"מקום בלב" היא מסעדת גן פתוחה הפועלת ברעננה מזה כ-30 שנה. פעם היא הייתה מוקפת בפרדסים מכל עבר ואילו היום – הנוף הירוק התחלף בבניינים הנמצאים בתהליכים מתקדמים של בנייה. לאחרונה המקום עבר מידי בעליו הוותיקים לידי קבוצת יזמים צעירים. הגענו למקום בשבת בצהריים. גילינו שהחנייה היא מגרש חול גדול ולוהט שיש לצלוח אותו בחמסין היוקד רק כדי להגיע אל פתח המסעדה.
אחרי המתנה קלה הובלנו על ידי מלצר צעיר למעין בוסתן קטן ומוצל. הכול טוב ויפה – אבל למרות הגנת הצל הטבעי, עדיין היה חם מאוד ומאוורר קטן או גדול היו משפרים מאוד את המצב ואת הטמפרטורה. אחרי ההושבה – צץ מלצר. הוא הביא לנו את התפריטים ומלצר אחר הגיע לקחת את ההזמנות.
ואז, לפתע, הגיעה לשולחן המנה הראשונה מבין הראשונות. מנה אחת שגררה איתה בעיה גדולה - על השולחן לא היה עדיין סכו"ם - וגם לא כוסות, שתייה, מפיות או צלחות. כל אלה הגיעו על פי בקשתנו בזה אחר זה. כל פריט על ידי מלצר אחר שנראה מופתע מקודמו מעצם נוכחותנו במקום. רק אחרי כמה מקצי שיפורים כאלה, שנמשכו בערך 20 דקות, השולחן סוף סוף היה ערוך ומוכן לארוחה – מה שהיה, כמובן, צריך לקרות עוד לפני שהגענו או במקביל להושבתנו.
המשקאות, בעיקר חליטות נטולות קפאין של תה קר מכל מיני סוגים, היו נחמדים והתאימו מאוד למזג האוויר. גם מחירם, שעומד על 16 שקלים לכוס עם מילוי חוזר, סביר מאוד.
לראשונות הזמנו דלעת ערמונים צלויה עם טחינה וסילאן (42 שקלים) – מנה פשוטה וטובה, גם בקונספט וגם בביצוע. צלחת קציצות זוקיני ברוטב פסטו (44 שקלים) שהגיעה עם שלוש קציצות רכות מדי וחסרות אופי או טעם מובחן. סלט ארטישוק (42) עם נוכחות מוזרה וכבדה מדי של כמון דווקא. על הדרך הגיעה גם פוקצ'ה חמימה (42 שקלים) שהוגשה עם שלושה רטבים: צ'ירשי, סלסת עגבניות חריפה וצזיקי - שלושתם גנריים לחלוטין, ברמת הקופסה מהסופר.
מכאן עברנו לתפריט הערב וממנו הזמנו את המנות העיקריות: ניוקי גבינות עם ראגו פטריות (68 שקלים), דג דניס (98 שקלים) ופסטה ברוטב עגבניות מתפריט הילדים (30 שקלים). ואם עד כה הארוחה שאכלנו כאן הייתה בינונית ומטה, הרי שמכאן המצב רק הידרדר.
הדניס הוגש כשני פילטים נוקשים ויבשים. צד העור שלהם צופה בפירורי לחם, כך שהוא נעשה בלתי אכיל. הם הוגשו על מצע ניוקי חרוכים, שטוגנו משום מה דווקא עם פיסות קטנות של פלפל אדום. זו מנה שהייתה יכולה להיות בסיס מוצדק לתביעה קיבוצית של ארגון מגדלי הדניס. לא טעם ולא ריח, לא רוטב, לא קונספט ולא ביצוע. בתמחור כמעט מקסימלי של 98 שקלים מותר ואפשר לצפות להרבה יותר. טעמנו ממנה קצת והנחנו הצידה.
במנת הניוקי רוטב הגבינות היה סמיך, מרוכז הרבה יותר מדי. הניוקי עצמם, המכונים כאן "עננים" כפי שהם אכן אמורים להיות - היו צמיגיים, אפילו נוקשים. גם ה"ראגו פטריות" (לשון התפריט) רק הוסיף טעמים תוקפניים למנה, שהייתה אמורה להיות קלילה. הטיפול השגוי הפך אותה לאגרסיבית ממש.
מנת פסטת העגבניות הייתה בנאלית, כצפוי. עם זאת, ממטבח מקצועי אפשר לצפות שפסטה לא תסבול מבישול יתר, שהרוטב יהיה איכותי יותר מכזה העשוי עגבניות מרוסקות מקופסה. בכל זאת, מדובר במסעדה, לא במטבח מאולתר של מחנה בצופים.
בתפריט הקינוחים, מתוך ארבעה פריטים לבחירה, שניים היו חסרים. הסתפקנו בעוגת שוקולד שלא הותירה חותם והתחלנו לחתור את דרכנו חזרה למכונית דרך מגרש החול הלוהט. ארוחה כזאת תעלה כאן כ-500 שקלים כולל שירות ומשקאות – לא מחיר גבוה מדי לחווית אכילה טובה או אפילו בינונית עבור ארבעה אנשים. למרבה הצער, זה לא היה המקרה. לזכותו של האוכל המוגש פה אפשר לומר רק שאינו מתיימר. מכיוון שהמקום מפעיל גם כמה אולמות לשמחות, הוא נעצר פחות או יותר סביב הרמה הזאת. ובכל זאת, אם היינו מגיעים כאן לחתונה, ספק רב אם מה שקיבלנו היה מצדיק את גובה הצ'ק. כרגע נראה שהחבר'ה הצעירים שלקחו את "מקום בלב" צריכים לעבור דרך ארוכה כדי להביא את המסעדה החדשה שלהם לסטנדרט מינימלי של שירות ואוכל.
"מקום בלב", פרדס משותף 5, רעננה