מאז עלתה לאוויר, "המסעדה הבאה של ישראל" עושה את מה שבין היתר היא נועדה לעשות, רעש, חלקו חיובי וחלקו קצת פחות. אין לי מושג אם היא מצליחה מספרית וכלכלית כי זה לא תחום העיסוק שלי, אבל אותי כעיתונאי שעוסק בעולם האוכל, אכזב דווקא מה שלא מופיע בסדרה, והוא המון תהליכים שעוברים "על אמת" על מסעדנים כשהם פותחים מסעדה. שפע של קרייססים ומשברים, החל מבירוקרטיה ועד חרדות אישיות, דברים שלא ראינו וסביר להניח שלא נראה בתוכנית.
יממה לאחר עליית התוכנית לאוויר כתבתי על כך טור דעה שעורר ויכוח, אבל דווקא התגובות אליו, החיוביות והשליליות, עם הסקרנות, גרמו לי להמשיך לראות את התוכנית ולא להתייאש מהר כפי שחשבתי שיקרה בהתחלה, מתוך שאיפה גם להגיע לארוחה באחת המסעדות כדי לראות איך הדבר הזה קורה בזמן אמת, מה אמיתי ומה טלוויזיוני.
האודישן של עידן "פומפי" בושארי היה אחד האותנטים והמרגשים על אמת שראיתי לאחרונה. בתרבות ריאליטי שמקדשת את הסיפורים המרגשים ומצליחה למרוח אותם על פרקים שלמים (גם "מאסטר" וגם "משחקי" חוטאים בזה היטב בפרקי האודישנים), היה פה גם עניין של איך האודישן הזה עבר לצופה,קודם כל אוכל ורק בהמשך הסיפור המרגש.
זה, ואמונה שלמה שכמעט כל דבר שיצא ממפעלי "מחניודה" של אסף גרניט ואורי נבון זה משהו ששווה לכל הפחות לנסות, גרמו לי להגיע למלון, לראות איך כל הדבר הזה קורה בפועל (למרות שלא הגעתי ביום צילום) ברמת האווירה והתפעול, ולאכול, כי מה לעשות, זו העבודה.
לטובת מי שלא צפה באודישן, אספר שמסעדת "קילומטרז'" של בושארי, בן 30 מירושלים, נפתחה לאחר שזכה בפרק האודישנים ששודר ביום שני האחרון, הרשים את השופטים וגם ריגש אותם עם הסיפור האישי שלו (מכור לסמים שנגמל בהצלחה וכיום עובד עם נוער בסיכון בירושלים, במקביל לעבודתו במסעדת מחניודה).
מלבד עניין הריגוש והעובדה שנחשב לבן טיפוחיו של אסף גרניט (שאף אמר במהלך האודישן "אני מרגיש כאילו הבן שלי באודישן מולי"), הוא גם הכין אוכל שנראה טוב, כיאה לשף שגדל בחממה הירושלמית. השופטים התרשמו והוא גבר על נטע דנינו וזכה במסעדה משלו - לשבוע, ומשם, השמים הם הגבול, אם הוא יצליח להשיג מספיק ניקוד לכך.
הגענו למקום וישבנו על הבר, המסעדה הייתה מלאה כמעט לגמרי בסרביס שני מתוך שלושה שהיו באותו ערב. הייתה מוזיקה נעימה ברקע, לא קלאסית אבל גם לא מפיות באוויר, איפשהו באמצע, ועניין המוזיקה הוא משמעותי כי בימי צילום זה לא מתאפשר מן הסתם.
בזמן כתיבת הטור הזה אני לא יודע להגיד לכם אם בושארי זכה והמשיך לשלב הבא או לא, אבל אם לשפוט לפי הווייבים במסעדה והעובדה שהיה לו זמן, בשיא הרוגע והנחת, לשוחח לא מעט עם כל סועד וסועד יותר מפעם אחת, אומרת שכנראה הולך לו לא רע.
אבל בכל הנוגע לאוכל, היה חשוב מהתחלה להוריד ציפיות, לא כי הוא לא טבח טוב, אלא כי למרות שקוראים לזה מסעדה, יש לזה אווירה של מסעדה וזה נראה כמו מסעדה – לא מדובר במסעדה. אולי יותר לכיוון הפופ-אפ. גם אם מדובר בשף הכי מוכשר בעולם, קשה לקבל רושם של מסעדה בחמישה ימים, יש דרך עצומה לעבור, חודשים של הרצות וטסטים, וזה רק על קצה המזלג, אז במצב כזה, אז אין סיבה שאני אשפוט את זה בסטנדרטים של מסעדה, וזה לגמרי בסדר.
אכלנו כמובן את שתי מנות האודישנים "דג קלוריות" (דג ים בכבישה זריזה עם ג'ג'יק כורדי, זרעי עגבניה ושמן טרגון) וטורטלינאז' ומוסר ים (טורטליני בצורת פטאייר עם קרם גבינות וטחינה, חציל קלוי וצנוברים). היו שם גם "מלך עיראקי" (סלט קיסר עם עמבה), קרפצ'יו גרניט פורצלן (קרפצ'יו דג ים עם אבקת פורצ'יני על צלחת שקופה, כשהמלצר מקבל הוראה גם להראות לך את הצלחת מלמטה), ו"נתח שקרנים" (נתח קצבים עם קולורבי).
למען האמת, כל הערב הזה היה הפתעה נעימה, לא ביקרתי ב"מסעדות" הקודמות, אז אין לי כל כך למה להשוות, אבל בשורה התחתונה כל המנות היו טעימות, למרות שלא ציפיתי לזה, השירות היה נהדר, למרות שלא ציפיתי לזה (כי כמה אפשר להכשיר עובדים בכל כך מעט זמן?), ובאופן כללי, אחרי קצת שפשופים וחבלי לידה, עם לוקיישן נכון, צוות טוב ותפריט משודרג, יכולה להיות פה מסעדה של ממש, וכזו שתישאר ללא מעט זמן.
המסעדה הבאה ברשת 13 , הערב ב- 21:15
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו