חם, חם, חם, לוהט: הבר התאילנדי שלוהט בדיזנגוף ועל הלשון

אין ספק שדיזנגוף נמצא בשנים האחרונות בתקופה של פריחה, גם מבחינה קולינרית. ברחוב, שפעם תל-אביבים היו חוששים להיתקע בו רעבים - בייחוד בחלקו הצפוני, נפתחים עוד ועוד מקומות חדשים כמו "שה ויוי", "נורדר", "רופ טופ 98" ו"קפה מרטיני". הם מצטרפים לברי אוכל ותיקים בודדים שהיו פרושים לאורכו, מספקים אופציה לכמה ביסים טעימים עם איזה דרינק ומחליפים את ברי הלילה החשוכים שנהגו להגיש צ'יפס עם שניצלונים.

בימים האחרונים זכה הרחוב הזה לאופציית בילוי גסטרונומית מוצלחת חדשה - "תאי 148", בר אוכל תאילנדי מסיבתי, קליל וקז'ואלי, שמציע מנות טעימות לצד אלכוהול משובח.

את המקום פתחו השותפים גל כהן ואיציק לוי, שמחזיקים במסעדות נוספות ובהם AB-CD, אליבי ויאן. תאי 148 קם בחלל בו פעל בר האילקה הוותיק שלהם - מוקד לפיגוע הירי בשנת 2022 בו נרצחו שלושה ונפצעו שישה. יחד איתם עומד מאחורי התפריט השף אומי ("נאם").

בסך הכל חבלי לידה

לצד הפרגון שאיתו התחלנו, את הביקור שלנו במקום ליוו גם כמה תקלות של חבלי לידה. הגענו למקום, שהיה הומה, באחד הערבים באמצע השבוע. שולחנות קטנים ועליהם קוקטיילים, יינות ומנות צבעוניות הוצבו בחלקו החיצוני הצפוף על הרחוב. בחלק הפנימי, הקטן והאלגנטי, נראה המטבח הפתוח ממנו יצאו המנות ובר דינמי. המארחת הושיבה אותנו על אחד השולחנות הגבוהים. המתנו והמתנו מבלי שיציאו לנו אפילו כוס מים. בינתיים קראנו מהתפריטים ומדף הסבר שהיה מונח על השולחן: "בר האוכל שלנו רק נפתח, ואנו משתדלים לשרת אתכם בצורה הטובה ביותר ולהגיש את האוכל המדויק ביותר", נכתב בו. "עם זאת, ייתכן ויהיו עיכובים ומקרים בלתי מתוכננים. נבקש את סבלנותכם והבנתכם" - התאזרנו בסבלנות.

לבסוף, חיכינו במשך 20 דקות עד שניגשה אלינו המלצרית המקסימה. את המנות במקום מומלץ לחלוק לצד אלכוהול טוב, לכן התמקדנו בראשונות ובסלטים. התפריט מציע גם מנות ווק וקארי כבדות יותר.

אוממיות ומלפפונים לאיזון החריפות

ראשונה, ועוד לפני השתייה שכה חיכינו לה, הגיעה לשולחן מנת "ים מאמונג". זוהי למעשה מנה תאילנדית קלאסית של סלט מנגו ירוק. מה שהופך אותה בדרך כלל לכזו שקשה להפסיק לאכול, הוא השילוב בין טעמים של חריף, מתוק, חמוץ ומלוח. המנה כאן הגיעה עם נתחי דג קריספיים שהיו עסיסיים וצופו בטמפורה עבה. המנגו, שנחתך לרצועות דקות כנהוג, לא הורגש כחלק המרכזי במנה, אבל הטייק אוף נעשה בצורה טובה והרוטב בה היה מרענן, קליל ושרף מעט את השפתיים כרצוי (68 שקלים).

הקוקטיילים הגיעו בזמן שאכלנו את הסלט. הם היו נחוצים לחום הקיצי שלנו והתכתבו בצורה נפלאה עם האוכל והאווירה. הזמנו "קראבי" שהכיל טקילה, בזיליקום תאילנדי, ליצ'י, לימון וסירופ ג'ינג'ר. קוקטייל עוקצני ומרענן שמשלב טעמים טרופיים מתקתקים עם חריפות עדינה, וגם קוקטייל חמצמץ של "קוטאו" על בסיס ג'ין עם כפיר ליים, למון גראס, נענע, אננס, לימון ואלמנטים של ג'ינג'ר.

לאחר מכן הגיעה לשולחן מנה ראשונה של "מיאנג קם שקדי עגל" (58 שקלים). מנה שכללה שתי יחידות. "הביס המגולגל" בעלה, כפי שמרמז שמו בשפה התאילנדית, הוא מנה שנמכרת בין השאר ברחובות כמעין חטיף סטריט פוד שנעוץ בו שיפוד קטן. כאן, באחת הנקודות הכי מרכזיות בארץ ישראל, הוא הגיע, כמתבקש אולי, דווקא על עלי חסה ערבית ולאליק. שקדי העגל, שנצרבו על פחם עם גלייז של ליים, היו ג'וסיים ורכים. עשויים כהלכה. הוסיפה להם הפריכות והטריות של העלים יחד עם אטריות סומאן. רוטב צ'ילי ליים תאילנדי שהונח ליד, הוסיף למנה רטיבות וחריפות.

מנה נוספת שטעמנו וסומנה בתפריט כחריפה, הייתה "נאם טוק פיקניה" - למעשה, סלט מתובל עם נתחי הבשר ועשבים, שמגיע ממחוז איסאן בתאילנד. נתחי הפקניה ששולבו במנה היו עשויים עד למידת מדיום מדויקת. הבשר היה רך, נגיס ונימוח, מלא במיצים. האוממיות שלו איזנה את החריפות הגבוהה של המנה. לצד הסלט הוגשו כרוב ומלפפונים כדי להקל על הסועדים המתקשים. לנו הוציאו גם סטיקי רייס לטובת האיזון. מנה פשוט נהדרת לצד קוקטיילים בקיץ.

לסיום, ואחרי כל מה שבלוטות הטעם נאלצו להתמודד איתו, ביקשנו לעצמנו קצת מתוק. גם הקינוחים במקום מביאים לידי ביטוי את המטבח של המדינה הרחוקה שבמזרח אסיה. הזמנו "סטיקי רייס מנגו" - רייס פודינג מתוק שבושל בחלב קוקוס, עם מנגו וגלידת קוקוס שנמסה על הכל וקיררה את החך. קינוח אותנטי מהמטבח הזה, שנעשה כהלכה.

למרות תחושת רישול מסוימת שנובעת ככל הנראה מהקשיים שבפתיחת מקום חדש ומחסור קשה בכוח אדם שמעיב על עולם המסעדנות בעת הנוכחית, תאי 148 היא אופציה מעולה למחפשים ערב נעים, כיפי, טעים וקליל באזור הזה של העיר. חשוב שיהיו גם כאלה שיודעים להתמודד עם חריף, אם כי יש כמה אופציות גם לאלה שלא.