הדו"ח של מרכז המידע והידע הלאומי, שפורסם בשבת, התייחס לסוגיית ההדבקה במקומות סגורים. הוא בעצם הקל על החיים במרחב הציבורי הפתוח, שבו סיכויי ההדבקה נמוכים יותר.
ברור, נכון להיום, מתוך עבודות ומחקרים שנעשו, כי המקומות הסגורים מהווים בעיה. במקום סגור הנגיף שמתפזר נשאר בשטח מצומצם והסכנה להידבקות גדולה. התקהלות מהווה בפני עצמה סכנה גדולה, אך לא רק היא, אלא גם מה שנעשה בתוכה - דיבור או שירה.
מחקר שנעשה בימים האחרונים ביפן, גילה שחלה עלייה בהדבקה במקומות סגורים בפעילויות שבהן היתה מעורבת שירה. באירועים שנערכו בכנסייה או באולם מופעים של מקהלות, נצפו מוקדים של הדבקה. בנקודה זו אנחנו חוזרים לתחילת ימיה הראשונים של המגיפה, שם הוסבר לציבור המונח "הדבקה טיפתית".
בתרגום אלינו - אם יש אפשרות לשבת בבית קפה או במסעדה, עדיף כמובן בחוץ, תוך הקפדה קבועה על חבישת מסיכה, שמירה על היגיינה וריחוק חברתי. אם מארגנים אירוע, אני ממליצה לארגן אותו בחוץ ולא בתוך אולם. בפתח הקיץ והחופש הגדול, יש מגוון פעילויות חברתיות. לא צריך להסתגר בבתים וממש אין צורך להיכנס לחרדות. נגיף הקורונה הולך ללוות אותנו ולחיות יחד איתנו לפחות עוד שנה. ובכל זאת, אפשר לחיות חיים נורמליים מבלי לסכן את הסובבים אותנו ועדיין ליהנות.
הדו"ח המדובר הצהיר כי ישראל בפתחו של גל שני. אני מסכימה. אין ספק שיש עלייה, אולם ניתן לראות בשלב זה שהיא איטית יותר ביחס לעלייה שחווינו בגל הראשון. העלייה הזו לא תרד מעצמה, ויש לקיים את הצעדים הנדרשים כדי להבטיח שהיא לא תמשיך לעלות בקצב בלתי נשלט. אני בטוחה שאף אחד לא מתכוון להכניס אותנו לסגר.

הבן שלי מסיים את לימודיו בתיכון ואין כמו מסיבת סיום של כיתה י"ב. כהורה אחראי אמרתי לתלמידים ולהורים שניתן לקיים את האירועים החגיגיים, אם כי בצמצום - בקבוצות קטנות. כאמא, חיכיתי שנים לאירוע הזה, אבל לא שווה לסכן אף אחד בשביל מסיבה - חשובה ככל שתהיה. אותם דברים אמורים גם לגבי חתונות. אני חושבת שאישור לקיום חתונות עד 250 אנשים הוא מסוכן מאוד.
עוד בנושא:
חיסון נגד חצבת מונע תחלואת קורונה?
רה"מ נתניהו בפתח ישיבת הממשלה: "התחזיות שראיתי לגבי הקורונה - קודרות"
122 חולים חדשים בקורונה, יכונס דיון חירום במל"ל
המספרים המתפרסמים לאחרונה מדאיגים, ועדיין - לא נראה שאנחנו במקום שיש לשקול שוב הטלת סגר. ניאלץ לחיות עם הנגיף עוד הרבה זמן. הסגר הנוקשה, שלא הרבה מדינות בעולם חוו אותו לתקופה ארוכה כמו פה בישראל, היה טראומטי במידה מסוימת עבור אנשים רבים. אולי היה צריך להימנע מסגר כה מוחלט וממושך, ולקיימו רק בחג הפסח וביום העצמאות.
עברנו את הגל הראשון של המגיפה טוב יותר מהרבה מדינות אחרות, ואני בטוחה שנעבור גם את השני. וחשוב לא פחות - לעשות את מרב המאמצים לשוב ולהיות "מדינה ירוקה" ולא "אדומה", כדי שהשמיים ייפתחו עבור הישראלים ולא יזדקקו לבידוד במדינה המארחת.
הכותבת היא מנהלת היחידה למניעת זיהומים בביה"ח שיבא שבתל השומר.