המלחמה בכל החזיתות מתארכת, והשלכותיה על שוק העבודה נותנות את אותותיהן: לחקלאים חסרות ידיים עובדות, אחרים הוצאו לחל"ת, ומי שסובלים הכי הרבה הם העצמאיים ובעלי העסקים. גם בעולם היין רבים מגויסים - אבל לפחות אלו ששוחחנו איתם לא רק לא מתלוננים, אלא מגבים את צורכי הלחימה מתוך הזדהות עמוקה בצדקת הדרך, וההבנה כי "חייבים לעשות את העבודה".
יקב עמק האלה: בכל אפטר - ביקב
אריאל ביר (36), היינן הראשי של יקב עמק האלה ויקב הבוטיק פאר, נמצא במילואים מאז תחילת הלחימה. אף שנפצע לפני כשש שנים בתאונת דרכים ושוחרר ממילואים - הוא לא יכול היה לעמוד מנגד, ומייד עם פרוץ המלחמה התנדב שוב ליחידתו. בימים אלה היחידה שלו מצפינה, מה שמרחיק אותו מביתו שבגוש עציון ומקשה עליו אף יותר את העבודה ביקב, אבל הוא לא מתרגש.
"יש לנו מדינה להגן עליה, ויש לנו מחויבות כלפי הילדים שלנו לעשות הכל כדי שהם יגדלו במציאות יותר בטוחה ונורמלית ממה שמתרחש פה עכשיו", הוא אומר לנו בשיחת טלפון.
איך אתה מצליח לג'נגל בין המילואים ליקב?
"משתדלים. אני קופץ ליקב בכל פעם שאני מקבל אפטר ונותן עבודה של שלוש-ארבע שעות, גם אם זה ב־23:00 בלילה. גם המנכ"ל שלנו, יריב, מגויס כל הזמן הזה, אבל המזל הוא שיש לנו צוות עובדים נהדר שנמצא שם, ואני בקשר מולו גם מרחוק, עד כמה שאפשר. בינתיים אני מתכנן את הנטיעות החדשות שלנו לשנה הבאה".
איך מתמודדים עם ההיעדרות שלך מהבית?
"יש לי ארבעה ילדים קטנים בבית. זה לא דבר פשוט. הקטן שלי נולד באמצע הבציר האחרון, חודש לפני המלחמה, ואני כמעט לא מכיר אותו. תאמין לי, הגיבורות הגדולות של המלחמה הזו הן הנשים שלנו, לא אנחנו. אני לא הייתי מצליח לשרוד קשיחות כזאת בלי העזרה של אשתי".
יקב פינטו: השלמת ההקמה ערב המלחמה
המיזם יקב פינטו הוקם לפני כחמש שנים, כשניטע כרם רחב ידיים בירוחם. ממש בבציר האחרון הם סוף־סוף זכו להשלים את הקמת היקב שלהם, גם הוא בעיר הדרומית. דוד פינטו (39), מבעלי היקב והמנכ"ל שלו, מגויס מאז 8 באוקטובר.
"כחודשיים לפני המלחמה עברתי מתל אביב לירוחם, והספקנו לקלוט שם את הבציר. היה מאתגר, כי מבנה היקב עדיין לא היה גמור, וגם קלטנו יותר ענבים מהתכנון המקורי. מאוד קשה לנהל עכשיו את האופרציה מרחוק. כשאתה במילואים אתה לא פנוי לניהול השוטף - קשה לעשות את הסוויץ' במוח, וגם אין זמן. לאט־לאט זה מצטבר וגורם נזק משמעותי. לשמחתי, אשתי עושה עבודה נפלאה ביקב, במקביל לזה שהיא גם בבית עם שתי הבנות הקטנות שלנו (בנות 3 ושנתיים)".
"הרוב המוחלט של הענבים מגיע מהכרם שלנו, בן 72 דונם, והוספנו עוד קצת ענבים מכורמים באזור כדי להשלים זנים שעדיין אין לנו. זו השנה השנייה שאנחנו בוצרים מהכרם שלנו, וכבר הפקנו לקחים מהבציר הקודם - ברמת הגידול, במועדי בציר וכו'. יש עקומת למידה טובה. היה בציר נהדר, ואני צופה שהיינות שייצאו יהיו מאוד טובים".
יקב גוש עציון: צו 8 לכרמים
גם ביקב גוש עציון המצב הנוכחי רחוק מלהיות אידיאלי. אסף רוזנברג, סמנכ"ל היקב, גויס ללחימה בעיצומו של חג שמחת תורה. בעקבותיו גויסו כמעט כל עובדי הייצור, כולל אשר, אליאב, יצחק וציון, מנהל הייצור. כך מי שנאלץ לסיים את הבציר הוא שרגא, בעלי היקב ואביו של אסף, שקיבל צו 8 להתייצב בכרמים. "היות שהכרמים שלנו ממוקמים גבוה, כ־900 מטר מעל לפני הים, הבציר אצלנו מתחיל מאוחר ונמשך לתוך הסתיו", אומר אסף. "אבא שלי הפשיל שרוולים, לקח את המושכות ונכנס לעבודה. הוא כבר לא צעיר, אבל הניסיון והיכולות שלו הם נכס יקר ליקב".
זו בטח תקופה מורכבת גם מבחינת מכירות.
"סגרנו את מרכז המבקרים ואת המסעדה והוצאנו את העובדים לחל"ת. גם גן האירועים כמעט לא עובד. דווקא מבחינת יצוא אנחנו בסדר, אבל בארץ אין לאנשים חשק לשתות".
יקב מוניץ: הישרדות עסקית
האחים איתי (48) ושראל (39) מוניץ הם הבעלים של יקב בוטיק משפחתי הנושא את שמם ביישוב נגוהות. "אנחנו לא רק שותפים ביקב, אלא גם משרתים במילואים יחד כלוחמים בחטיבה 6, ונמצאים עם הכוחות בדרום. עד לא מזמן שירתי כסמג"ד וסחבתי פק"לים על הגב, וכיום אני מפקד יחידת הניוד", אומר לנו איתי בשיחה מהשטח.
האחים מחזיקים במשרות נוספות פרט ליקב - איתי הוא מנהל פרויקטים בתחום התוכנה, ושראל הוא ד"ר למדעי הצמח ואגרונום - אבל היין הוא הבייבי שלהם. "היקב קיים כבר שש שנים, ובשנתיים האחרונות הכפלנו את הכמות. לא מרצון לגדול, אלא דווקא מסקרנות לייצר יינות נוספים".
איך היקב עובד בתקופת המלחמה?
"ערב המלחמה עמדנו להשלים את התהליך לקבלת רישיון יצרן ולפתיחת מרכז המבקרים שלנו, אבל לצערי כרגע זה תקוע", אומר איתי. "בחודש הראשון למלחמה היינו עסוקים בעיקר בהישרדות עסקית. לא מכרנו אפילו בקבוק יין אחד, התעסקנו בעיקר בסגירת הבציר. בנובמבר הצלחנו למכור כמה מאות בקבוקים דרך האתר, ולקראת חנוכה יצאנו במבצע שנחל הצלחה".
"לפני כחצי שנה התחלנו לשווק את היינות דרך חברת הפצה לסיטונאים, אבל בגלל המצב אנחנו כמעט לא מוכרים לשוק הזה כעת. למעשה, בימים אלה אנחנו מבקבקים את היינות הלבנים והוורודים החדשים שלנו, ולראשונה השנה יצטרף לוויונייה שלנו גם גרנאש בלאן אורגני. הכמויות של היינות האלה הוכפלו בבציר האחרון, מתוך הבנה של דרישות השוק. זה מדהים עד כמה הקהל מחפש יין צעיר שזורם, והם נמכרים מהר מאוד".
אז מה, נחזור לשתות כאן יין ביום מן הימים?
"אני מאמין שהמלחמה הזו תסתיים במהרה בניצחון מוחץ, שנחזור לשתות הרבה יין עם חיוך גדול על הפנים ושניפגש במהרה במרכז המבקרים שלנו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו