כל אחד רוצה להיות קראפט: השחקניות החדשות בשוק בירות הבוטיק

"כל אחד רוצה להיות זמר, להיות כוכב, להיות מליין, להיות מנכ"ל", כתב שלום חנוך (ושר יחד עם אריק איינשטיין), ועם יד על הלב נדמה שהוא ביטא הלך רוח של רבים. כולנו רוצים להיות משהו שאנחנו לא, או לכל הפחות להיות משהו. בעולם היין אנחנו זוכרים את תחילת המילניום, אז צצו ראשוני יקבי הבוטיק בארץ ופתאום כולם, כולל יקבים תעשייתיים שמייצרים מיליוני ליטר יין בשנה, רצו להיות "בוטיק". עכשיו, כמה שנים אחרי כל העולם, הטרנד הזה מגיע לעולם הבירה הישראלית, ואחרי שהוקמו שלל מבשלות קראפט (המילה המקבילה ל"בוטיק" בעולם הבירה, שמבטאת בישול ידני ארטיזנלי בכמויות מדודות), גם המבשלות הגדולות בישראל רוצות להיות קראפט.

האמת? זה לא רע בכלל. בניגוד לטווח הפעולה המוגבל ולמחויבות שיש למבשלות הגדולות לטעמים הקבועים שקהל הצרכנים מצפה להם, למבשלות קראפט יש את הפריבילגיה להתפרע ולהוציא מהדורות מיוחדות בטעמים שונים. יש להן היכולת לעבוד לא רק לפי הספר, אלא גם לפי הלב - ואם כעת הגדולות, שתהליכי הייצור בהן מדויקים, מאמצות את העשייה הזו, אפשר לצפות לדברים מעניינים מאוד.

מבשלות בירה ישראל, זכייני קרלסברג וטובורג בארץ, החליטו שגם הם רוצים להיות קראפט - ולקחו את זה לאקסטרים. הם השקיעו יותר מ 2 מיליון יורו בהקמת מבשלת קראפט עצמאית שמוקמה בתוך המפעל הענק שלהם באשקלון, ואחרי 21 שנות קיום ואינספור ניסיונות מעבדתיים, הם אספו את הניסיון והידע רב השנים ואת התשוקה שהיתה אצורה בתוכם ופיתחו שלושה מתכונים ישראליים מקוריים ונהדרים לבירות בבישול ידני מוקפד. למבשלה הזו הם קראו "שקמה", על שם מאגר המים שליד נחל שקמה שבדרום, הסמוך למבשלה.

את ענת מאיר, הברומאסטר החייכנית ומלאת המרץ של המבשלה, פגשתי שם ביום הכי חם השנה (עד היום לפחות) על כוס "שקמה" צוננת ומרעננת. אחרי שהשלימה לימודי ביו טכנולוגיה, היא התחילה לעבוד שם במעבדה, ובהמשך נשלחה ללימודים גבוהים באקדמיה לבירה בדנמרק, שם השלימה את התואר המחייב "ברומאסטר" (מאסטר בבישול בירה), שאותו היא חולקת עם אביחי גרינברג, ברו מאסטר בעצמו והטכנולוג הראשי של המבשלה.

הצטרף אלינו גם רפי אגאייב, שבעצם היה הרוח החיה בפרויקט הזה. הניצוץ השובב שיש לרפי בעיניים, יחד עם הידע והסקרנות שהוא הביא איתו במזוודה כשעלה לישראל והתשוקה שלו ושל ענת לבירה ולחדשנות, היתרגמו לבי שולים סודיים במעבדה הקטנה (שאף שהם קצת התפדחו להראות לנו בהתחלה, היתה הכי אותנטית שיש), עד שהגיעו למתכון המדויק.

אחרי שני עשורים של אוטומציה מלאה, עובדי המבשלה מתרגשים מאוד מהאופי הידני שבו מבושלת הבירה. "יצרנו שלש בירות נהדרות, אבל עדיין יש לפנינו עוד הרבה עבודה", אומרת ענת, "אנחנו כל הזמן לומדים ומשתפרים. זה אחרת לגמרי כשכל התהליך הוא ידני - אבל זה כיף גדול". בשלב זה הבירה נמכרת בבקבוקי 330 מ"ל ובחביות בנות 20 ליטר לברים, ובהמשך צפויים עוד מתכונים וסגנונות.

מרצן לאגר, שקמה - בירה בסגנון מרצן לאגר גר מני, בעלת צבע ענברי מעורפל, שעברה סינון קל בלבד. הגיזוז שלה עדין ורך, התחושה בפה עגלגלה, והטעמים עשירים ומתקתקים - קרמל וקלייה. המרירות עדינה מאוד. אף שבקיץ אני פחות מתחבר ללאגר, זאת עושה יופי את העבודה. (5.7% אלכוהול, 14 שקלים).

שקמה IPA - בירת קראפט ישראלית בסגנון I - ‪India Pale Ale‬ הטרנדי, שהופקה משילוב ייחודי של מיני כשות ולתת. הגוון שלה בז' בהיר, יש לה ארומה כשותית מודגשת אך נעימה של אשכולית צהובה ונגיעת תפוז, ובלגימה היא מרירה כדבעי, בעלת גוף לא מבוטל ומרעננת מאוד. (5.2% אלכוהול, 14 שקלים).

"טרנד? תהליך מתמשך"

גם במבשלה הנתנייתית הוותיקה, זו שאחראית לבישול בירות בינלאומיות וישראליות כמו היינקן, מכבי, נשר ואיך לא - גולדסטאר, החליטו להתחדש, אבל באופן קצת שונה. אחרי שמתחו את המותג גולדסטאר בשנים האחרונות והשיקו את הגולדסטאר אנפילטרד (לא מסונן) וגולדסטאר סלואו ברו (לאגר כהה בעלת 10% אלכוהול בסגנון בלגי), הם הוציאו לאחרונה מהדורה מוגבלת של גולדסטאר ‪,Wild Batch‬ שנוצרה "בבישול פרוע במיוחד" במכל אופקי שהביא לטעמים עשירים ועמוקים מהרגיל.

אורי אלדר, מנהל השיווק של גולדסטאר, סיפר לנו כי "הטרנד של בירות בוטיק הוא תהליך מתמשך, ואנחנו מברכים על כל דבר שמקדם את תרבות הבירה בישראל. אחרי שהצענו בעבר את Unfiltered ואת ה ,SlowBrew בישלנו את ה ‪.Wild Batch‬ התגובות שקיבלנו היו נפלאות, ורבים פנו אלינו להשאיר את המתכון הזה כקבוע. בשלב זה החלטנו שזו תהיה מהדורה מוגבלת לחודש בלבד, אבל בהמשך נפתיע עם מוצרים נוספים".

ה ‪Wild Batch‬ מיוצרת מאותו לתת ומאותם שמרים של גולדסטאר המוכרת, אבל מעניקה חוויית גולדסטאר חדשה ועוצמתית יותר. צורת המכל היא הסיבה שאי אפשר לדעת מראש את שיעור האלכוהול המדויק בכל שישייה, שנע בין 6.1% ל .6.6% אמרנו קראפט, לא?

אבל גם בכך לא הסתפקו אנשי טמפו, ובשבוע שעבר דיווחה החברה על רכישת השליטה במבשלת הקראפט הנפלאה של האחים שפירא הירושלמים, המפורסמת במגוון הבירות העונתיות והייחודיות שלה, שלהן אחראי הברומאסטר יוחאי קודלר, כגון בירת Hot ‪Chili Stout‬ (משיבולת שועל), בירה ‪Strong Sour‬ (חמוצה במיוחד), בירת ‪Jack’s Winter‬ Ale (התיישנה עם שבבי עץ שהושרו בוויסקי) ועוד כל מיני גרסאות, חלקן סטנדרטיות יותר ורובן סטנדרטיות פחות.

נכון להיום הם מבשלים כ 25 אלף ליטר בכל חודש, אבל כעת, משההפצה עוברת לחברה הגדולה, הכמויות מן הסתם תגדלנה, במגבלות הז'אנר, והאחים גם יוכלו להתפנות ולפתח עוד דברים משוגעים וטעימים. בקרוב, הם כבר לוחשים לנו, עתידה לצאת מהדורה מיוחדת לקראת המיזוג עם טמפו. אנחנו נחכה פה בסבלנות (או בלעדיה, כאילו יש לנו ברירה).

גולדסטאר וויילד באטץ' - בירת לאגר כהה ומעורפלת מאוד, שלא עוברת תהליכי הצללה מיקרוניים ומופיעה כאן עם טעמי שמרים מודגשים ועשירים. בחך מורגשת מרירות נעימה שמקורה בכמות הלתת הכפולה (על פי המתכון הייחודי), הגוף בינוני והסיומת יחסית קלה. אחלה בירה שתתאים מאוד למסיבות גריל, וגם אחלה מחיר (36 שקלים לשישייה).

בירת חיטה, בירה שפירא - אחת הבירות הכי פופולריות של שפירא היא בירת החיטה הנהדרת שלהם, בסגנון בווארי. זו בירה בלונדינית, מעוננת קלות, בעלת קצף בינוני וטעמי בננה, שמרים, וניל וציפורן מתקתקים אך מרעננים. הסיומת ארוכה יחסית ומשלבת גם חמיצות טובה, בדיוק מה שצריך פה כדי להרוות את הגוף בקיץ (12-14 שקלים, 5.2% אלכוהול).