מרימים לעצמאים: קרנבל של בשר

גילי בן שחר ואוהד קויתי- קרנבל של בשר // צילום: יונתן בן חיים // גילי בן שחר ואוהד קויתי- קרנבל של בשר

לא פשוט להיות עצמאי בישראל, ונגיף הקורונה רק הפך את המצב לקיצוני יותר. הנגיף על שלל השלכותיו גרם להמון עצמאים, גדולים כקטנים, להיקלע לתסבוכת ולפרנסתם להיפגע. במדור "מרימים לעצמאים" נכיר לכם בכל שבוע עסק קטן מתחום האוכל, שכל רצונו הוא לשרוד את התקופה המורכבת הזו בשלום. והפעם: קרנבל של בשר.

עוד בנושא:

מרימים לעצמאים: האישה שמאחורי הקרונאטס המושחתים

מרימים לעצמאים: מארגנטינה באהבה

מרימים לעצמאים: מתחביב לעבודה מתוקה

מרימים לעצמאים: נקניקיות תוצרת בית

מי אנחנו?

גילי בן שחר, אב לארבעה, בן 41 ותושב באר יעקב

אוהד קויתי, אב לשניים, בן 38 ותושב קריית אונו

מפעל חיינו

קרנבל של בשר: סדנאות בשר, קייטרינג לאירועים, ייעוץ לעסקי מזון, ספרי בישול ואפילו תערובות תבלינים.

איך הגענו לזה?

לפני כארבע שנים חלמנו לארח את החברים שלנו לערב בשרים לא שגרתי, כזה שאין בו תפריט, צלחות או מזלגות. הערב הוכתר כהצלחה גדולה שיצרה לא מעט ביקוש. החברים רצו עוד ועוד ולאחר זמן מה החלטנו להפוך את התחביב לקונספט קצת שונה של אירועים, בהם הקמנו מטבחים פתוחים ובישלנו בהם תוך תקשורת מלאה עם הסועדים, מוקפים בחומרי גלם טריים ובשר איכותי.

לאחר כשנתיים פרסמנו את ספר הבישול הראשון שלנו, "ספר של בשר". הספר הופק בגיוס המונים והשנה פרסמנו את "ספר של אדמה" – סוג של ספר המשך, מזווית קצת אחרת. ספר בישול נוסף – עם זוית קצת אחרת. בחרנו להדגיש את נושא החקלאות כתרבות ולנסות לקצר את הדרך בין החווה לצלחת – ובנוסף הפקנו סדרת רשת שמלמדת קצת יותר על מה מגדלים בארץ ואיך אפשר לחבר את הכל למנות טעימות - ואז התחיל הסגר וכל ההתקדמות נעצרה.

מנת הדגל שלנו?

זו לא בדיוק מנת דגל, אך בזמן הסגר השכלנו להבין מאוד מהר כי עולם האירועים עומד לעבור מהפך. אנשים החלו לגלות את הכיף בבישול הביתי ולכן השקנו סט של חמש תערובות תבלינים, כאלה שמתואמות לבשר אבל לא רק. אם אנחנו לא יכולים כרגע להפוך את המטבח שלנו לקרנבל עבור הסועדים, ניצור תערובות תבלינים שיהפכו את המטבח של הסועדים לקרנבל.

אסאדו מבית "קרנבל של בשר" // צילום: אפיק גבאי

החלום הכי גדול שלנו?

אנחנו רק רוצים להמשיך ליצור חוויות וזיכרונות טעימים עבור אלו שאנחנו מבשלים עבורם. זה וגם תוכנית מסעות אוכל ב"נטפליקס".

איך שרדנו את תקופת הקורונה?

אנחנו רגילים לארח ולהאכיל כמעט על בסיס יומי ופתאום אי אפשר אפילו ללחוץ ידיים, הכי קרוב לאינטימיות זה כיף עם המרפק. אנחנו מחכים ליום בו יהיה אפשר לקבל חיבוק בסוף הארוחה.

הלוואי והיה אפשר לבקש הנמכת מיסוי, הקלות ברגולציה, הנחות לעסקים בהוצאות השוטפות אבל כנראה שזה לא אפשרי. נשאר רק לתמוך בעסקים מקומיים, להיות סלחניים כשאפשר, ולזרוק מילה טובה פה ושם – זה נותן המון כוח להמשיך.