"מפתחים שירותים לבעלי מוגבלויות": יום ההזדהות עם עיוורים ולקויי ראייה

לרגל יום העיוורים ולקויי הראייה שמצוין היום (שלישי) בישראל, מפרסם השירות לראייה, לשמיעה ולטכנולוגיה במשרד הרווחה והביטחון החברתי נתונים ומידע על אוכלוסיית העיוורים בישראל.

בשנת 2022 עלה ב־3% מספר הזכאים לתעודת עיוור, המסייעת בשירותים ובזכויות במשרדי ממשלה שונים, ברשויות מקומיות ועוד. 1,632 ישראלים הוכרו בשנת 2022 כזכאים חדשים לקבלת תעודות עיוור, ובסך הכל בישראל 23,115 אנשים המוכרים כעיוורים, ומתוכם 7% ילדים וכ־64% בגילי 68 ומעלה.

לפי נתוני משרד הרווחה והביטחון החברתי, הגורמים העיקריים לעיוורון הם ניוון המקולה - AMD, המופיע בגילים מבוגרים. גם מחלת RP (רטיניטיס פיגמנטוזה) התורשתית, אשר פוגעת בכ־10% מהאוכלוסייה, וגלאוקומה מהוות גורמים עיקריים לעיוורון.

פלטפורמה ייחודית

בתחילת החודש הכניס משרד הרווחה לשימוש פלטפורמה דיגיטלית שפותחה על ידי חברת אטוויזר, ואשר נועדה לסייע ברכישת עזרים לאנשים עם מוגבלות. בשלב הראשוני הפלטפורמה מסייעת לנושאי תעודת עיוור. היא חוברה עם מערכת הנתונים של משרד הרווחה, כדי להציע לזכאים סלי סיוע מותאמים אישית בתחומים שונים, כמו מכונות ברייל, מקלות נחייה, מוצרי הנגשה למחשב ועזרים כלליים חדשניים ועדכניים.

במשרד הרווחה מציינים כי הפלטפורמה פותרת תהליכים ביורוקרטיים, מאפשרת ניהול עצמאי, מונגש ויעיל של רכישות ומאפשרת לקבל את המשלוח עד הבית. הזכאים משלמים עבור השתתפות עצמית, ושאר העלות מתוקצבת על ידי משרד הרווחה.

שר הרווחה והביטחון החברתי, יעקב מרגי, אמר השבוע לרגל יום העיוור המצוין היום: "אנחנו מבצעים קפיצת מדרגה משמעותית בפיתוח שירותים לאנשים עם מוגבלות. אני שמח שלרגל יום המודעות השנתי לעיוורים וללקויי ראייה יש לנו בשורה גדולה בשדרוג השירותים עבור האוכלוסייה הזאת.

"המערכת החדשנית שהטמענו תקל על העיוורים למצות את זכויותיהם ביעילות וללא ביורוקרטיה".

מרתזא שופרה - עיוור מלידה

מרתזא שופרה הוא אדם נחוש. הלקות שממנה הוא סובל כבר 44 שנה, מיום לידתו, לא עצרה אותו מעולם ולא מנעה ממנו להגשים את החלומות ואת המטרות שלו.

למדינת ישראל הגיע לפני כשמונה שנים, ללימודי דוקטורט בתחום אגיפטולוגיה ואשורולוגיה בחוג לארכיאולוגיה והמזרח הקרוב הקדום בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים. או כפי שהוא מסביר זאת בשפה עממית יותר: "אני חוקר את המתמטיקה שאנשים בבבל ובאשור הקדומות פיתחו כדי להבין מה קורה בשמיים, ולשם כך אני מפענח ומנתח טקסטים אסטרונומיים מהתקופה הזו שנכתבו בכתב יתדות".

נוסף על כתב היתדות שבו הוא שולט, הוא גם דובר עברית שוטפת, שאותה למד עוד לפני שהגיע לישראל - כחלק מרצונו ללמוד עברית עתיקה כדי להבין את הסיפורים ואת המיתוסים מהעת העתיקה.

"בצרפת הכרתי מישהי שלימדה אותי עברית. גיליתי את התרבות הישראלית ואהבתי את מה שנחשפתי אליו. רציתי לבוא לישראל ולעשות את הדוקטורט שלי פה, מפני שיש כאן מחשבה חופשית ומחקר מעמיק", הוא מספר.

הוא גדל בפריז, בן להורים מוסלמים שהיגרו ממדגסקר לצרפת. בילדותו למד עם ילדים רואים ועם ילדים בעלי לקות ראייה, והוא מספר כי תמיד העדיף להימנע מלספר על הלקות שלו. "אני זוכר את הרגע הזה, כילד, שבו הבנתי שאני שונה - שאנשים רואים אותנו באופן אחר", הוא נזכר. "לא רציתי שאנשים יידעו שאני עיוור. לא כי התביישתי בזה, אלא כי לא רציתי שישפטו אותי כעיוור אלא כבן אדם עם מכלול שלם.

"להיות עיוור זו חוויה מיוחדת בחברה שמבוססת על ראייה ותמונות. הרבה דברים נמנעים ממך כעיוור, אבל תמיד עשיתי מה שרציתי".

"להיות פעיל"

לדבריו, עיוורים רבים מתביישים בלקות שלהם, חלקם נלחמים כדי להיות עצמאיים וחלקם מרימים ידיים. "הערך שלי כעיוור זה לא העצמאות, זה להיות פעיל ופרודוקטיבי", הוא מסביר. "אני מנסה לשלב את החיים שלי כבן אדם עם המגבלה שאני עיוור. אני מסתייע כשצריך".

עבודת הדוקטורט שלו, הוא אומר, היא עבודה קולקטיבית עם כמה אנשים שמסייעים לו, כולל המנחה שלו, שדאג ווידא שלא יהיה שום חלק בשיעור, שמרתזא לא מבין. השנה הוא יסיים את הדוקטורט וישוב לפריז. הוא רק מבקש מאיתנו לא לשים אותו ואנשים כמוהו בקופסאות, בתבניות: "אפשר לשים בני אדם בקופסאות, ואפשר ללמוד ולגלות יחד איתם דברים חדשים שלא ציפית להם".

הילה עבדל בן סימון - התעוורה בגיל 18

סיפורה של הילה עבדל בן סימון, שהתעוורה בגיל 18, הוא ממש - וסליחה על הקלישאה - לצאת מאפלה לאור גדול.

עד גיל 18 הילה ראתה. כשהיתה בת 6 התגלתה אצלה סוכרת נעורים. בגיל 18 אושפזה בבית החולים והתעוורה בעקבות טיפול כושל.

"הגעתי לבית החולים נערה רואה, ויצאתי בתוך שלושה חודשים כשאני עיוורת לגמרי", היא אומרת. "בכיתי, התאבלתי, התרסקתי למיליון רסיסים. בעיקר שאלתי למה. לא האמנתי שככה זה יישאר כל החיים".

היא נבדקה וטופלה על ידי טובי הרופאים בארץ ובעולם, אך המצב לא השתנה. "אחרי כל כישלון התרסקתי מחדש", היא מודה, "זה גמר אותי. הגעתי למצב של ייאוש מוחלט".

בגיל 21, כשהבינה שהחיים עוברים לידה, משהו השתנה. "אני מאמינה שכל דבר קורה לטובה - גם אם אנחנו לא רואים את זה מייד. גדלתי על המשפט: 'יער שנשרף עד כלות, צומחת ממנו הצמיחה הכי ירוקה ופורייה'. אני נשרפתי, ומשם צמחתי".

"החיבור היה מיידי"

בן סימון תפסה את החיים בשתי ידיים. היא הרימה את עצמה, למדה והפכה למטפלת הוליסטית אשר מתמחה ברפלקסולוגיה, בשיאצו, בהילינג ובטווינא. במקביל, היא עובדת בעשר השנים האחרונות כמלצרית במסעדת BLACKOUT הייחודית - אחת מתוך 14 בעולם, אשר כל העובדים בה עיוורים או כבדי ראייה. המסעדה נמצאת במרכז "נא לגעת" שבנמל יפו - מרכז תרבות ואמנות המהווה מקום מפגש בין אנשים חירשים, עיוורים, חירשים-עיוורים והקהל הרחב, כדי לקיים דיאלוג שוויוני. "המסעדה היא האור שלי. זה המקום שבו אני מרגישה בשליטה מלאה", היא אומרת.

את בעלה הכירה דרך אתר היכרויות. אף שמעולם לא ראתה אותו, היא מגדירה את הפגישה הראשונה ביניהם כאהבה ממבט ראשון. "החיבור בינינו היה מיידי", היא מספרת. השניים נשואים כבר עשר שנים וגרים בקריית עקרון.

כעת היא מבקשת שהחברה שלנו תלמד לקבל את האחר. "כולנו שונים, כולנו מוגבלים בצורה כזו או אחרת, אבל כולנו שווים. אף אחד לא יודע מה יוליד יום", היא אומרת.

אורן יצחקי מנכ"ל "נא לגעת": "הילה היא הדוגמה הטובה ביותר לתפיסה, שעובדים עם צרכים מיוחדים לעיתים מעניקים בחזרה לחברה יותר מעובדים אחרים ללא מגבלה. היא הראיה לכך שאנחנו בסך הכל צריכים להעניק להם הזדמנות שווה ונגישה. כך כולנו, מכל צידי המתרס, נצא נשכרים".