פרויקט מרהיב: כך נראו הרבנים המיתולוגיים

אלישע כץ, אברך תושב אלעד, מצייר כבר מגיל 7, אבל מעולם לא למד ציור באקדמיה ומעולם לא ישב בכיתת אומן אצל מורה לציור. למרות זאת דווקא הוא זכה לצייר את הפורטרטים של כל 14 הרבנים הראשיים שכיהנו בתפקיד מאז מקום המדינה, וזאת בגלל היכולת הייחודית שלו לצייר בסגנון היפר-ריאליסטי.

הכול התחיל כשסבו של כץ הגיע לביקור קצר מאיראן ושאל את נכדו מה הוא אוהב לעשות. "זו הייתה הפעם הראשונה שממש שוחחתי עם סבי", נזכר כץ, "כשאבי ברח כבחור מאיראן בתקופת המהפכה, סבי נשאר שם. הייתי אז בכיתה ד' וציור נראה לי כמו קסם, אז למרות שלא היה לי שום מושג בציור, אמרתי לו שאני אוהב לצייר. הוא הוציא מיד עפרון וביקש שאצייר משהו. כמובן שהתוצאה הייתה מחפירה בהתאם. הוא חייך בהבנה, ולימד אותי טכניקה בסיסית של ציור לפי התבוננות בתמונה וחלוקת הדף לריבועים".

 

מה היה צבע העיניים של הרב קוק? // צילום: באדיבות אלישע כץ

הסבא חזר לחו"ל, ועלה לארץ רק לאחרונה, אבל הטריק שלימד את הנכד תפס, ואלישע המשיך לתרגל ציור בכל הזדמנות. פרויקט בית-ספרי של ציור על קירות המשיך את התנופה ומאז הוא שם, מצייר בכל מיני חומרים וטכניקות, כשבין לבין הוא גם הספיק לפזול לעיצוב פרוכות, עיטור כתובות, איור ספרים, קריקטורות וקומיקס.

"מעולם לא פגשתי מורה לציור", הוא מספר, "אנשים סביבי אומרים שלמדתי לבד, אבל אני לא מרגיש כך. כל ציור שאני רואה הוא שיעור מבחינתי. למדתי עוד דברים בלי מורה וכיתה, כמו נגינה ופסיכולוגיה, ואני מאמין שכל אדם שאוהב משהו ומסוגל להבחין מה עובד ומה לא, יתרגל ויצליח. כל הידע נמצא בהישג יד, רק צריך לשאול את השאלות הנכונות".

 

צילום: באדיבות אלישע כץ

"תמיד אומרים: 'תפוס לך נישה, תתמקד בה ורק כך תצליח׳. יש בזה משהו נכון והגיוני, אבל אני לא כזה. לקח לי זמן להפנים שהטיפ הזה לא מתאים לי. אני משתעמם מהר, ומרגש אותי לנסות דברים חדשים. אני קופץ על כל הזדמנות לחקור סגנון אמנותי אחר ואחת הדרכים לגוון היא לעבוד עם קהלים שונים. יצירה קיימת כדי לשרת את האנשים שצורכים אותה. והמיומנות החשובה ביותר שאני מנסה ללטש כל הזמן, היא היכולת לתקשר עם הקהל המיועד ליצירה. כך, למשל, אפשר לומר בגדול שהציבור החרדי אוהב ציורים ריאליסטיים בעוד הקהל החילוני מעדיף ציורים מופשטים. במשך השנים עבדתי עם קהלים שונים ויצרתי בסגנונות מגוונים, למרות שלא תמיד ידעתי להבחין ביניהם בצורה מילולית ומקצועית".

צבעי שמן על המסך

"חיפשתי כמה שיותר צילומים של כל אחד מהרבנים זצ"ל", מספר כץ על תהליך היצירה של דיוקנאות הרבנים הראשיים, שבוצע בהזמנת הרבנות הראשית. "ולהפתעתי גיליתי שדווקא לרב עובדיה יוסף זצ"ל ולרב מרדכי אליהו זצ"ל, שהיו מהרבנים המפורסמים יותר בדורנו, כמעט שאין תמונות רשמיות. למעשה, לא מצאתי אפילו תמונה אחת של הרב עובדיה שבה הוא יושב מול הצלם ומסתכל ישירות למצלמה. כל התמונות שמצאתי היו כאלו שבהן הוא צולם כשהוא מוסר שיעור או בזמן למידה וכתיבה. לכן לקחתי תמונות שונות של אותם רבנים ומתוכן יצרתי מחדש את הדיוקן שלהם, אחרי שלמדתי את הדמות לפרטי-פרטיה".

 

הראשון לציון הרב אליהו בקשי דורון // צילום: באדיבות אלישע כץ

אתגר מיוחד הציבו בפני כץ הרבנים של פעם, אלו שחיו בימים שבהם הכול תועד רק בשחור ולבן: "הייתי צריך להוסיף להם צבע וזה היה מורכב. באיזה צבע היו העיניים של הרב קוק, למשל? יש אמנם עיבודים דיגיטליים של צילומים מהימים ההם, גם כאלו של הרב קוק זצ"ל, אבל תמיד הצבעים של העיבודים האלו צהבהבים ורחוקים מהמציאות".

 

הרב אברהם אלקנה שפירא // צילום: באדיבות אלישע כץ

הפורטרטים, שגודלם 70 ס"מ על 50 ס"מ, נעשו בטכניקה דיגיטלית שמדמה ציור בצבעי שמן והם מדויקים מאוד. אלישע נבחר למשימה מבין עשרות ציירים שניגשו למכרז של הרבנות הראשית, אחרי שהסכים להתמודד עם המשימה המורכבת של ציור פורטרטים היפר-ריאליסטיים של כל הרבנים. "ברבנות התעקשו מאוד על כך שבמבט ראשון הציור יראה כתמונה", אומר כץ, "ובאמת כשמסתכלים על הציורים מרחוק הם נראים כמו תמונה, אבל מקרוב רואים את כל משיכות הצבע והיופי שיש בציור".

כמה זמן עבדת על הציורים האלו?

"פעם שאלו את הצייר ברוך נחשון כמה זמן לוקח לו לצייר ציור אחד, והוא ענה: 'חצי שעה ועוד חצי שעה ועוד חצי שעה', אבל אני רואה את זה אחרת. כשאני מתחיל לצייר אני פשוט שוכח את הזמן: אני נשאב לתוך היצירה ולא יודע כמה זמן עבר, ואז אני שוב נשאב לתוכה ושוב הזמן נעלם, עד שפתאום, יש כאן יצירה שנשארת לנצח. ככה שבעיני אין משמעות לשאלה, מלבד המשמעות הכלכלית שלה כמובן. מה שכן אפשר לומר הוא, שהפרויקט הזה ליווה אותי במשך השנה וחצי האחרונות".

גם למדת מתורתם של הרבנים שציירת?

"בראש ובראשונה למדתי את הרקע שלהם והיכן שיכולתי למדתי גם מתורתם, למשל מזו של הרב קוק זצ"ל. תמיד שמעתי משפטים משמו והכרתי ציטוטים, אבל אף פעם לא למדתי בצורה מסודרת. כשהתחלתי לעבוד על ציור הדיוקן שלו התחלתי לשמוע שיעורים מתורתו וגיליתי עולם עמוק שלא זכיתי להכיר קודם. לתחושתי, מבין כל הציורים, הציור של הרב קוק יצא יפה במיוחד ונדיר. 'ציור' הוא הגדרה של מהות – חיצונית, אך גם פנימית ועמוקה. במיוחד בציור של 'פנים' שהם פנים האדם. כדי להגדיר דמות, צריך לנסות להבין את המהות שלה, להנציח את השדר הדק שמוקרן מהמבט, ולרגעים הרגשתי שאני ממש מיישר מבט לתוך העיניים של הצדיקים האלו ונכנס לרזולוציות מאוד עמוקות בדמותם".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו