ציפינו להרבה יותר

הקונטיינר בנמל יפו פתוחה לארוחות בוקר, אבל ההרגשה היא שכל הקונספט של ארוחות בוקר, לא כל כך ברור או מתאים לעובדי המסעדה הממוקמת בנמל יפו. 

התיישבנו בחוץ, שלוש בנות עליזות, מולנו נעים ברוח תרני הסירות שעוגנות בנמל, ועל פנינו חולפים מבלים, שיתבררו בהמשך כבני המזל כיוון שלא התיישבו לאכול ארוחת בוקר בקונטיינר.

המלצר שניגש אלינו עוד לא הספיק להוציא מילה, וכבר סועדים מהשולחן שלידנו גערו בו בגסות על כוס מיץ תפוזים שאיחרה להגיע לשולחנם. בתמימותינו חיזקנו את ידי המלצר בהתמודדות הקשה מול הקהל הישראלי גס הרוח. אין הצדקה לגסות רוח, אבל כנראה שצריך לצאת מכליך בשביל לקבל בקונטיינר ארוחת בוקר מלאה, לא כולל חיוך כמובן. 

השאלה הראשונה שהמלצר נשאל על ידנו הייתה, "האם יש לכם מיץ תפוזים שנסחט במקום?", "כמובן", השיב המלצר. מיד הזמנו לשמחתנו שלוש כוסות מימוזה, קוקטייל בוקר נחמד של יין לבן מוגז וקצת מיץ תפוזים. הזמנו שתי ארוחות בוקר זהות שכללו כמה מגבלות. "אפשר סלט בלי עגבניות?", שאלנו, התשובה הראשונית של המלצר הייתה: "לא". לאחר דחיפה קטנה מצידנו, הוא הסכים לבדוק עבורנו את הנושא. בינתיים הגיעו אל השולחן שני מגשים. מאוד אופנתי להגיש בכלי פח וינטאג', אבל הגבול בין וינטאג' למלוכלך כנראה קצת מטושטש. על המגשים הוגשו פנכות קטנות, חלקן חצי מלאות וחלקן נוזלות ומרוחות באופן לא ממש אסתטי. ריבה של משהו עם קינמון, חמאה, גבינה עם בצל ירוק שהמלצר מסיבה מסוימת הכריז שזאת גבינה עם שמיר, ממרח אבוקדו לימוני חביב וממרח זיתים שחורים שזכה במקום הראשון. זאת לא חוכמה להוביל על חלשים.

לצד הפנכות המאכזבות הללו, מצאנו את האור בקצה מנהרה שהיה החלק הטוב ביותר בארוחה ואולי היחיד, הלחם. אין ספק שהלחם של הקונטיינר מצוין והצליח להשאיר טעם טוב. מדובר בלחם לבן עם קראסט שרוף במינון מדויק ובלחם אגוזים מקמח מלא. הלחמים רכים ודחוסים, פרוסים ביד בסכין והפרוסות עבות במידה. היה שם גם בריוש עם ארומת תפוזים עדינה שהיה לא רע. כאן התחיל ונגמר החלק הטוב בארוחת הבוקר שלנו. 

על השולחן נחתו שתי קערות, האחת: קערה עצובה עם מלפפון קצוץ ערום מרוטב, סברנו שמדובר כנראה בסלט ללא עגבנייה שביקשנו. הקערה השנייה: קערה נחמדה עם סלט ירקות שכלל מלפפון, עגבנייה, בצל וכרוב סגול. הכל בהק מלימון, שמן זית ותבלינים. 

הזמנו שתי חביתות עם בצל ועשבי תיבול. לא הגענו עם ציפיות ולא חיינו באשליות לגבי עשבי התיבול,  הרי זה ברור מראש שמדובר בפטרוזיליה בלבד ובכל זאת כולנו, כל עם ישראל שיושב לארוחות בוקר בבתי הקפה, משתף פעולה עם צירוף המילים המטעה הזה. החביתה הראשונה הגיעה עם עשבי תיבול (להלן: הפטרויזליה) ואילו החביתה השנייה הגיעה רק עם בצל. קראנו למלצרית שעברה במקום. הפנינו את תשומת לבה לפנכת גבינה שהייתה ברובה ריקה, והיה ספק קל שאולי, רק אולי, לא בטוח בכלל, מישהו כבר נגע בה. היא גילגלה עיניים ופנתה להסתלק מהמקום, כשאנחנו רק רצינו להתריע שרגע, גם הסלט השני אמור  להיות סלט בלי עגבניות. אז היא כבר באמת כעסה וירתה עלינו בציניות: "יש עוד משהו שאתן רוצות שיחליפו לכן?". "כן, את החביתה", ענינו. זה הרגיז אותה מאוד והיא הסתלקה משם בעצבים תוך שהיא משאירה את החביתה מאחוריה.

לאחר כשתי דקות הופיע איש צוות אחר שאינו מלצר (אולי מנהל?) "הבנתי שיש בעיה", הוא אומר. ענינו לו שהמלצרית בעייתית. "אוקיי, וחוץ מזה?" הוא שאל. כנראה שגם הוא פחד להתעסק איתה, אבל בשם אלוהי החביתות, אולי תתנצל? אם לא עבור הסלט העגום והחביתה החסרה, אולי עבור המלצרית גסת הרוח? זה כנראה לא היה בעדיפות עליונה אצלו כרגע, הוא התייחס אלינו כמו אל הילד הבעייתי בכיתה, שצריך להרגיע בשביל להמשיך ולהתקדם עם השיעור. 

אז קיבלנו חביתה חדשה, כך לפחות אני מקווה, וסלט מתוקן ללא עגבניות. לגבי פנכת גבינה חדשה אף אחד לא טרח, וגם אנחנו כבר ויתרנו וביקשנו חשבון. 62 שקלים עולה ארוחת הבוקר בקונטיינר, ואין שום קשר בין הסכום הזה לבין התמורה שמקבלים. 

מיקום נהדר, השירות פחות. הקונטיינר // צילום: רעות סהר

רגע לפני ששילמנו נזכרנו שמגיעה לנו עוד שתייה אחת הכלולה במחיר, והזמנו לדרך מיץ תפוזים. "אין לנו מכסים!", הכריז מלצר שעוד לא פגשנו. בסדר, שאלו יהיו הצרות שלנו. 

הוא חזר אלינו עם כוס פלסטיק המכילה מיץ תפוזים וקרח. "אפשר בלי קרח בבקשה?", "אפשר", הוא ענה לנו. קיבלנו מיץ תפוזים נקי בלי קרח וטעמנו אותו, בטעימה הראשונה הבנו שזה ממש לא סחוט ולא במקום. מדובר במיץ מבקבוק. קראנו למלצר שטען שהכוס שהחזרנו, הייתה הכוס האחרונה של הסחוט במקום. טעימה נוספת של המימוזה שנשארה בכוס העלתה תהיה אם אי פעם קיבלנו כאן תפוזים סחוטים. הרגשנו מרומות. פעמיים. הגיע המלצר שהבטיח בתחילת הארוחה שהתפוזים סחוטים במקום והודיע לנו שהתפוזים סחוטים במקום, ובמקרה הוגשה לנו הכוס האחרונה של מיץ התפוזים הטרי. האמת, זה בכלל מרגיש כאילו סחטו אותנו. 

הקונטיינר, מחסן 2, נמל יפו, 03-6836321