קטע בן פחות משתי דקות מתוך ועדת הכלכלה ששודר אתמול בערוץ הכנסת, שבו נציגת העצמאיות צמרת אביבי, בסקטור שלא ניכנס אליו כרגע, מתייפחת מול שר האוצר אביגדור ליברמן - הפך אתמול לטלוויזיה הכי מרתקת, בהנחה שאתם לא נמנים עם המכורים לעדכוני מלחמת רוסיה־אוקראינה או לעדכונים מספיישל מלחמת נוכל הטינדר־קורבנות ששודר ברשת 13.
"עד יוני 21' אנשים יכלו לנשום בזכות המענקים של הממשלה הקודמת, והבטיחו לנו ממשלת שינוי!" הטקסט הזה לא היה יוצא דופן, אלמלא חתכו בערוץ בקאט מושלם אל שר האוצר שישב מולה, לוגם בקור רוח פוטיני מספל קפה. לפי המבט שלו, טמפרטורת המשקה בכוס עניינה אותו יותר מהדרמה כולה.
הרגע הטלוויזיוני המזוקק הזה, המפגיש את החלשה מול החזק, פרזנטור התחושה כי אין בממשלה עם מי לדבר על פיצויים - צבט את הלב ומצא את עצמו בתוך דקות מסעיר את הרשתות החברתיות ומשם למהדורות ולאינספור אייטמים לאורך היום. וזה בדיוק הכוח של ערוץ הכנסת. לא ברור אם בגלל שיותר ויותר אנשים נמצאים בשנתיים האחרונות בבית בצהריים, או שבמקרה התאהבו באקשן שמייצרים נבחרינו - ערוץ הכנסת הוא שחקן.
במציאות שבה התקשורת בישראל היא שחקן אקטיבי, לרוב מהפוזיציה של הערוץ, המגיש או הפרשנים - תקשורת שבה מאז הקמת ממשלת השינוי צד אחד נהנה מתקשורת מתחנפת ומשפצת, והצד השני מתוסכל מעוד ראיון מלטף של לפיד או מעוד הדחה ברדוגואית מהמקפצה - לערוץ הכנסת יש בשורה אמיתית לדמוקרטיה שלנו: שקיפות. אותנטיות. דמוקרטיה כהלכתה.
בעוד אופירה מבטיחה ראיון לוחמני עם לפיד, ודקות אחר כך מתרפסת בפניו ושואלת אותו במבט של חניכת צופים לרשג"ד "תגיד, ממה אתה עשוי?", בערוץ הכנסת מגלים לנו יום־יום בצהריים ממה הפוליטיקאים שלנו עשויים. בתוך הוועדות אפשר לגלות מי בעל שיעור קומה ומי לא, מי רהוט וענייני ומי פחות, ומי נהנה להעיף את דודי אמסלם מוועדות ולהפוך לגיבור היום.
אפשר לחשוב שעידן רול מיש עתיד שטחי ופופוליסט, שד"ר שלמה קרעי מהליכוד בוטה - בערוץ הכנסת תקבלו אותם ברגעים אמיתיים נטולי פילטר, בלי פוזיציות מנחה ובלי עורך לוחש באוזן לתקוף או רק לעשות כאילו.
כשלוגו הערוץ מתנוסס בפינה השמאלית, נחשפנו לגלית דיסטל אטבריאן מספרת בדמעות על הקושי של הבן שלה ללמוד לקרוא, אל מול אטימות יו"ר הוועדה. שם ראינו איך סערת ה"עופי לי מהעיניים" של בנט לאורית סטרוק קרתה כשהאחרונה כן חבשה מסיכה, וכשאיתמר בן גביר מנהל את דיאלוג ה"לא אקרא לך אדוני" עם אחמד טיבי, זה DAY TIME TV בטח יותר מעניין מעוד אייטם צהריים על מסיכת מלפפון בערוצים המתחרים. זה נכון, המכורים לפוליטיקה מזהים גם את ההצגות למצלמה - חברי הכנסת עצמם כבר קלטו שאנשים צופים בערוץ, הם מודעים למצלמות ונותנים את הקטע שלהם. רק חסר שנראה את ח"כ מיכאל ביטון אומר למצלמה "יאללה קיבלתם צרחות, יש לנו סילוק - יאללה תעיפו לרשת".
מעבר לשידורים החיים מהמליאה ומהוועדות, הערוץ מצליח להנגיש לנו פוליטיקה ופוליטיקאים גם בחלק מהרצועות: תוכניות כמו "שחור לבן" העוסקת רק בפוליטיקה חרדית לציבור שאין לו מה לחפש בערוצים אחרים, "המדד אחד על אחד" שצוללת עם פוליטיקאים רק לתרומתם ולגישתם הכלכלית. אפילו טל פרידמן זיהה את היתרונות שבערוץ נישה קרוב כל כך לפוליטיקאים, וסגר על תוכנית חדשה.
השאלה המתבקשת היא: מתי הערוץ יתחיל להנגיש לנו תוכני VOD ונוכל לבחור את "דודי אמסלם מוצא מהוועדה" - ואז ללחוץ "הקלט כסדרה"?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו