אַתָּה הוּא ה' אֱלהֵינוּ שֶׁהִקְטִירוּ אֲבותֵינוּ לְפָנֶיךָ אֶת קְטרֶת הַסַּמִּים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ אותָם עַל יַד משֶׁה נְבִיאָךְ כַּכָּתוּב בְּתורָתָךְ:
וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבנָה זַכָּה. בַּד בְּבַד יִהְיֶה:
וְעָשִׂיתָ אתָהּ קְטרֶת רקַח מַעֲשֵׂה רוקֵחַ. מְמֻלָּח טָהור קדֶשׁ:
וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאהֶל מועֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה. קדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם:
וְנֶאֱמַר וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרן קְטרֶת סַמִּים. בַּבּקֶר בַּבּקֶר בְּהֵיטִיבו אֶת הַנֵּרת יַקְטִירֶנָּה:
וּבְהַעֲלת אַהֲרן אֶת הַנֵּרת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה' לְדרתֵיכֶם:
תָּנוּ רַבָּנָן פִּטּוּם הַקְּטרֶת כֵּיצַד. שְׁלשׁ מֵאות וְשִׁשִּׁים וּשְׁמונָה מָנִים הָיוּ בָהּ. שְׁלשׁ מֵאות וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמות הַחַמָּה מָנֶה בְּכָל יום. מַחֲצִיתו בַּבּקֶר וּמַחֲצִיתו בָּעֶרֶב. וּשְׁלשָׁה מָנִים יְתֵרִים שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כּהֵן גָּדול וְנוטֵל מֵהֶם מְלא חָפְנָיו בְּיום הַכִּפּוּרִים. וּמַחֲזִירָן לְמַכְתֶּשֶׁת בְּעֶרֶב יום הַכִּפּוּרִים כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת דַּקָּה מִן הַדַּקָּה.
וְאַחַד עָשָׂר סַמָּנִים הָיוּ בָהּ. וְאֵלּוּ הֵן:
(א) הַצֳּרִי. (ב) וְהַצִּפּורֶן. (ג) וְהַחֶלְבְּנָה. (ד) וְהַלְּבונָה. מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה.
(ה) מור. (ו) וּקְצִיעָה. (ז) וְשִׁבּולֶת נֵרְדְּ. (ח) וְכַרְכּום. מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה.
(ט) קושְׂטְ שְׁנֵים עָשָׂר.
(י) קִלּוּפָה שְׁלשָׁה.
(יא) קִנָּמון תִּשְׁעָה.
בּורִית כַּרְשִׁינָא תִּשְׁעָה קַבִּין.
יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָת וְקַבִּין תְּלָתָא. וְאִם לא מָצָא יֵין קַפְרִיסִין מֵבִיא חֲמַר חִיוָר עַתִּיק.
מֶלַח סְדומִית רובַע. מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא.
רִבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אומֵר: אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל שֶׁהִיא.
אִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ.
וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל סַמֲּמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה:
רַבָּן שִׁמְעון בֶּן גַּמְלִיאֵל אומֵר: הַצֳּרִי אֵינו אֶלָּא שְׁרָף הַנּוטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף. בּורִית כַּרְשִׁינָא לְמָה הִיא בָאָה כְּדֵי לְשַׁפּות בָּהּ אֶת הַצִּפּורֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה. יֵין קַפְרִיסִין לְמָה הוּא בָא כְּדֵי לִשְׁרות בּו אֶת הַצִּפּורֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה. וַהֲלא מֵי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הַכָּבוד:
תַּנְיָא רִבִּי נָתָן אומֵר: כְּשֶׁהוּא שׁוחֵק אומֵר הָדֵק הֵיטֵב. הֵיטֵב הָדֵק. מִפְּנֵי שֶׁהַקּול יָפֶה לַבְּשָׂמִים. פִּטְּמָה לַחֲצָאִין כְּשֵׁרָה. לְשָׁלִישׁ וּלְרָבִיעַ לא שָׁמַעְנוּ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה זֶה הַכְּלָל אִם כְּמִדָּתָהּ כְּשֵׁרָה לַחֲצָאִין. וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל סַמֲּמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה:
תָּנֵי בַר קַפָּרָא: אַחַת לְשִׁשִּׁים או לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיְתָה בָאָה שֶׁל שִׁירַיִם לַחֲצָאִין.
וְעוד תָּנֵי בַר קַפָּרָא אִלּוּ הָיָה נותֵן בָּהּ קָרְטוב שֶׁל דְּבַשׁ אֵין אָדָם יָכול לַעֲמוד מִפְּנֵי רֵיחָהּ.
וְלָמָּה אֵין מְעָרְבִין בָּהּ דְּבַש?
מִפְּנֵי שֶׁהַתּורָה אָמְרָה כִּי כל שְׂאר וְכָל דְּבַשׁ לא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה':
ה' צְבָאות עִמָּנוּ. מִשְׂגַּב לָנוּ אֱלהֵי יַעֲקב סֶלָה:
ה' צְבָאות. אַשְׁרֵי אָדָם בּטֵחַ בָּךְ:
ה' הושִׁיעָה. הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיום קָרְאֵנוּ:
וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם. כִּימֵי עולָם וּכְשָׁנִים קַדְמנִיּות:
מה זה פיטום הקטורת?
פיטום הקטורת הוא אחד הקטעים המרכזיים בתפילה היהודית, ולו משמעות עמוקה הנובעת מעבודת בית המקדש. מדובר בתיאור מפורט של הכנת הקטורת, התערובת הריחנית שהוקרבה על המזבח הפנימי פעמיים ביום. הקטורת נחשבה לאחד הפולחנים החשובים ביותר במקדש, והאמונה הרווחת היא כי יש בכוחה לשמור, לטהר ולהביא שפע וברכה. בשל חשיבותה הרבה, נהוג לקרוא את פיטום הקטורת כחלק מהתפילה היומית ואף בזמנים מיוחדים כסגולה להגנה והצלחה.
מתי קוראים פיטום הקטורת?
אמירת פיטום הקטורת מתקיימת באופן מסורתי פעמיים ביום – בתפילות שחרית ומנחה, בדומה לזמנים בהם הייתה מוקרבת הקטורת בבית המקדש. בסידורי התפילה הקטע מופיע כחלק מסדר הקרבנות, הנאמר לפני "ברוך שאמר" בשחרית ולפני "עלינו לשבח" במנחה. בקהילות ספרדיות נהוג לומר את פיטום הקטורת גם לפני תפילת ערבית, ובחלק מהמסורות אף בתום התפילה כבקשת סגולה לשמירה ושפע.
בנוסף למסגרת הקבועה, יש הנוהגים לקרוא את פיטום הקטורת בזמנים מיוחדים, כמו ערב שבת, ראש חודש או לפני יציאה לדרך, מתוך אמונה כי יש בו סגולה להצלחה ולהגנה מפני סכנות. כמו כן, רבים מקפידים לקרוא את הקטע בימים של חשש או צרה, מתוך תפיסה כי יש בכוחו להרחיק פורענויות ולבטל גזרות קשות.
האם מותר לנשים לקרוא פיטום הקטורת?
בהלכה לא קיים איסור לנשים לומר את פיטום הקטורת, והוא פתוח לקריאה לכל יהודי, גברים ונשים כאחד. אמנם, מאחר שהקטורת הייתה קשורה ישירות לעבודה בבית המקדש, היו דעות שראו בה חלק מסדר הקרבנות, שממנו נשים פטורות. עם זאת, בפועל אין בכך מניעה, והנשים רבות נוהגות לקרוא אותו כחלק מהתפילה היומית או כסגולה לפרנסה, בריאות והגנה.
יותר מכך, מסורת ספרדית וקרב קהילות החסידות אף מעודדת נשים לקרוא את פיטום הקטורת, מתוך הבנה שכוחו הרוחני אינו מוגבל למעמד הכוהנים בלבד. היות ואין מדובר בברכה אלא בטקסט של שבח והודיה, אין צורך בחיוב הלכתי כדי לאומרו, ולכן כל אישה יכולה לשלבו בתפילתה האישית או בציבור.
האם מותר לקרוא פיטום הקטורת בשבת?
אמירת פיטום הקטורת בשבת אינה אסורה, והיא אף מופיעה בסידורי תפילה כחלק אינטגרלי מהתפילה. למעשה, רוב הקהילות כוללות את פיטום הקטורת בסדר תפילת השבת, כחלק מסדר הקרבנות לפני "ברוך שאמר". עם זאת, קיימת מחלוקת הלכתית מסוימת, הקשורה לקריאת פיטום הקטורת מתוך קלף. בתלמוד הירושלמי מוזכר כי יש להיזהר בקריאת הקטע בכתב מסוים, משום שהוא נחשב כמעשה הקרבת הקטורת עצמה. אך מאחר וכיום פיטום הקטורת נכלל בסידורי תפילה רגילים, אין בכך כל מניעה.
יש גם קהילות שבהן נהוג לדלג על אמירת פיטום הקטורת בשבת, מתוך רצון להימנע מאזכור של עבודת הקרבנות בזמן שבו אין מקדש. אך מנהג זה אינו נפוץ, ובקהילות רבות, במיוחד הספרדיות והחסידיות, נוהגים לקרוא את הקטע כרגיל גם בשבתות וחגים.
עד איזה שעה מותר לקרוא פיטום הקטורת?
מאחר שפיטום הקטורת קשור לעבודה היומית בבית המקדש, יש הנוהגים לומר אותו רק עד חצות היום. ההסתמכות על זמן זה נובעת מכך שבעבר, הקטורת הוקרבה בשעות הבוקר והצהריים המוקדמות, ולכן יש הסוברים שכדי לשמור על זכר המקדש, יש להקפיד לאומרו לפני חצות היום.
עם זאת, מבחינה הלכתית אין מגבלה חד-משמעית על זמני אמירתו, ולכן ניתן לומר את פיטום הקטורת לאורך כל שעות היממה. בבתי כנסת רבים נהוג לקרוא אותו גם אחרי הצהריים, כחלק מתפילת מנחה, ואפילו בערב, כחלק מסדר התפילה של ערבית. בספרי הקבלה מוזכר כי אמירתו בשעות הלילה נחשבת לבעלת כוח מיוחד, ולכן יש המקפידים לומר אותו גם לפני השינה, כסגולה לשמירה ורוגע.
כמה פעמים ביום אפשר לקרוא פיטום הקטורת?
מבחינה הלכתית ניתן לקרוא את פיטום הקטורת פעמיים ביום, בשחרית ובמנחה, כפי שהייתה הקטרת הקטורת בבית המקדש. עם זאת, אין הגבלה על מספר הפעמים שבהן ניתן לאומרו, ולכן רבים נוהגים להוסיפו גם בערבית ולפני השינה.
בקרב חסידים ומקובלים יש הנוהגים לומר את פיטום הקטורת ארבע פעמים ביום – בבוקר, בצהריים, בערב ובלילה. הסיבה לכך היא האמונה כי ככל שהקטע נאמר יותר פעמים, כך גדל כוחו הרוחני וההגנה שהוא מעניק לאדם. במסורת הקבלית אף נכתב כי אמירתו בלילה מסייעת לנפש לנוח ולהיטהר לקראת היום הבא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו