תהליך כואב של חשבון נפש תקשורתי: העיתון "דה מרקר" סיכם אחרי הבחירות הצצה לניתוק של גורמים בתקשורת מסביבתם. בכתבה שכותרתה "כך איבדו 'ידיעות אחרונות' ו־ynet את אמון הקוראים", ציין אמיר טייג: "מאז ומעולם התקשורת המרכזית רוצה להשפיע, אך גופים כמו ערוץ 2 ו'ידיעות אחרונות', שפונים להמונים, הקפידו לעשות זאת בצורה מתוחכמת, מאחורי חזות מאוזנת לכאורה. בבחירות 2015 זה נגמר. המסיכות נקרעו, וההטיה הפוליטית של עיתונאים ופרשנים מובילים התגלתה על גבי מסכי הטלוויזיה, דפי העיתונות, עמודי האתרים, וחשוב מכל - ברשתות החברתיות".
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
טייג ממשיך וכותב: "מי שהוביל ללא עוררין את המלחמה בנתניהו היה מו"ל 'ידיעות אחרונות', נוני מוזס, ששולט ב'עיתון של המדינה' ובאתר החדשות הדומיננטי ynet. מודל ההצלחה של מוזס עד כה התבסס בין השאר על האלמוניות שלו. כל עוד היה מוכר רק לעיתונאים, הוא היה יכול למכור לקוראיו את התדמית של עיתונות מאוזנת לכאורה, ולשמור על התפוצה של עיתונו... אך כאשר פצח במלחמה מסחרית (שנהפכה יצרית) נגד 'ישראל היום', נעלמו כל החוכמה והרגישות, ומוזס השתמש במלוא כוחו, פעם אחר פעם, באגרסיביות ומול פני הקוראים... 'ישראל היום' טיפל בנוני מוזס יום אחר יום, והפך אותו לדמות ציבורית - הדבר שממנו נרתע מו"ל 'ידיעות' כל השנים. האינטרסים המסחריים והפוליטיים של מוזס נהפכו לאייטם. ככל ש'ידיעות' ו־ynet הגדילו את הכותרות נגד נתניהו, כך הם איבדו מהאמון המוגבל שעוד רחשו להם הקוראים... עד בחירות 2015 לא נמצא הפוליטיקאי שיעז לצאת ישירות נגד מוזס. נתניהו עשה זאת בבחירות החולפות - והצליח".
הכתבה הכי נקראת היום באתר: הגיעו לחקור גבעה - ומצאו תגלית מצמררת
טייג סיכם כי "בחירות 2015 הן עדות נוספת לחולשת העיתונות בישראל. הרצון העז להילחם ב'ישראל היום' ולהחליף את נתניהו בילבל את גופי התקשורת והוציא אותם משיווי משקלם. הממלכתיות שמשמשת את 'ידיעות אחרונות', ערוץ 2 וערוץ 10 כדי להגיע לקהלים רחבים, התגלתה כמתנשאת ומזויפת".
המאמר הזה הוא רק חוליה אחת בשרשרת של תהליך התפכחות כואב בתקשורת. כך, למשל, העלתה בסוף השבוע אריאנה מלמד, ממייסדי האתר החינמי ynet, פוסט בפייסבוק, ובו חשפה את הסיבה להתפטרותה מהאתר. היא הבהירה מדוע האתר נלחם בעיתון "ישראל היום" (הפתעה! כי הוא "פוגע בהכנסות וביוקרה של אחד, נוני מוזס"), והשוותה את התנהגות האתר לתחרות בין שני מוכרי פלאפל, אחד ותיק ("ידיעות") והשני חדש ("ישראל היום"): "אני יכולה לספר לכם המון דברים על התקשורת עוינת־ביבי, כי הייתי שם - במקום הכי עוין לביבי... מנסים להוריד לו את הדוכן בדרכים חוקיות. ונכשלים... אז כותבים שבטחינה שלו יש ג'יפה. כי מי שכותב הם אנשים שקרויים עיתונאים, והם אמורים להיות כלבי השמירה של הדמוקרטיה.
לדברי מלמד, "פתאום הבוס של הכלבייה מודיע - אתה, אתה ואת? נגמרו עבודות השמירה. אתם כלבי קרקס. הנה, טבעת אש. תקפצו. והכלבים? אפילו ליילל ביחד הם לא יכולים. והם צריכים את המשכורת והם חייבים להאכיל את הגורים שלהם ובחוץ קר ואין עבודה. אז קופצים. מה יעשו? לפעמים מישהו מסרב לקפוץ. מייד זורקים אותו".
מלמד הוסיפה כי לטור שכתבה תמיד נדרש אישור מגבוה על תוכנו בטרם נכתב, שלעתים נפסל לאחר שנכתב, ושפעמים רבות התבקשה לכתוב ב"רוח מסוימת". עוד סיפרה מלמד: "ואז הגיע היום שבו הוכרזה הקמת המחנ"צ (המחנה הציוני)... מתקשרת לעורך. מציעה טור שכותרתו 'כל החסרונות של ציפי לבני וגם שני יתרונות'. אין אישור, אומר העורך. לא מתאים לנו. מה לא מתאים? הנושא הכי חם בעיתונות היום... תקבלו טור נשכני ומאתגר... לא מתאים. אבל למה, אני זועקת. לא יודע... עשר דקות אחר כך סימסתי לעורך הראשי שאני מתפטרת... לא יכולתי יותר".
מפקד גלי צה"ל, ירון דקל, כתב אתמול ב"גלובס": "ארבעה ימים לפני הבחירות פירסם הכתב מתי טוכפלד ב'ישראל היום' ידיעה ביקורתית על הרצוג מהתקופה שבה כיהן כשר רווחה, ולפיה מנכ"ל חברת סיעוד השקיע עשרות אלפי שקלים בקמפיין לטובת הרצוג על ראשות העבודה. איש לא עשה לידיעה הזאת פולו־אפ. ניתן היה לשער מה היה קורה אם אותה ידיעה היתה נחלתו של נתניהו. אין דרך אחרת אלא לקרוא לדברים בשמם: התקשורת הישראלית 'איתרגה' את הרצוג".
דקל הוסיף כי "עכשיו זו עת טובה וראויה לחשבון נפש ולהפקת לקחים. חשבון נפש מקצועי ואישי שלנו בתקשורת. למה שוב התקשורת החילה על עצמה את הקונספציה? שוב הלכנו כסומים בארובה אחרי סקרי דעת הקהל. ועתה, בהיעדר טיפול ראוי במהות, שוב תפסו את הכותרות הראשיות והפכו את הסיקור הפוליטי לסיפור של מירוץ סוסים: שטחי, מוטה, וכפי שהתברר ביום שלישי שעבר, מנותק מהשטח. התקשורת חיה בבועה שיצרה לעצמה, מתבשמת מניחוחותיה, ואינה חשה בזרמים המשמעותיים והעמוקים בחברה הישראלית".