אפילו השירות לא הרס את הפיצה המושלמת הזו

התור לפיצה פיליפ בשישי בערב לא היה ארוך אבל היינו רעבות, מה שהפך אותו לארוך במיוחד. 

בזמן שהמתנו, היה לנו זמן לחשוב על כל עניין התור במסעדות ועלה הרעיון להמציא גלאי רעב, כך שניתן יהיה לזהות את מידת הרעב של כל אדם ועל פי כך לקבוע את התור. מי שרעב יותר יכנס קודם. לא הספקנו לפתח מספיק את הרעיון הזה כאשר המלצרית קראה לנו לבוא בעקבותיה. 

עשינו טיול דרך עמדת המלצרים כדי לאסוף את התפריטים שלנו, ומשם לשולחן המיוחל. נכון שגם אנחנו תמיד נרגשות במיוחד לפני פיצה אבל אפשר היה לאסוף את התפריטים בדרך אלינו ולא ההפך. לפחות זכינו לסיור קצרצר בתוך המקום כי השולחן שלנו היה במרפסת הסגורה שבחוץ, שולחן שהתברר שלא היה פנוי, כלומר הוא היה פנוי אבל לא לחלוטין - על אחד הכיסאות נמנם לו חתול שמן ואנחנו השתלטנו על שלושת הכיסאות האחרים.

היה לו מזל גדול לחתול הזה באותו הערב, מזל שהיינו שלוש ולא ארבע ומזל שהיו בינינו מי שאוהבות חתולים במיוחד אז אפשרנו לו להמשיך לנמנם, וגם באופן כללי יש לו מזל שהוא גר בפיצה פיליפ. מי לא היה רוצה לגור בפיצרייה צרפתית? רגע - פיצה צרפתית? לאן נעלמה איטליה אתם שואלים? ובכן היא רק התעטפה בדגל צרפת.

עוד מהימים בהם היתה פיצרייה בשוק הכרמל, הגישו בפיצה פיליפ פיצות איטלקיות דקות אבל בעיצוב צרפתי מסוגנן, שזה אומר שמישהו משקיע המון מחשבה בתוספות ובפיזור שלהן על גבי הפיצה, והתוצאה? פיצות יפהפיות ומושקעות. הדוכן המצליח משוק הכרמל נסגר בשביל להעביר את ההצלחה לרחוב קרליבך, בפינה שנחשבה מקוללת ומאז היא בעיקר מריחה נפלא (פיצה על גחלים כבר אמרנו?), ולפני שנה וחצי נפתח סניף נוסף בירמיהו. 

בינתיים, המלצרית לקחה הזמנה וחזרה עם כוסות וצלחות אבל כנראה שהיא מיהרה כי היא השאירה לנו ערימת כלים על השולחן בסגנון ערוך זאת בעצמך, אז ערכנו. לימון שביקשנו עבור המים הגיע על תחתית בירה, וגם רק שתי פרוסות ממנו, למרות שאם סופרים את החתול היינו ארבעה.

הזמנו שתי כוסות יין אדום, כי אחת נוהגת, שלוש פיצות וסלט בשביל ההרגשה הטובה, למרות שלפני פיצה תמיד יש הרגשה טובה. ואכן, הכל נשכח ונסלח כאשר לשולחן מגיעות המנות. המלצריות נעלמות, החתול נעלם, תל אביב נעלמת ואת נשארת רק את והפיצה שלך. 

הראשונה היתה פיצה ארבע גבינות (56 ש"ח) והיא היתה המוצלחת והטובה ביניהן. רוקפור, גבינה כחולה, מוצרלה ופרמזן, על רוטב עגבניות עדין ומתקתק, ועל הבצק של פיליפ, שהוא דק ופריך אבל לא מהסוג המתפצח. הבצק מחזיק את התוספות אבל חייב את התמיכה של כף היד שלכם, זאת בהנחה שאתם לא מהסוג שאוכל פיצה בסכין ומזלג. 

ובאמת, במערום הכלים שהונחו לנו על השולחן בתחילת הארוחה היו גם סכינים חדות ואנחנו תמהנו על פשרן, מי אתם האנשים שאוכלים פיצה בסכין ומזלג? אבל כאשר הגיע הסלט התברר הכל, בפיצה פיליפ לא רק תערכו לעצמכם את השולחן, אתם גם תחתכו לעצמכם את הסלט. הסלט הירוק שהזמנו (39 ש"ח) הגיע טרי ורענן, עם חצאי עגבניות שרי ובצל סגול, עם כדורים קטנים של גבינת מוצרלה ורוטב ויניגרט לא רע. רק את העלים של החסה הגישו שלמים, כנראה שבמטבח שומרים אנרגיות לדבר האמיתי.

והדבר האמיתי הוא הפיצה השנייה שהזמנו, פיצה יוונית (53 ש"ח) שנחתה עלינו מהאולימפוס. את החצילים נאלצנו להחליף בארטישוק, כי לא הצלחנו להתעלם מהארטישוק שבתפריט, למרות שזה עלה לנו כמה שקלים. הפיצה הגיעה ועליה מסודרים בהקפדה ארטישוק, בצל סגול, פלפלים קלויים, שום פרוס וגבינת פטה, וכל זה על גבי רוטב עגבניות ומוצרלה כמובן. אם הצלחות לא היו ממתכת היינו מנפצות אותן על הרצפה, יאסו. 

הפיצה האחרונה עמדה בסטנדרט בכבוד, פיצת היער (56 ש"ח). פורטבלו, שמפיניון, רוקפור ומוצרלה, על רוטב עגבניות קלאסי. אי אפשר לטעות, זה ידוע לכל שכשהמציאו את הפטריות חשבו על פיצה. 

הפיצות של פיליפ מגיעות בשני גדלים, אישית ומשפחתית. למרות שגודל של פיצה הוא יחסי קודם כל למידת הרעב נאמר שהפיצה האישית די גדולה והמשפחתית ענקית. לאדם אחד מספיקה פיצה אישית, אלא אם כן הוא סובל מלב שבור אז מומלץ להגדיל את המינון. החתול בינתיים התעורר והתמתח, וכשגילה שכל מה שהשארנו לנו זה רק כמה קצוות פיצה ערומות הוא נטש את השולחן בבוז. 

אנחנו לא הזמנו קינוח, כי פיצה היא הקינוח, והלכנו הביתה מאושרות. אפשר לתת לנו שירות גרוע ואנחנו נקבל הכל בהכנעה, כל עוד בסוף הדרך תחכה לנו פיצה צרפתית מושלמת של פיליפ. 

פיצה פיליפ

קרליבך 20 תל אביב

03-5100904

נפתח לכם התיאבון? עוד המון פינוקים ומתכונים - עכשיו במדור האוכל!