודי לבורסה.
הרב תיאר בפני עוקביו עוד מסורת יהודית-טורקית שנקראת "מירקאדו", ככל הנראה נגזרת של המילה הספרדית לשוק, כלומר מרקאדו. על פי אותו מנהג, כשנולד ילד לאחר הפלה או מחלה, הוא "נקנה" בידי קרוב משפחה הדואג לכל צרכיו של הילד עד גיל 7-8, בניסיון לרמות את הגורל במהלך אותן שנים קריטיות.
"המירקאדו נועד לשנות את המזל", הסביר לרב משה חביב, מאנשי חברה קדישא באיזמיר הסמוכה. צ'יטריק שיתף את עוקביו בגילוי מצבתו של יצחק פוליקר, שהלך לעולמו באיזמיר בגיל מופלג ונקבר בבית הקברות היהודי ב-1912. המצבה העידה על כך שהוא "נקנה" בתור ילד.
אף שבבורסה נותרו היום רק 60 יהודים, אלנקווה משוכנע שהקהילה תשרוד. "כל יום צריך לעבוד כדי שהיהדות תשגשג פה - וזה יקרה", הוא הסביר למצלמתו של חיטריק בטורקית מתובלת בלאדינו.
מסעותיו של הרב מובילים אותו גם אל שרידיה של אחת מהקבוצות היהודיות הגדולות בטורקיה, הרומניוטים, שנמחו כמעט כליל בידי הנאצים. הרומניוטים היו קיימים עוד הרבה לפני הפיצול בין ספרדים לאשכנזים, והם לא שייכים לאף אחת משתי הקבוצות. על פי המסורת, הם התיישבו ביוון ובטורקיה זמן קצר לאחר חורבן בית שני, עוד בשנת 70 לספירה.
בעבר היתה זו הקבוצה היהודית הגדולה והבולטת שבאזור הבלקן, אך כיום נותרה מהרומניוטים רק קהילה קטנה המרוכזת ביואנינה שבצפון יוון. בטורקיה עצמה נותרו רק כמה עשרות יהודים רומניוטים.
חיטריק מייחס את הזנחת אתרי המורשת היהודיים בטורקיה להשמדה הכמעט מוחלטת של הרומניוטים, כי יש מעט מאוד משפחות יהודיות שמגלות עניין אישי במורשתן, בניגוד לאופן שבו מושקעים יהודי ספרד ואשכנז בצפון אפריקה ובמזרח אירופה בהתאמה. במקום זאת, גורל האתרים היהודיים בטורקיה נותר כעת בידי הרשויות המקומיות, והתוצאה היא חוסר אחידות משווע.
כמה עיריות ורשויות מקומיות בטורקיה שיפצו בתי כנסת בשנים האחרונות, ללא כל פרסום או תרועת חצוצרות. אחת מהדוגמאות המרשימות ביותר היא בית הכנסת ברגמה יעבץ שליד איזמיר. המבנה שימש כאורווה עד לפני כמה שנים, אז שיפצו אותו הרשויות והעניקו לו חלל פנים מהפנט ביופיו, כולל רצפת שיש משובצת, חלונות ויטראז' ובימה ייחודית, מעוטרת שיש וסורגי מתכת מודרניים למראה, ומעליהם חופה של עמודים ניאו-קלאסיים ותבליטי עץ צבועים בזהב שמקשטים את התקרה.
ועם זאת, אתרי מורשת יהודיים אחרים, כמה מהם עתיקים מאוד, עדיין שוכבים כאבן שאין לה הופכין, חשופים לפגעי מזג האוויר ולגנבי עתיקות, כמו בית הכנסת העתיק של פריאנה, ליד איזמיר. האבנים המאסיביות, שבהן גם עמודי גרניט מפוסלים, הפכו לקישוטי גן נחשקים עבור תושבי האזור, וכמה מאלו שפזורות בין שרידי בית הכנסת אף משמשות את המקומיים כשולחנות פיקניק.
במילאס, שמדרום לפריאנה, בית הכנסת המקומי נהרס לפני כמה שנים, ומעל חורבותיו נבנה מרכז חינוכי. הרב צ'יטריק ובנו, שטיילו שם עם חבר של הבן, אליעזר, גילו גם קברים שחוללו עקב עבודות בנייה ליד בית העלמין היהודי של מילאס, וקברו מחדש את עצמות האדם שהיו פזורות סביבם.
הם פגשו בדרך יהודים שביקשו עזרה בשימור מנהגיהם היהודיים, הרחק מלבה של יהדות טורקיה. אישה יהודייה מאנטקיה, המרוחקת 800 קילומטר מאיסטנבול, בסמוך לגבול עם סוריה, פנתה אל הרב חיטריק בטוויטר וביקשה ממנו להביא עימו סכינים לשם ביצוע שחיטה כשרה. עבורה ועבור קומץ היהודים שנותרו באנטקיה, ביקורו של הרב, המשמש גם שוחט, היה הזדמנות נדירה להצטייד בבשר כשר.
למרות ההיסטוריה היהודית העשירה שלה, בטורקיה כמעט אין זכר לטיולים המאורגנים בעקבות המורשת היהודית, כמו אלו שמתקיימים זה שנים באירופה. חיטריק מקווה לשנות את המצב: "טורקיה היא מדינה ענקית, וזה בהחלט מסבך את העניינים, אבל זה לא אומר שאין כאן פוטנציאל לטיולים מסוג זה", הבהיר, "אני מקווה שהטיול שלי בטוויטר יפתח לאנשים את התיאבון".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו