מה ישראלי בעיניכם? המסעדה הזו חושבת שהיא יודעת את התשובה

בימים רחוקים, הרבה לפני הפוליטיקה וראשות הממשלה, יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד היה נוהג לשאול את מרואייניו באופן אדוק את השאלה שהפכה מאז לאייקונית בפני עצמה: "מה ישראלי בעיניך?".

כעת, מסעדת "בנג'מין", ביסטרו של השף דניאל שליט, עושה מאמץ כמעט על-אנושי כדי לתת לה תשובה טובה בתחום ההסעדה.

באופן אירוני, הדבר היחיד שאינו מבקש להתחבר לעומק הזהות הישראלית במסעדה הוא שמה, שקרויה על שם בנו הבכור של השף. החלל עצמו מעוצב בצבעים שלקוחים מפלטת הצבעים של הטבע הישראלי, כך לטענת המסעדה, וחומרי הגלם של המנות מגיעים כולם מהחקלאות והטבע הישראלי. גם פס הקול של הערב כולו הוקדש למוזיקה ישראלית נעימה. המסעדה כל כך מבקשת להנכיח את ישראליותה, שאפילו בשירותים מתנגנים מערכונים של הגשש החיוור.

מול השולחן בו הושבנו הופיעה כתובת בהשראת התנ"ך: "ארץ חיטה ושעורה, גפן תאינה ורימון ארץ זית שמן ודבש", שעוררה בעיקר תיאבון וזיכרונות משיעורי תנ"ך בבית הספר התיכון. בניגוד להתפייטות היפה על הקיר, התפריט ב"בנג'מין" הוא עכשווי מאוד ומורכב, כמו רבים במסעדות חדשות, משלוש מחלקות לפי חומר גלם, ולא לפי סוג המנה.

בתפריט ישנן ארבע קטגוריות: ירקות, בצקים, ים ויבשה, כשבכל אחת מהן יש מנות קטנות יותר שמתאימות למנות ראשונות, וגדולות יותר שמתאימות כמנה עיקרית.

מגזר הירקות בתפריט של "בנג'מין" היה לא פחות מנהדר. ניסינו שלוש מנות, וכל אחת מהן הייתה הצלחה בפני עצמה. מנת הסלקים הצלויים (46 שקלים) הייתה טעימה במיוחד, עם קרעים קטנים של סלק ועליו גבינת מכבים, שמן זית, שמן ירוק וגרידת תפוז. מידת ההכנה של הסלק הייתה מדויקת, וכל מה שהיה עליו רק הוסיף.

מנת ה"עגבניות חריפות" (38 שקלים) הייתה בעצם סלט עגבניות מגי נדיב בגודלו, שהגיע עם תועפות של פלפלים חריפים, לימון כבוש מתוצרת בית ובצל סגול, והוגש על לבאנה רעננה.

הזמנו גם שיפוד פטריות (46 שקלים), שכלל נתחי פטריות יער עסיסיים עם ליווי מחמיא של יוגורט ותבלינים.

על אף חשש להתמלא בפחמימות, החלטנו לסקור גם את גזרת הבצקים של התפריט, והזמנו ספיחה, מאפה בשרי שאמי שמקורו ככל הנראה מלבנון, אשר זכה לאינספור גרסאות שונות ברחבי המזרח התיכון. הספיחה של "בנג'מין" הייתה למעשה פוקצ'ה עם רוטב עגבניות, בשר טחון ובצל מטוגן עליה. הרוטב היה טעים מאוד, המאפה טרי וטעים, אך עם זאת, היה קצת עודף של על פני המנה.

ממחלקת הדגים הומלץ לנו על קבב דגים (76 שקלים), מנה ארומטית ונפלאה עם ניחוחות פרסיים, עשבי תבלין ורוטב עגבניות, שהגיע לצד לחמניית פרנה שרופה. מדובר במנה מצוינת.

קטגוריית ה"יבשה" של בנג'מין מציעה מנות מוכרות יחסית, כאלו שניתן למצוא במסעדות רבות, כמו "סיגר חתונות" (38 שקלים) וטרטר פילה בקר (68 שקלים), שתיהן מנות ראשונות.

בסופו של דבר, החלטנו ללכת דווקא על מנה מעניינת יותר של ספייריבס טלה (92 שקלים). קיבלנו שתי שדרות נדיבות ביותר של צלעות טלה שהוכנו עם סוג של רוטב ברביקיו ישראלי, שהיה לא פחות מנפלא, זיגוג של יין לבן עם סילאן וסירופ רימונים.

התוצאה הייתה נהדרת, כשהבשר נופל מיד מהעצם, רך ומלא טעם של כבש. חשוב לציין שאלו שקשה להם עם בשר שומני, עדיף שינסו מנה אחרת, אך למי שאוהב טעמים עזים של כבש עם מתקתקות עדינה אך עמוקה, זו מנה מושלמת.

לאחר ארוכה ארוכה וכבדה, החלטו להתרענן לקינוח עם שני קוקטיילים, החלטה שהתבררה כרעיון מעולה, משום ששני הקוקטיילים שדגמנו ב"בנג'מין" היו מעולים. הראשון היה "סוף עונת התפוזים" (46 שקלים), משקה פרשי והדרי עם ג'ין תפוז דם, גליאנו אפרטיבו, רוטן אפרסק ולימון.

המשקה השני היה "הל-לויה" (46 שקלים), שעל אף שמו המתחכם היה פשוט מאוד, עם טעם חזק של ג'ין וסירופ הל מתקתק.

כמו שמות המשקאות, המאמץ הכביר של "בנג'מין" להכניס את הסועד בסוד הישראליות אולי יכול להיראות כמאמץ יתר, אך התוצאה הסופית היא מסעדה טובה, עם מנות טעימות שהושקעה בהן מחשבה וביצוע מדויק.

במידה והרמה במטבח תישמר, אזור השרון בכלל והוד השרון עצמה בפרט יוכלו לרשום להם לעצמם עוד נקודה ששווה ביקור.