דוד המלך עמד במצב הזה פעמיים. על כפות המאזניים ניצבו ביטחון לאומי מול אחדות לאומית. בשתי הפעמים דוד המלך בחר לפרוש. התנ"ך מנסה ללמד אותנו את הלקח שהקרע הפנימי מסוכן יותר מאיומים מבחוץ, לקח שהמנהיגים שלנו מסרבים להפנים.
משבר האמון בין ראשי מערכות המדינה הוא משבר אמונה. אמונה היא לא רק אמונה שאצליח כשקוראים אותי למשימה. האמונה היותר עמוקה היא אמונה שהסיפור גדול ממני, והיא נבחנת כשאני נדרש לפנות את מקומי. כל אדם שהגיע לצמרת הביטחון הישראלית, ובכלל זה גם ראש הממשלה, הוא גיבור שאנו חייבים לו את חיינו. אסור לנו בשום אופן לזלזל בזכויות הרבות של הגיבורים האלו. אך כשראש הממשלה וראש השב"כ לא מאמינים זה בזה, למי אנחנו אומרים להאמין?
אנחנו צופים במופע מחריד של קריסה ריבונית. לשיקולי ביטחון אין משמעות ללא היכולת שלנו לבטוח זה בזה. דוד המלך מלמד אותנו שלא משנה כמה אני מאמין שאני צודק, אלוהי ישראל הוא זה שמנהל את ההיסטוריה. ולפעמים הוא דורש שנזוז הצידה ונפנה את הדרך לאחרים.
דוד עמד פעמיים מול הדילמה שבה מצויים היום נתניהו ורונן בר. בשתי הפעמים הוא בחר לפרוש מתפקידו, הוא פרש למרות שידע שהצדק איתו. הפעם הראשונה הייתה בצעירותו. אחרי שהרג את גוליית טיפס בדרגות והפך למפקד בכיר ביותר בצבא שאול. דוד ניצח קרבות רבים מול הפלישתים והביא ביטחון. אך דעתו של שאול המלך השתבשה והוא רדף את דוד.
דוד נאלץ לבחור - למרוד בשאול או להתרחק מעמדת השפעה. דילמה נוראית. אם יפסיק לפקד יסכן את ביטחון העם אבל אם יצא למאבק יביא למלחמת אחים. הוא אוסר על אנשיו לפגוע בשאול ומסביר "חָלִילָה לִּי מֵה' מִשְּׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ". דוד מכנה את שאול משיח ה'. הממלכתיות חשובה לו יותר מהיעוד הפרטי שלו.
ראשי מערכת הביטחון צריכים ללמוד מדוד הצעיר שאחדות העם חשובה יותר מנצחות בשדה הקרב. מחיר ההפקרה הבטחונית הוא נורא, אבל מחיר מלחמת האחים יהיה נורא יותר.
לעומת זאת ראש ממשלת ישראל יכול ללמוד מדוד המלך הזקן. האנשים הקרובים ביותר אליו מורדים בו, אבשלום בנו מוביל את המרד. ספר שמואל מתאר שאבשלום "גונב את לב העם", ודוד מחליט לברוח מירושלים. כאן הוא שוב נאלץ לבחור בין מלחמת אחים לבין פרישה.
כשדוד בורח מירושלים הכהנים מוציאים מקודש הקודשים את ארון הברית ומבקשים להצטרף לדוד. ארון הברית יוצא מקודש הקודשים רק למטרה אחת - להצטרף לעם ישראל במלחמה. הכהנים שהוציאו את הארון התכוונו לבוא עם דוד למלחמה נגד אבשלום. אבל דוד המלך היה גדול מזה. ארון הברית מסמל את הנשמה של עם ישראל ודוד לא מוכן שארון הברית יקח חלק במלחמת האחים הזו. הוא לא מוכן לגנוב את הנשמה של העם בשביל מאבק פוליטי.
דוד מלמד את הכהנים (ואותנו) שיעור במנהיגות ואמונה אמיתית, ואומר שאם ה' אומר לו "לֹא חָפַצְתִּי בָּךְ" אז דוד מקבל את הגזרה - "הִנְנִי, יַעֲשֶׂה לִּי כַּאֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינָיו". דוד מקבל את זה שיכול להיות שתפקידו הציבורי נגמר, הוא לא שורף את נשמת העם וארון הברית נשאר בירושלים.
דוד מלך ישראל הבין שמי שלא מוכן לזוז - שר ההיסטוריה מזיז אותו בכוח. הוא מלמד אותנו שמעל לכל החישובים הפוליטיים והביטחוניים, עומדת האמונה שהסיפור גדול מכל אחד מאיתנו. במציאות שבה ראש הממשלה וראש השב"כ לא מסוגלים להאמין זה בזה - שניהם נדרשים ללמוד מדוד המלך ולפנות את מקומם.
הכותב הוא סופר ופעיל חברתי. מחבר הספר פרויקט גן עדן העוסק בשאלות שבין טכנולוגיה לאמונה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו