השנים האחרונות היו לא פשוטות עבור הקומיקאי האמריקני הפופולרי וויל פרל. מאז 2015 הקומדיות המטופשות שלו נמצאות במצב של הידרדרות מתמדת - הן מבחינה איכותית והן מבחינת סכומי הכסף שהן גורפות בקופות, ואם בכך אין די, הסרט הגדול האחרון שלו, "הולמס & ווטסון" מ-2018, היה כנראה הסרט הגרוע ביותר שהוא עשה אי פעם.
נוסף על אלה, מכה נוספת הגיעה ב-2019 כאשר פרל פירק את השותפות היצירתית ארוכת השנים שלו עם הבמאי-תסריטאי אדם מקיי, שעימו יצר את סרטיו המוצלחים והמצליחים ביותר (כמו "Anchorman", "אחים חורגים", "לילות טלדגה" ועוד).
כפי שזה נראה כרגע, סרטו החדש של פרל, "תחרות הזמר של האירוויזיון: סיפורה של Fire Saga" שעלה בסוף השבוע בנטפליקס, לא ישנה את כיוון נשיבת הרוח עבור הקריירה שלו. כמה שעות לפני שאני פוגש את השחקן בן ה-52 לשיחת זום קצרה, מתחילות להתפרסם הביקורות הראשונות (והמאוד לא חיוביות) על הסרט, ורגע לפני שהראיון שלנו מתוכנן להתחיל אני מגלה שהכותרת בעמוד הראשי של אתר החדשות הפופולרי The Daily Beast היא "מה לעזאזל קרה לוויל פרל?".
זו אולי הזדמנות טובה לציין שאני דווקא כן חיבבתי את הסרט החדש, שבו פרל ורייצ'ל מקאדמס מככבים בתור שני מוזיקאים איומים ונוראיים מאיסלנד שמקבלים הזדמנות להשתתף באירוויזיון. הוא אולי אינו אחד מהטובים באמת של פרל, אבל הוא לבטח אינו אחד מהגרועים, ולמרות שלא מדובר בחזרה מלאה לפורמה, התוצאה הרבה יותר מושקעת הפעם - גם מבחינת הכתיבה וגם מבחינת הביצוע - בהשוואה לשרשרת החלטורות המביכות של השנים האחרונות.
הייתי מהופנט מהקיטש
סיבה אפשרית אחת לשיפור המבורך באיכות עשויה להיות החיבור האישי הדי מפתיע של פרל לנושא האירוויזיון. מתברר שמדובר ב-passion project רציני עבורו, שמלווה אותו כבר יותר מ-20 שנה. "אני יודע, זה משונה", הוא אומר ופוצח בהסבר. "בפעם הראשונה שטסתי עם אשתי לשבדיה כדי לבקר את המשפחה שלה, יצא שטסנו בחודש מאי. ישבנו כולנו יחד בבית באחד הערבים, ובת הדודה של אשתי אמרה פתאום 'אז יאללה, שנצפה באירוויזיון?' והייתי כזה 'אוקיי... אבל מה זה?'. באופן אירוני, הגמר של אותה שנה התקיים בישראל - זה היה ב-1998 אם אני לא טועה (כמעט, זה היה ב-1999. י"ק), והזמרת השבדית שרלוט נילסן זכתה - אז הכל גם מתחבר לנו עכשיו".
"לפרקים ממש לא היה לי מושג במה אני צופה בדיוק. פשוט הייתי מהופנט מהספקטקל, מההופעות, מההעמדה על הבמה, מרמת הקיטש ומכל היופי של הדבר הזה. מאוד אהבתי גם את המתח שנוצר בשלב ההצבעה. בסוף אמרתי לעצמי 'זה יכול להיות אחלה סרט, ואין ספק שמישהו יעשה את הסרט הזה'. במשך שנים בדקתי כדי לראות אם מישהו מרים את הכפפה, ובכל פעם הופתעתי שזה עוד לא קרה. ואז, לפני חמש שנים פשוט החלטתי לעשות את הפרויקט בעצמי. התחלתי לעבוד עם החבר שלי, התסריטאי אנדרו סטיל, והנה אנחנו".
היה מדהים בת"א
באופן מתבקש, הסרט גדוש בשירים משעשעים, מטופשים ומאוד קליטים. היוצרים שאבו השראה ישירה מהופעתה של הלהקה הגרמנית ג'ינגיס חאן ב-1979 ומהופעתה הבלתי נשכחת של מריה ירמצ'וק ב-2014 (שכללה גלגל ריצה ענק לאוגרים, שכמובן מופיע באחד מרגעי השיא של הסרט).
• אירוויזיון 2019: כך התרשמו מאיתנו בעולם
• רייצ'ל מקאדמס: "היה מדהים בישראל"
• כבוד: נטע ברזילי בסרט של ויל פרל
"דיוויד דובקין, הבמאי שלנו, בא מעולם המוזיקה", אומר פרל. "למעשה, הוא ביים את הקליפ הראשון של טופאק, כשהוא עוד היה בחור צעיר שבדיוק סיים ללמוד קולנוע. אז כשנסענו לתל אביב לפני שנה, כדי לצלם בגמר האירוויזיון, הוא בעצם קלט את התמצית של העניין - את הגודל של האירוע, את החשיבות. הוא הבין איך המוזיקה צריכה להשתלב אל תוך המכלול. כותבי השירים שלנו הבינו את הטון שחיפשנו. הרבה פעמים עם השירים האלה - בפעם הראשונה שאתה שומע אותם, אתה צוחק ואומר 'אה, זה טיפשי', אבל בפעם השנייה אתה כבר כזה 'כן, זה מצחיק, אבל אני לא מצליח להפסיק לשיר את זה'. אז זו מלאכה שדורשת דיוק רב".
"אין ספק שנטע ממש החזירה את ישראל למפה, והיא עשתה את זה בצורה מאוד מלהיבה. הקול שלה מאוד ייחודי, והיא סמל אדיר לפמיניזם ולכל כך הרבה נושאים שחשובים לנשים צעירות.
"אבל בכלל", ממשיך פרל, "היה פשוט מדהים להיות בגמר בתל אביב. הכל הלך כל כך חלק, וכולם עזרו לנו והיו פתוחים איתנו. היה מעולה עבורנו שהספקנו את כל הצילומים שהיינו צריכים להספיק. הביקור בישראל בעצם אפשר את העשייה של הסרט הזה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו