ובכן, קשה להגיד שקובי, שהודח אתמול מהתוכנית באופן סופי, לקח את ההדחה שלו בספורטיביות. למעשה, ברגע אחד התברר החיבור החזק שלו לג'קי. שניהם כוחניים, שניהם אוהבים לזרוק לאחרים את המילה "תתקדם" באמצע ריב ובכך לסתום להם את הפה, ושניהם מתנהלים בקונפליקט כמו בריונים, כופים את מרותם על הסובבים אותם באי.
אולי במקרה של קובי זה מעט מוצדק, לאור מה שהוא תופס כבגידה הגדולה של יהונתן בו. מצד שני, בכל זאת מדובר באנשים שמכירים אחד את השני לא יותר מ-28 יום לצרכי צילום תוכנית טלוויזיה, אז אולי היינו נרגעים עם הצהרות כמו "עשית לי פיגוע בתוך הנשמה". אבל החלק הבאמת מפחיד התרחש כשגדי ניסה להרגיע את קובי, וזה בחר להתקרב אליו בצורה שאין דרך אחרת מלתאר אלא כמאיימת. טור סאטירי ובדיחות בצד, פורמט כמו "הישרדות" מוציא מדמויות מוכרות לעתים את הצדדים היותר אפלים בנפש שלהם. ונראה שזה היה המקרה כאן וזה לא היה נעים לצפייה. כלומר, יותר מבדרך כלל.
בהמשך קובי גם יפסיד במשימה שהייתה יכולה להשיב אותו לחיקו של שבט פגאסה, אבל הוא סיכם את כל העסק בסך הכל בבגרות ורק מעט פאסיב-אגרסיב, כשאיחל לכולם: "תהנו מהשבט החדש. יש שם פצצה, בנדנה פגאז". לא היינו לגמרי מסכימים איתך לגבי השם, אבל לא נורא.
גם הוויכוח שקדם להדחה של קובי, בין יהונתן לג'קי, הרגיש לא נעים ברמה הטלוויזיונית. בעיקר כי הוא הרגיש כמו מה שנקרא - לא כוחות. מצד אחד ג'קי - מהאגרסיביים שבשוכני האי, אדם שנוטה להשתיק ולהשבית כל קול שמעז לבקר אותו, בעוד הוא עצמו ילחם עד טיפת דמו האחרונה על זכותו לרמוס כל מי שלא לרוחו. ומהצד השני ישנו יהונתן, משתתף שלפעמים קל לשכוח שהוא, ובכן, חלק מהתוכנית הזו בכלל. בקיצור, יהונתן ניסה להגיד שחסר לו החיבור האישי עם ג'קי, בעוד זו איימה ופיזרה קסם עם משפטים כמו "יהונתן, שקול את המילים שלך". בסך הכל קרב הוגן.
אולי ג'קי פשוט הייתה עצבנית, יותר מהרגיל כלומר, כי מנעו ממנה את מסיבת איחוד השבטים וצפייה במופע הריקוד והתנועה המרתק של שירה. "אני כועסת, אני עצובה ואני מאוכזבת", היא סיכמה את חווית האי הבודד אליו נשלחה למה שנדמה כרבע שעה במונחים טלוויזיוניים. דנדן, חברה לאותו אי בודד, דווקא סיכם ש"האי היה יפה" והוא גם שתה מלא קוקוס אז אין לו באמת סיבה שלא לשמוח.
קצת אחרי שכולם מסיימים לריב (וגדי מוציא ברצינות גמורה מהפה את המשפט "שמשון ויובב זו ביקורת בונה"), שבט פגאסה מתפנה ללכת למחנה שלו, שמורכב ברובו מעלים, ענפים ונדל אחד, שמחליט לבנות לעצמו מחנה בחולצה של גדי. עצם העובדה שאיש מאנשי השבט לא ראה לנכון להעניק לו את השם יועז הנדל מאכזב באופן אישי. רגע לפני שהם מוכנים להשליך את עצמם היאורה, יובל עושה את מה שהוא עושה הכי טוב, ומרים את המורל במה שהוא קורא לו "שיר חופר", ושאפו למבולבל על המודעות העצמית.
"פגאסה", הוא שר להם, ושואל אקורדית מ"סוזאנה" של הארט קומפני. "איזה שבט קלאסה", הוא חורז לו. "צא כבר מהבאסה". לא בדיוק קלאסיקה כמו "בלון גדול", אבל אנחנו בתנאי שטח ואי אפשר לצפות להרבה. היה שלום קובי. נעמת לנו מאוד. ובסוף גם קצת הלחצת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו