"אחרי מירון, לא ייתכן שאנחנו, הרבנים, לא משמיעים קול זעקה"

החברה הישראלית רוצה יהדות בלי כפייה, כזו שאינה נשלטת על ידי עסקנים ופוליטיקאים, ואנחנו כאן כדי להיות המתווכים. למרות שלפעמים אנחנו חושבים שהקיטוב הגדול בישראל הוא כתוצאה מהיהדות, לא כך הדבר. הוא נובע מסכסוך פוליטי חריף, ואנחנו כאן כדי להתעלות מעל הפוליטיקה, מעשה לא קל בימים אלו, כדי לאפשר לאנשים להתחבר ליהדות שתעורר בהם השראה והזדהות - גם אם הם אינם חובשי כיפה".

הרב דוד סתיו, רב העיר שוהם ויו"ר ארגון רבני צהר, עמוס עד מעל הראש. ביד אחת הוא מתקשר לאישיות ציבורית בכירה ומבקש לשתף פעולה במיזם של הארגון הענק בראשותו לקראת חג השבועות, ביד האחרת הוא מסמס לגורם כלשהו בנוגע לגוף הכשרות האלטרנטיבי שאותו מפעיל צהר בשנים האחרונות. רגע לפני שהתיישבנו לשיחה הוא חיתן זוג מקומי בפארק שמאחורי בניין העירייה, ורגע אחר כך נפגש עם זוג נוסף בדרך לחתונה המיוחלת.

"אנחנו מאמינים שהחברה הישראלית רוצה וצריכה להתחבר לשורשים ולמקורות שלה", הוא אומר, "לתורה וליהדות יש מה להציע למי שמקפיד על תרי"ג מצוות וגם למי שלא. תראה מה קורה הערב, בחג השבועות. יותר מ-400 משפחות, דתיות ולא דתיות, פתחו את בתיהן במסגרת מיזם 'ביקורי בית', והשנה הנושא הוא התורה שבעל פה - התרגום של התורה למציאות".

ארגון צהר, שהוקם לאחר רצח רבין ב-1995, ביצע מהפכה של ממש בתחום הדת והמדינה בישראל בעשורים האחרונים. הוא מאגד מאות רבנים ברחבי הארץ, שם לו למטרה להנגיש את היהדות לציבור הכללי והפך במהלך השנים לאלטרנטיבה לרבנות הראשית, או לפי גרסת צהר, למעין מראה שמוכיחה שאפשר גם אחרת. הרב סתיו עומד בראש הארגון - שעוסק היום בנישואים, בכשרות, בגיור ובנושאים רבים נוספים - כבר מראשיתו.

אלא שבשנים האחרונות נדמה שהמטרות של צהר נתקלות באתגר מסוג אחר. בעוד בעבר המאבק שלהם היה מול הרבנות הראשית, שביקשה לשמר את כוחה, הרי כעת הם צריכים לשכנע יותר מתמיד את הציבור החילוני, שחש פעמים רבות שהדתיים מנסים לכפות עליו משהו שאינו רוצה בו. בעוד צהר מנסה להנגיש את הנישואים האורתודוקסיים, הציבור החילוני דורש נישואים אזרחיים. בזמן שצהר מחברים את הציבור ליהדות, צעירים חילונים רבים מנסים לעיתים להתנער ממנה, בגלל תחושות הכפייה. הרב סתיו מצידו אומר שלא הקים את צהר לדתיים, אף שהוא שמח שהארגון מסייע להם, אלא לכלל הישראלים.

"הקמנו את צהר בשביל החברה הישראלית, בשביל אלו שכרגע לא רוצים להתחתן כדת משה וישראל. רצינו לייצר להם את המפגש בדרך שהם לא מכירים. חילונים רבים אינם מכירים רבנים, לא מכירים את הקהילה, נחשפים לנושאי יהדות באתרי חדשות או בטלוויזיה. רצינו להחזיר עטרה ליושנה. להחזיר את היהדות למקום הראוי לה.

"החלום שלי הוא לראות מאות ואלפי קהילות יהודיות בישראל. לא דתיות, אלא כאלו שיש להן בית כנסת כחלק מהמרכיבים שלהן, לצד מועדון כושר או תיאטרון. שלקהילה הזו תהיה זיקה ליהדות, שכל ילד ירגיש שהיהדות שייכת לו ולא רק ליהודים. החלום שלי הוא לראות את תל אביב מלאה בקהילות של צעירים לא דתיים, שקשורים בדרך כלשהי אל בתי הכנסת".

יכול להיות שאתם מנסים לתפוס את החבל בשני קצותיו? ח"כ מרב מיכאלי אמרה בשבוע שעבר שהיא לא רוצה שהממשלה תוקם בפשרה שהקו שלה יהיה של רבני צהר, ומנגד רבנים בציונות הדתית מתייחסים אליכם כמוקצים, לפחות בכל הנוגע לכשרות ולגיור. אתם גם שמרניים מדי וגם ליברליים מדי.

"שמעתי פעם מפוליטיקאי בכיר שאם תוקפים אותך גם מימין וגם משמאל, כנראה אתה בדרך הנכונה. אנחנו הולכים בדרך שאנחנו מאמינים שהיא הנכונה לעם ישראל. לפעמים זה לא מוצא חן בעיני הימין השמרני או השמאל הליברלי, אבל אנחנו מאמינים שזו דרכה של תורה. זה אינטרס של התורה שיותר אנשים יתחתנו כדת משה וישראל, כדי שלא תהיה התבוללות".

דבריו של הרב סתיו מכוונים ישירות לאחת הסוגיות הבוערות ביותר בתחום הדת והמדינה, שעיסוק בה בעבר הרעיד קואליציות ועורר סערות גדולות בישראל - הגיור במדינת ישראל. כיום הרבנות הראשית שולטת בתחום באמצעות בתי הדין הממלכתיים לגיור. אדם שמעוניין להתגייר בישראל ולהיות מוכר כיהודי צריך לעבור דרך בתי הדין האורתודוקסיים, שספגו לא מעט ביקורת בשנים האחרונות על כך שהם עורמים קשיים בפני המתגיירים.

ב-2018 הציג משה נסים, שר המשפטים והאוצר לשעבר, שעמד בראש הוועדה לבחינת הגיור הממלכתי בישראל, את מסקנות הוועדה, ובמרכזן המליץ להקים רשות גיור חדשה שתהיה מחויבת להלכה אך מנותקת מהרבנות הראשית. אלא שהמסקנות גרמו למשבר פוליטי ונגנזו. צהר, מצידם, מעוניינים לבצע מהפכה בתחום הגיור, אך בזווית אורתודוקסית - ולאפשר לכל רב עיר לגייר. הרציונל הוא שיהיו רבנים מקילים יותר ומנגישים יותר, שיסייעו למתגיירים ולא יתקעו מקלות ברגליהם מסיבות לא רלוונטיות ולא נחוצות. אם רבני ערים יוכלו לגייר באופן עצמאי, יוכל הרב סתיו לגייר באופן מקל יותר ולעקוף את המערכת הנוקשה הנוכחית.

במארס האחרון פסק בג"ץ כי לפי חוק השבות, יש להכיר כיהודים גם במי שעברו גיור שאינו אורתודוקסי אלא רפורמי או קונסרבטיבי, והרב סתיו יודע שלממשלה המורכבת שתוקם יהיו הרבה כאבי ראש בענייני הגיור. "על נושא הגיורים תקום או תיפול ממשלה, והשאלה אם רבני ערים יגיירו אינה הלכתית אלא פוליטית. ברור לחלוטין שמבחינה היסטורית, הלכתית ומסורתית, רבני עיר עסקו בגיור לאורך השנים. באו עסקנים של כל מיני מפלגות שונות ולא רצו גיור שכזה, כי הם פחדו שהם יהיו מקילים יותר. זה אבסורד. מעולם לא הייתה לנשיא בית הדין הרבני הגדול או לרב הראשי סמכות להחליט מי יתגייר. אין אצלנו אפיפיור שמחליט מי יהודי ומי לא. גם דיינים מעולם לא עסקו בגיור בעבר, ופתאום במדינת ישראל הם שמקבלים את ההחלטות על הדברים האלו בגלל לחץ של מפלגות חרדיות.

"האירוניה היא שהמפלגות והעסקנים האלו כלל לא מכירים בגיורים הממלכתיים. שמענו לא מזמן את חבר הכנסת יצחק פינדרוס מיהדות התורה אומר שחיילת שהתגיירה בצה"ל היא שיקסע. הם רוצים לשלוט בגיור אבל לא להכיר בו. אם מדינת ישראל תקבע שרבני ערים לא יכולים לגייר, זה יהיה נגד השולחן ערוך. הם רוצים שמדינת ישראל תחוקק חוקים נגד התורה? זה מה שהמפלגות החרדיות רוצות. כל מי שיהיה ראש ממשלה יצטרך בסופו של דבר לתת מענה לשאלה הזו. במוקדם או במאוחר נבין שצריך פיקוח על הרבנות הראשית".

ואם מרב מיכאלי תדרוש שגם יוכרו גיורים רפורמיים בישראל?

"אני לא מסכים לגיור רפורמי, זו לא הדרך שלי. אני לא צריך לרצות את מרב מיכאלי או כל חבר כנסת אחר. הקב"ה נתן לרבנים את הזכות לגייר, והעובדה שזה לא מוצא חן בעיני מישהו לא מעסיקה אותי. אין אדם שלא רוצה שיתמכו בו, אבל אני שמח שיש כאלו שמתנגדים לי, כי זה עוזר לי לזקק את העמדות שלנו. מרבית החברה הישראלית מאמינה שהדרך של רבני צהר בסוגיות דת ומדינה היא הנכונה. זה לא קשור לימין או לשמאל. הם מבינים שהדרך צריכה להיות מחויבת להלכה, אבל גם מאמצת גישות הלכתיות שפותרות את הבעיות במקום להעצים אותן".

של מי הכשרות הזו

"שום דבר לא השתנה מבחינתנו. אנחנו עובדים עם אותם ספקים ועם אותם המוצרים. לא הגיוני לשלם למשגיח שלא מגיע כל יום, שלא מוכן להחתים אצבע בכניסה וביציאה", כך זעמה קרן קדוש, בעלת בית הקפה הפופולרי "קדוש" בירושלים, בחשבון האינסטגרם שלה, כשהסבירה מדוע עברה מכשרות של הרבנות הראשית לכשרות של צהר: "הקש ששבר אותנו היה כשנכנס מפקח וצרח על עובדים מדוע אין מדבקות כחולות עם המילה חלבי על המאפים שלנו. התעודה שלנו חלבית, כל המוצרים שלנו חלביים, ולא נסכים להדביק מדבקות עם דבק רעיל על האוכל שלנו".

אף שמדובר בתהליך איטי יחסית ולא במהפכה שאותה הבטיחו צהר, מסתמנת מגמה ברורה בשנים האחרונות: יותר ויותר בתי עסק עוברים למערך הכשרות של צהר, ובהם בתי קפה מוכרים ומסעדות פופולריות. הסיבות מגוונות, אבל לרוב המכנה משותף: משגיחי הרבנות אינם מגיעים מספיק, אינם עושים את עבודתם בצורה משביעת רצון ועורמים קשיים בלתי אפשריים ומיותרים על בתי העסק, שממילא בשנה האחרונה התמודדו עם מציאות בלתי אפשרית. בצהר, אומרים בעלי העסקים, הגישה היא שירותית ומונגשת.

"תראה איזה מצב פרדוקסלי. האנשים שלא נוגעים באוכל שמחזיק בכשרות של הרבנות הראשית, שמבחינתם זה טרף, הם שמנהלים את כל המערך של הכשרות במדינה ומסרבים לשנות אותו", אומר הרב סתיו, "בכנסים של הרבנות הראשית שנערכים בבתי מלון מודיעים לרבנים מראש שהמטבחים יעברו הכשרה, כי הם לא סומכים על הכשרות שלהם, של הרבנות הראשית. זה מצב הזוי. הם שולטים במערכת שעליה הם לא סומכים מבחינה הלכתית.

"הסיבה לכך אינה משום שהם סומכים או לא על הכשרות שלנו, אלא כי הם רוצים את הכוח, השררה, המונופול. אני רוצה לחזק את הרבנות הראשית, ודווקא בגלל זה מאמין שצריך לפתוח אותה לתחרות. הרבנות לא נועדה להיות מונופול שמעסיק מאות אנשים, היא צריכה להיות הרגולטור. תנו לתאגידי הכשרות לעבוד, שיאפשרו לרבני ערים לספק כשרות גם במקומות אחרים. אסור לאפשר את המשך המצב הקיים, שבו רב העיר הוא השריף וראש המועצה הדתית עושה מה שהוא רוצה, ואם בעל מסעדה מתלונן - מורידים את הכשרות. המצב המושחת הזה חייב להיפסק. חייבים להפריט את מערך הכשרות של הרבנות הראשית, לתת להם לקבוע את הכללים ולכוחות השוק לאכוף אותם. נקבל כשרות טובה יותר ושירות יותר טוב".

כשיצאתם לדרך, לפני כשלוש שנים, אמרתם שאתם תבצעו מהפכה. עם כל הכבוד, אמנם יש בעלי עסקים שמחזיקים בכשרות צהר, אבל אתם לא בדיוק שולטים על השוק.

"בוא ננתח את השוק. יש כ-14 אלף בתי עסק בתחום המזון בישראל, מתוכם 2,000 בסקטור הערבי ועוד כ-4,000 מסעדות שאינן כשרות בהגדרה - פתוחות בשבת, מוכרות שרימפס וכדומה. השוק שבו אנחנו נאבקים הוא של כ-8,000 בתי עסק, ושם אנחנו כבר פורצים. יש לנו יותר מ-200 בתי עסק שנמצאים בהשגחתנו, ואנחנו בתנופה גדולה.

"זה נכון, אנחנו מתמודדים מול לווייתן. בתי העסק מפחדים מקנסות ומהטרדות מצד הרבנות הראשית, אבל זה משתנה. כל מי שהתחיל את ההתקשרות שלו עם צהר לא רואה ירידה בהיקף הלקוחות, וברוך השם מספר המסעדות שעובדות איתנו הולך וגדל. רצינו להגיע ל-500 בתי עסק ואנחנו בחצי הדרך".

יש התנגדות עזה בתוך המגזר הדתי-לאומי לכשרות צהר. יש רבנים שאומרים שאסור לאכול בבית עסק שמחזיק בכשרות שלכם.

"אני חושב שהבעיה הזו הולכת ופוחתת. אגיד משהו פשוט - שכל אדם שמגיע למסעדה יבדוק מתי המשגיח ביקר בה לאחרונה. הוא יגלה שהמשגיחים של צהר מסורים יותר, ולא פחות בקיאים הלכתית מאלו שברבנות הראשית.

"נכון, יש מי שמתנגד לכשרות שלנו, אבל הסיבה לכך היא מטעמים של פגיעה ברבנות ולא מסיבות של כשרות. מטריד לראות שיש אנשים שמעמד הרבנות הראשית הפך לערך העליון שלהם בלי קשר לרמת הכשרות. יש אנשים שיסכימו לאכול במקום שבו יש תעודה של הרבנות הראשית אבל שהמשגיח לא ביקר בו חודשיים, ולא יאכלו במקום עם כשרות צהר שבו המשגיח מגיע בכל יום. זו עבודה זרה, אנשים בלי שכל שלא מבינים את העניין. אצל חלק מהרבנים במגזר הרבנות הפכה לסוג של מילת קסם. אני לא מקדש שום מוסד, לא הרבנות או צהר, אלא את הכשרות. תן לציבור ללכת לרבנים אחרים, תפתח את השוק. אנחנו לא מציעים אלטרנטיבה לרבנות אלא לפוליטיקאים, אנחנו רוצים לייצר רבנות טובה יותר".

רבנות שהיא מנהיגות

בעוד שנתיים ייערכו הבחירות לרבנות הראשית. אתה מתכוון לרוץ לתפקיד?

"אני עוד לא יודע. אני לא שולל את זה, אבל לא ארוץ סתם. זו לא אובססיה. ארוץ אם ארגיש שאני יכול לעשות שינוי ולנצח, אבל זה תלוי בהרבה משתנים. אני לא יודע מה יהיה בעוד שנתיים. יכולות להיות עוד חמש מערכות בחירות עד אז. מי יודע מי יהיו בממשלה, מה יהיו יחסי הכוחות?"

אתה יודע, הסיכוי שרב דתי-לאומי ייבחר לתפקיד הוא קטן.

"אני לא חושב שהשאלה ברבנות הראשית היא אם הוא דתי לאומי או חרדי. אין לי הסתייגות מבחינת רב ראשי חרדי, ואשמח מאוד אם נקבל רב בדמותו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שהתמודד עם שאלות של גיור באומץ לב ובמנהיגות. אם יהיה רב חרדי שיהיה מוכן וירצה לקבל אחריות לשאלות הקשות שמונחות לפתחה של מדינת ישראל, אצדיע לו ואומר שזה האדם שצריך להיות בראש הרבנות הראשית. השאלה היא אם הוא קשוב לחברה הישראלית, מבין את האתגרים ומוכן לטבול את ידיו במדמנה הזו כדי למצוא פתרונות".

לפני שמונה שנים הפסדת בבחירות לרבנות הראשית, ובמקומך נבחר הרב דוד לאו. איך אתה רואה את שמונה השנים האחרונות מבחינת תפקודם של הרבנים הראשיים?

"יש דברים טובים מאוד שנעשו ברבנות ויש דברים שלא. בנושא העגונות, למשל, אין ספק שנעשתה עבודה. בתי הדין הרבניים פתרו מקרים ושחררו את העגונות. גם הרב יצחק יוסף וגם הרב דוד לאו היו מעורבים בתהליך, ואני שמח לפרגן להם.

"מנגד, יש תחומים שבהם הרבנות לא השכילה להוביל בזמן אמת. קח, לדוגמה, את הקורונה. הם היו צריכים לקרוא מייד בצורה נחרצת לסגירת בתי הכנסת, ולא לאפשר התכנסויות בחצרות אדמו"רים ועריכת חתונות המוניות. הם גם היו צריכים לצאת בצורה ברורה נגד העלייה למירון, כי כולם ידעו שמאות אלפים אמורים להגיע לשם".

"הרבנים הראשיים צריכים להיות אלו שעומדים בראש המחנה ומובילים את קו קדושת החיים. הייתי רוצה שהרבנים יהיו אלו שילחצו על הרופאים להיות מחמירים יותר בדיני פיקוח נפש, אבל במקום זה הפוליטיקאים החרדים והרבנים הפכו למייצגי מגזר בית הכנסת. הם לא הבינו שכולנו נמצאים במגזר החיים, ולא יכול להיות שהם מייצגים סקטור כזה או אחר. כלל ישראל רוצה תפילה ורוצה חיים, ואני מצפה ממנהיגות רוחנית שתאמר את זה בקול גדול".

שפיכות הדמים קלה מדי

במארס 2020 התהפך עולמם של הישראלים כולם, והדתיים בפרט. בתי הכנסת היו במוקד ההתפרצות של נגיף הקורונה ונסגרו למשך חודשים ארוכים. החתונות, שאותן הובילו הרבנים, בוטלו כמעט לחלוטין או שנערכו בנוכחות עשרה בני אדם בלבד.

"כרב קהילה מצאתי את עצמי באתגרים מאוד קשים", מספר סתיו, "לא היה פשוט להורות על סגירת בתי הכנסת, כשיש מולך קולות שאומרים שזה לא מסוכן ותוהים למה מותר ללכת לסופרמרקט ולא לבית הכנסת. פתאום הייתי צריך לענות על שאלות קשות, להפסיק את כל השיעורים ולהמציא את עצמי מחדש. דווקא בצהר זו הייתה אחת השעות היפות שלנו, מכיוון שמאות זוגות שלא ידעו מה לעשות עם עצמם, מצאו בנו נחמה. מצאנו להם רבנים שעודדו אותם באמצע ההיסטריה וחיתנו אותם למרות האתגרים. היה מדהים לראות את המתנדבים והמתנדבות שלנו".

אחת הביקורות הגדולות ביותר כיום בציבור הדתי היא שבעוד הקניונים ובתי הספר נפתחו לחלוטין, מסעדות מכניסות ילדים בקריצת עין ובפועל המגיפה מאחורינו, עדיין חל איסור להכניס ילדים לבתי הכנסת. למעשה, בתי הכנסת הם מהמוסדות היחידים שעליהם עדיין יש הגבלות כלשהן.

"אני לא אומר לאנשי המקצוע מה לעשות, אבל לא יכול להיות שלבתי קולנוע יש מתווה ולבית כנסת לא. תעמידו צוות, תנו התייחסות, שנדע מה נכון או לא נכון לעשות. זה פרדוקסלי. אתה שולח ילדים למשחקי כדורגל ולבתי הספר, אבל לבית כנסת לא. זה אבסורד. לא יכול להיות שהגורל של בתי הכנסת תלוי בשאלה אם פוליטיקאים חרדים או דתיים ילחצו - אם הם חזקים אז בתי הכנסת נפתחים, אבל אם הם חלשים בגלל המחדל במירון הם מפחדים לדבר ואף אחד לא מטפל בבעיה".

"אני לא רוצה הנחות בגלל פוליטיקאי, אני רוצה התייחסות, שלא יתעלמו ממני ומהציבור שלי. אני מכיר את שר הבריאות יולי אדלשטיין היטב, ואני לא מבין למה הוא לא עוסק בזה, בטח כאדם חובש כיפה. זה לא הגיוני".

אולי הציבור הדתי צריך לעשות מה שהציבור החרדי עושה - פשוט להתעלם מההוראות ולעשות מה שהוא רוצה.

"זה בוודאי קורה בחלק מהמקרים, אבל זה מאוד לא בריא במדינה. אנחנו דוגלים בגישה מרובעת, בכך שהממלכה קובעת משהו ואנחנו מבצעים בלי לשאול. מנגד, בעולם החרדי מתייחסים לחוקי הממלכה כאילו הם של 'הציונים', לא 'שלנו'. מבחינתם אלה חוקי שמד, או במקרה הטוב פשוט לא מחייבים. שתי הגישות האלו לא טובות. אני מאוד רוצה שהציבור הדתי ישמור על החוק ולא יתנהג בהפקרות, כי זה מתחיל בבתי הכנסת ובסוף מגיע למירון. אתה לא רוצה לראות לאן זה יוביל".

אתה חושב שבאסון במירון זו הייתה הגישה? שמבחינת הציבור החרדי החוקים לא חלים עליהם, אלא רק החוקים של אלוקים?

"ברור שכשאסון מתרחש אדם צריך לשאול 'מה זאת עשה ה' לנו', אבל בעיניי צריך להסתכל על הפסוק במשלי 'איוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף ליבו'. אדם צריך לשאול אילו שטויות הוא עשה לפני שהוא שואל מה אלוקים עשה לנו. בשבוע שעבר למדנו דבר מדהים בדף היומי - היה מקובל בבית המקדש שהכוהנים היו עורכים תחרות ריצה על כבש המזבח כדי להחליט מי יקבל את הזכות לעשות עבודה מסוימת. אבל כשחכמים ראו שמישהו שבר את הרגל כי הכבש היה צר, הם ביטלו את התחרות.

"הרי אין אדם שהיה במירון בשנים האחרונות ולא ראה שאנשים באים לידי סכנה. איך לא עצרנו את זה? לגמרא יש מסקנה מאוד ברורה - ששפיכות דמים זולה בעינינו. מסופר על כוהן שדקר את חברו כדי לנצח באותה תחרות, ואבא שלו טען שהסכין עדיין טהורה כי האדם שנדקר חי. שפיכות דמים הייתה קלה בעיניהם בגלל התחרות, ואני מרגיש ששפיכות דמים קלה בעינינו, על החברה כולה, כרגע. עברנו שנה של קורונה, ובכל פעם ראינו את הזילות בכל מיני אירועים. כעת זה 45 אנשים מתים.

"ההדלקה במירון היא מנהג יפה וחשוב, אבל רק מנהג. כל הרבנים צריכים לקבל החלטה שאין יותר הילולה עד שמסדירים את זה כך שלא יהיה חשש לבן אדם אחד, קל וחומר לעשרות ולמאות. לא קציני משטרה או שופטים צריכים לקבוע את זה, אלא הרבנים - שאין מירון עד שאין הסדרה מוחלטת ומלאה, שלא יבוא שום אדם לידי סכנה.

"וזה לא רק במירון. בשבוע שעבר התקיים יום ירושלים, ואחת החוויות הטראומטיות שקרו לי יותר מפעם אחת זה שיש דחיסה עצומה בשוק הערבי, בדרך לכותל המערבי, ואני כמעט נחנק. הגמרא מספרת שזקן נהרג בפסח בירושלים לאחר שנמעך. מאות אלפים היו מגיעים לירושלים כדי לקיים את מצוות קורבן הפסח, ממצוות העשה החשובות ביותר, ואדם אחד נהרג. קראו לזה 'פסח המעוכים', וזה לעולם לא יישכח. זה הדבר שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו, איך אנחנו מונעים את מה שקרה במירון, בכותל או בכל מקום אחר. לא יכול להיות שאנחנו, הרבנים, לא משמיעים קול זעקה".

לא נותן עצות לאלוקים

בשבועות האחרונים שבו הרבנים לקדמת הבמה בכל הנוגע לשיח הפוליטי. הרב צבי טאו, מגדולי הרבנים החרד"לים, קבע כי על בצלאל סמוטריץ' לשבת בממשלה עם מפלגת רע"מ, ואליו הצטרפו כמה רבנים נוספים. מנגד, התייצב הרב דרוקמן ואמר כי הדבר אינו נכון. הרב סתיו, מצידו, מאמין כי אין מקום לרבנים בפוליטיקה כלל, ובוודאי לא בדרך שבה הדברים נעשים.

"מותר לרבנים להביע את דעותיהם ולהתערב, אבל הבעיה היא שהרבנים משתמשים פעמים רבות בטרמינולוגיה שהופכת את דבריהם לנלעגים. לא יכול להיות שלפני שבוע ללכת עם מנסור עבאס זה חילול השם, והשבוע זה דווקא קידוש השם - או להפך. לא יכול להיות שדברי הקב"ה הם מוצר עובר לסוחר. עצוב לי, כי הרבה פעמים הרבנים לא מבינים שמשתמשים בהם.

"כמובן, גם בצהר אפשר להשתמש, ואני בטוח שמפלגות שאומרות שילכו לפי מתווה צהר זה סוג של שימוש בנו, אבל אני לא עושה שימוש כזה. לא תשמע ממני אמירה בעד או נגד פוליטיקאי כזה או אחר. אני מאמין שרבנים לא צריכים לעסוק בפוליטיקה מפלגתית. קשה לי מאוד לראות רבנים שנכנסים לסוגיות פוליטיות, כי זה לא המקצוע שלהם. רב צריך לתת הדרכה, כיוון, אבל הם לא צריכים להתערב בשדה הפוליטי".

מה אתה חושב על הרב רפי פרץ? הוא היה הרב הצבאי הראשי וראש מכינת עצמונה, דמות מוערצת, ואז נכנס לבית היהודי וכשל לחלוטין.

"הרב רפי היה הצלם בחתונה שלי, ואני מאוד אוהב אותו. אבל זה בדיוק מה שאמרתי - אנשים לא מבינים שפוליטיקה היא מקצוע. לא כל מי שהוא רב גדול הוא פוליטיקאי גדול. אני לא מכיר את כישוריו הפוליטיים של הרב רפי. אני בטוח שהוא היה ראש מכינה מצוין ורב צבאי ראשי מצוין, אבל פוליטיקה זה מקצוע רציני - לא עושים אותו בין שיעור לשיעור".

אתה חרטת על דגלך את שיטת בית הלל, לאהוב כל אדם בלי קשר לאיזו כיפה הוא חובש, אם בכלל. מטריד אותך שיש מפלגה בכנסת, מפלגת נעם, שכל מטרתה היא להילחם בקהילה הלהט"בית?

"אני לא עוסק במפלגות, אבל האופן שבו התנועה הרוחנית הזו (הציבור החרדי-לאומי - חרד"לי; ח"ג) מתמודדת עם סוגיית הלהט"ב היא שגויה. במקום להעצים את מוסד המשפחה, דבר שהוא בעיניי מאוד לגיטימי ונכון, משפילים ומבזים, משתמשים בביטויים פוגעניים כלפי קבוצות מסוימות. לא כך מתקדמים. אנחנו צריכים להעצים את מה שיש לנו, לא לפגוע בצד השני".

יגידו לך הצעירים החילונים, להט"בים או לא להט"בים, שאתה לא מייצג אותם ואת עמדותיהם. מבחינתם הם רוצים נישואים אזרחיים והפרדה בין דת למדינה. מבחינתם יש להם בעיה איתך בדיוק כמו עם מפלגת נעם.

"אני לא בעל הבית על התורה. אמנם היא ניתנה לנו, אבל היא לא שלנו - אנחנו מקיימים אותה. היא של הקב"ה. אני לא נותן לאלוקים עצות איך לנהל את העולם ומחויב לדרך שבה הוא בחר להנהיג אותו. אני מבין שיש אנשים שחיים אחרת וחושבים אחרת, אבל היהדות היא לא משחק סכום אפס. לא צריך לזרוק את הכל רק כי אתה לא מסכים על נקודה אחת.

"בני זוג לא מתאימים אף פעם במאה אחוזים, אבל הם אוהבים 98% ממה שיש בבן הזוג שלהם. בדיוק כמו שצמחונים וטבעונים מתחתנים ביניהם, ימנים ושמאלנים, כך צריך להיות גם היחס ליהדות. אם בחורה לא חיה לפי כל העקרונות של התורה וגרה עם בת זוג, זה לא אומר שהיא צריכה לזרוק את הכל. שתתחבר לחצי, לרבע. הלל הזקן אמר, 'מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך', וקבע שזו כל התורה וכל היתר זה פירוש. הוא לא בדק אם מישהו הומו או לסבית, כי זה פירוש לתורה.

"יש לי מחלוקת עם אנשים, אני לא פשרן, לא מסכים עם כל דבר ובוודאי לא מתכוון לוותר, אבל זה לא אומר שאני לא אוהב את כולם ולא מנסה לחבר אותם ליהדות. מגיע לכל ילד וילדה להכיר את הרעיונות הבסיסיים של האוצרות היהודיים, גם אם הם לא חובשים כיפה".