פטירתו של הרב אדלשטיין תירשם בספרי ההיסטוריה

מסע ההלוויה של הרב גרשון אדלשטיין זצ"ל היה ארוך במיוחד גם במונחים חרדיים.

אמירת התהילים סביב מיטתו התחילה כשעתיים לפני ההלוויה, ההספדים ארכו כמעט שלוש שעות, אל חלקת הקבר הגיעה מיטתו של ר' גרשון רק לקראת 7 בערב, כשבחוץ ממלאים את רחובות בני ברק כ־200 אלף בני אדם (להערכת המשטרה) בחום כבד. "אתה צריך להבין", אומר לי אחד מעסקני בני ברק, "לא מספידים רק את הרב אדלשטיין - מספידים פה עידן שלם".

פטירתו של הרב אדלשטיין תירשם בספרי ההיסטוריה לא רק בשל דמותו המיוחדת, אלא גם משום שהיא מסמלת למעשה סיומה של תקופה. תם עידן.

במשך עשרות שנים שלטה שושלת רבנים ליטאים בהנהגה ביד רמה, כל אחד מהם היה ענק בדורו ויחיד בשלטונו. את רובם הכירה הציבוריות הישראלית היטב: הרב שך, הרב אלישיב, הרב שטיינמן, הרב קנייבסקי, וכעת גם הרב אדלשטיין. עכשיו זה נגמר. מכאן ואילך צפוי שינוי משמעותי.

הבאים בתור להנהגת הציבור הליטאי לא יהיו בעלי שלטון יחיד. השמות המוזכרים להנהגה משותפת הם חברי מועצת גדולי התורה כמו הרבנים דב לנדו (94), משה הלל הירש (87), הרב ברוך מרדכי אזרחי (94), הרב דן סגל (84), ועוד. מה שאומר ריבוי דעות שעלול לגרום לפיצול דעות (עוד על הנושא - בעמ' 05). צריך לשים לב ל"מודל דרעי" שיכול להיות מיושם גם אצל האשכנזים ויהפוך ל"מודל גפני".

המעמד של ח"כ גפני

אצל הספרדים, אחרי פטירתו של הרב עובדיה מונה חכם שלום כהן. כשהוא נפטר מונה הרב בעדני, שנפטר גם הוא לאחרונה. מי שנשאר שם לאורך השנים והפך לכתובת המרכזית הוא אריה דרעי.

דרעי נותן כבוד לעולם הרבני, אך ברור שהרבנים כיום צריכים את גבו של דרעי לא פחות ממה שדרעי צריך את גבם של הרבנים.

אצל האשכנזים הליטאים המצב דומה - מי שהיה שם מאז הרב שך ועד היום הוא ותיק הח"כים משה גפני. לא מן הנמנע שגפני יהפוך לבורג משמעותי אפילו יותר ממה שהוא כיום וישמש כ"אריה דרעי של הליטאים".

חינוך "לפי טבעו"

חזרה לשושלת הרבנים המפוארת שהשפיעה בצורה דרמטית על מדינת ישראל: מהשותפות למהפך ב־1977, דרך הפוליטיקה החרדית ועד לעיצוב ענייני דת ומדינה, גיוס ושאר תפוחי האדמה הלוהטים. הרב אדלשטיין היה האחרון שבתקופתו נרשמו הכי פחות סערות, גם כי לא הספיק יותר מדי. למעשה, הרב אדלשטיין כיהן כמנהיג העולם הליטאי באופן בלעדי רק שנה וחודשיים (מאז פטירתו של הרב קנייבסקי) וגם בעיקר - בגלל שתפיסת עולמו היתה רחוקה מעימותים וממאבקים.

קרוביו שמעו ממנו מוטו חוזר בעגה יידישאית כבדה: "לפי טיבעיי", כלומר "לפי טבעו" - בעיקר סביב חינוך הנוער. הרב אדלשטיין היה מחנך הדור, ובדרכו המיוחדת, "לפי טבעו".

מי שיחפש ביוטיוב ימצא סרטון מדהים בקנה מידה חרדי, ממש בלתי נתפש, שבו נשאל הרב על ידי אנשי חינוך שעוסקים בנוער נושר, נוער שיורד מהדרך החרדית, כיצד להתמודד עם בן שבמהלך טיול בשבת מוציא סיגריה ומעשן בפרהסיה. הרב מורה שלא למחות נגדו.

הרב המשיך והדהים כאשר קבע כי אם הבן מביא בחורה הביתה - לא לשלוח אותם משם. ואפילו קבע כי אם בת מתחילה ללבוש בגדים לא צנועים, ההורים רשאים לקנות לה בעצמם. לא מדובר בקלקול חרדי אלא בהבנה, בפרגמטיות ובעיקר בתפיסת הרעפת אהבה על הילדים, כיוון שזה מה שישפיע עליהם. הרב אדלשטיין היה דמות ייחודית בעולם החרדי. העתיד בלעדיו יהיה שונה לגמרי.