אחרי ביקור כוכבי: ייצור של נשק ישראלי במרוקו עומד על הפרק

הבחירות התכופות, והעיסוק המוגזם של התקשורת במרוצי הסוסים הפוליטיים, דחקו הצידה אירוע מהמם שהתרחש השבוע במערב אפריקה: רמטכ"ל צה"ל, אביב כוכבי, ערך ביקור רשמי ופומבי במרוקו - מדינה ערבית מובילה.

כוכבי, כמו שר הביטחון גנץ לפניו, מתקבל במרוקו בחיבוק חם, מטאפורי ופיזי. בסך הכל, חלפו שנה וחצי מאז מרוקו הצטרפה למומנטום של הסכמי אברהם, וחידשה בקול תרועה רמה את קשריה הפומביים עם ישראל.

אך לא רק בקשרים כלכליים ואזרחיים מדובר, אלא בתיאבון שאינו יודע שובע לחיזוק הקשרים הביטחוניים. תרגילים משותפים בין צה"ל לצבא מרוקו, רכישת מערכות נשק ואפילו פתיחת קווי יצור מקומיים למערכות נשק ישראליות במרוקו - הכל על הפרק.

רק לפני שנתיים התפתחויות כאלה היו דמיוניות. כיום במרוקו הן נעשות בגלוי, ומול המפרציות האחרות - בפרופיל נמוך.

כלי מרכזי בבניית השלום

בהתפתחות היסטורית שלא ניתן להמעיט בערכה, צה"ל הפך לכלי מרכזי בבניית השלום. מצבא שייעודו המקורי להילחם בעת הצורך בצבאות ערב, הוא מהווה כיום כלי מרכזי בחיזוק הקשרים איתם. עליו עומדים הנורמליזציה ושיתופי הפעולה.

המהפך הזה מחייב שינוי עמוק בדפוסי החשיבה של צה"ל, כך אומר גורם בצה"ל שיש לו חלק מרכזי בטיפוח הקשרים האלה. לפני כשנה הוקמה בחטיבה לקשרי חוץ יחידה אזורית, שייעודה הבלעדי הוא קידום הקשרים עם מדינות המזרח התיכון.

צה"ל הוא לא רק הצד הנותן בקשרים האלה, אלא גם המקבל. במרוקו, למשל, לומדים כוחותינו כיצד לשתף פעולה עם צבאות אחרים. הערך המרכזי של צה"ל הוא "להגן על עצמנו בכוחות עצמנו", וזה לא עומד להשתנות.

אבל במרוקו, שיש לה צבא מערבי חזק ומתקדם, פיתחו במשך שנים קשרים הדוקים עם נאט"ו, צבא ארה"ב וכוחות אחרים. בצה"ל מתכוונים ללמוד מהמרוקאים כיצד ניתן ללמוד טוב מאחרים.

מקור האיומים - אלג'יריה

ויש גם תחום מבצעי שפקודיו של כוכבי ילמדו ממקבילו המרוקאי, בלח'יר אל-פארוק. מרוקו מתמודדת עם כטב"מים תוקפניים, ארגוני טרור ג'יהאדיסטיים ומערכות נשק רוסיות וסיניות מהמתקדמות בעולם.

מקור האיומים האלה הוא בדרך כלל באלג'יריה, שבשנים האחרונות מתעמתת עם מרוקו לאורך הגבול העצום שבין המדינות. אחת הסיבות לכך היא ההתנגדות של אלג'יר לקשר של רבאט עם ירושלים.

כך שבעוד מרוקו פונה למערב, שכנתה-יריבתה מתקשרת עם המזרח. אלג'יריה רכשה, מי היה מאמין, טנקים מדגם 90-T, טילים היפר-סוניים סיניים ורוסיים ומערכות נגד מטוסים מסוג SM  - חכמות יותר מה-S400 שמפעילה רוסיה בסוריה.

משלחות צה"ליות ייצאו בעתיד הקרוב לגבול מרוקו-אלג'יר, כדי ללמוד את מה שידוע למרוקאים על מערכות נשק חדשניות מרחבי העולם, וליישם את התובנות במסגרת פעולות ההגנה על ישראל.

זו אחת התועלות המיידיות שיופקו מהרומן בין צה"ל לצבא ערבי מתקדם - מילים שעצם כתיבתן היתה עד לא מזמן בלתי אפשרית.

***

מבול של הודעות ניצחון נחת ביומיים האחרונים בתיבות הדוא"ל של הפעילים הפרו-ישראלים בארה"ב. איפא"ק, הקונגרס היהודי-אמריקני, "הרוב הדמוקרטי למען ישראל" ועוד ארגונים, בישרו לחבריהם על ההצלחה לחסום את חברת הקונגרס לשעבר, דונה אדוארדס, מלחזור לבית הנבחרים.

אדוארדס אינה עוכרת ישראל ברמות הכי גבוהות שיש. היא לא ראשידה טאליב ולא אילהאן עומאר, לא קראה להחרים את ישראל ולא כינתה אותנו "מדינת אפרטהייד". אבל בשנותיה בקונגרס היא נמנעה בשלוש הצבעות קריטיות שעסקו בזכותה של ישראל להגנה עצמית, או אפילו קראו ליישוב הסכסוך עם הפלשתינים. עבור הקהילה היהודית, די באיתותים האלה כדי להבין איפה היא עומדת.

אך זה היה רק חלק מהסיפור. הקרב נגד אדוארדס הפך לסמל בין תומכי ישראל במפלגה הדמוקרטית לבין יריביה.

בשנים האחרונות מתפתחות גרורות אנטי-ישראליות במפלגה ששולטת כרגע בארה"ב. במקום לספוק כפיים ולקטר, החליטו הארגונים הנ"ל, ותומכי ישראל בכלל, לצאת למלחמה. המטרה: להבהיר לכל חבר קונגרס דמוקרטי שהתנגדות לישראל עשויה לעלות לו בכיסא.

מנגד - ג'יי סטריט

לכן, הם יצאו במלוא הכוח נגד אדוארדס ובעד יריבה, גלן אייבי. בדיוק כמו אדוארדס, אייבי הוא פוליטיקאי דמוקרטי שחור בעל עמדות פרוגרסיביות. ההבדל היחיד בינו לבינה הוא היחס לישראל.

הקרב נערך בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית במחוז הרביעי של מרילנד, שהרוב המכריע של תושביו מצביע למפלגה הכחולה. לפחות שישה מיליון דולרים שפכו השדולות הפרו-ישראליות בעד אייבי ונגד אדוארדס.

נגדם - התייצבה למען אדוארדס שדולת ג'יי סטריט, שממשיכה לכנות את עצמה "פרו-ישראלית", אך מסייעת בעקביות לשונאי ישראל.

התוצאה הייתה ניצחון לטובים: אדוארדס הובסה. אייבי - אם לא יקרה משהו בלתי צפוי - יהפוך בתחילת 2023 לחבר בית הנבחרים של ארה"ב.

"תמיכה בישראל - משתלמת פוליטית"

בשבועות הקרובים צפויה שורת קרבות דומים במפלגה, בכל רחבי ארה"ב. אוהבי ישראל במפלגתו של הנשיא ביידן הוכיחו שכוחם במותניהם, ושטעות לחשוב כי העתיד נמצא דווקא בידי שונאינו.

כפי שאומר מארק מלמן, ראש שדולת "הרוב הדמוקרטי למען ישראל", מהמומחים הפוליטיים המוערכים ביותר בארה"ב ויועץ קרוב של ראש הממשלה לפיד: "אנו רוצים להראות שתמיכה בישראל היא לא רק הדבר הנכון מהותית, אלא גם הגישה המשתלמת מבחינה פוליטית".

לפחות בקרב אחד, הקביעה הזו התבררה כנכונה.

***

עדיין בארה"ב, לקראת חגיגות השנתיים להסכמי אברהם, שני בכירים לשעבר בממשל טראמפ הוציאו לאור בשבועות האחרונים ספרים שמסכמים את שנותיהם הסוערות בבית הלבן, בפרט בהקשר המזרח-התיכוני.

הראשון והבכיר יותר הוא ג'ייסון גרינבלט, סגנו של ג'ארד קושנר, שהיה השליח הרשמי מטעם טראמפ למזרח התיכון.

גרינבלט שומר בספר על כבוד האנשים שאיתם עבד, בבית הלבן או מחוצה לו. הוא לא מגלה סודות ממשיים מתוך החדר, ולא מגנה מי מהאישים שפגש. אפילו כלפי הפלשתינים, שמהם אינו מסתיר את ביקורתו ואכזבתו, גרינבלט שומר על סגנון מכובד.

עיקר ספרו מוקדש להתמודדות עם הקלישאות הרווחות במערכת הפוליטית והמדינית של ארה"ב בכל הנוגע למזרח התיכון. גרינבלט מקדיש פרקים רבים להסביר את מה שיודע כל ישראלי, ושגם לאנשי טראמפ לקח חודשים ללמוד: אין היתכנות להסדר בין הפלשתינים לישראל.

"הם דחו את תכנית השלום שלנו עוד בטרם התפרסמה", הוא מציין. כשהוא וקושנר נוכחו להבין זאת, הם העבירו את המאמצים למדינות המפרץ - מה שהסתיים בהסכמי אברהם.

לא מסתיר

הספר השני, המנומס פחות, הוא זה של אריה לייטסטון, שהיה יועצו הבכיר של שגריר ארה"ב בישראל, דיוויד פרידמן. גם לייטסטון מקדיש עמודים רבים להפרכת התזות הרווחות בארה"ב על השלום במזרח התיכון. גם הוא לא חושף שמות.

ובכל זאת, לייטסטון לא מסתיר את העימותים שהיו לו בתוך הממשל ומחוצה לו. הוא מתאר כיצד בתוך השגרירות ניסו גורמים עלומים לשים רגליים לו ולפרידמן, ולהסביר להם למה אין בסמכותם לעשות את מה שלדעתם מקדם את קשרי ארה"ב וישראל.

ויש גם ישראלים שלייטסטון מכסח, במיוחד באגף הימני של המפה הפוליטית. כדאי להכיר את החוויה שלו מתפקודם של חלק מהפוליטיקאים הימנים בממשלה, בכנסת וביו"ש.

לייטסטון מתאר פגישות מקדימות שערך עם ראשי מועצות ביו"ש, ערב פרסום "תוכנית המאה" של טראמפ. לדבריו, אחד מראשי המועצות (לדעתי מדובר בדוד אלחייני; א"כ) גם הפר את ההבטחה לשמור על סודיות התוכנית וגם יצא נגדה בפומבי, אף שבפגישה הביע בה תמיכה. הוא לא היה היחיד.

"פוליטיקה פנימית"

"התברר לי מאוחר יותר, שהאדם הזה (אלחייני) דיבר עם התקשורת בגלל התנגשות אישית שלו עם נציג אחר של הקהילות היהודיות של יו"ש (הכוונה כנראה ליוסי דגן; א"כ). הביקורת שלו על החזון לא הייתה שאלה של מדיניות, אלא של פוליטיקה פנימית", הוא מאשים.

"במשך ארבע שנים ראיתי מנהיגים (ישראלים) רבים הפועלים לפי האינטרס שלהם, ולא לפי האינטרס של הבוחרים, וזו הייתה רק דוגמה אחת. זו הייתה חוצפה מזעזעת. משחק פוליטי כזה לא צריך היה להפתיע אותי, ובכל זאת הופתעתי.

"אם אתה רוצה לשחק פוליטיקה מלוכלכת כדי להסדיר נושא או לסלול כביש, זה לא מזיק. אבל אם תאפשר לפוליטיקה האישית להיכנס לסוגיות של ביטחון לאומי או שלום אזורי - אתה מביא בושה על עצמך".

ואכן, רבים ממנהיגי הימין הישראלי צריכים להתבייש על החמצת השעה בהתנגדותם לתוכנית השלום של טראמפ, שספק אם תחזור בעתיד הנראה לעין.