חברים לא חברותיים חזרו מטיול אקסטרים בפיליפינים והזמינו אתכם לסלון ביתם כדי להוציא לכם את העיניים בצורה מתורבתת. מה שהוגדר לפני כמה עשורים כ"ערב יין, גבינות והקרנת שקופיות מהחופשה" - שודרג בימינו לשליפת טלפון סלולרי והצעה שאסור לסרב לה: "בואו תראו תמונות וסרטונים שצילמנו בחו"ל".
הבעיה במקרים כאלה היא שהעינוי לא מסתיים. הוא נמתח ונמשך, ומתווספים סיפורים והסברים. הנה עוד וידאו מחוף הים, ועשרות תמונות של אוכל, וגם סרטון של מסך שחור שצולם כשהטלפון נלחץ בכיס המכנסיים. אבל אם מקשיבים טוב, ניתן לשמוע במהלכו אנשים מברברים את עצמם לדעת במשך 12 דקות רצופות.
הצפייה העונה ב"הישרדות VIP" בהחלט מזכירה חוויה שכזאת. כשיוצרים סדרה, או אפילו ספר, נהוג לחתוך בשלב העריכה כל מה שלא תורם להתקדמות הסיפור או אפיון הדמויות. לא כל סצנה חשובה, לא לכל דיאלוג יש משמעות. אלא ש"הישרדות" פועלת בצורה הפוכה. מטרת העל של התוכנית היא להשתמש בכמה שיותר חומרי גלם שצולמו על האי, וכל המוסיף הרי זה משובח.
כלום לא נשאר על רצפת העריכה. משימות מתארכות, מועצת שבט נמתחת על פרק שלם, והכל נכנס בהרחבה פנימה: בלבולי השכל של גדי, ההתרפסויות של זהר והשאלות העוקצניות של זו־ארץ. הכל ראוי לפריים־טיים; גם כשג'קי אזולאי מתגזענת על אשכנזים שלא בוכים בהלוויות, וגם כשיובל המבולבל מביים למצלמות גרסת שורדים קרינג'ית ל"מלך האריות".
ככה מורחת "הישרדות" 40 ימי צילומים על 60 פרקים, ועל מנת להצדיק את המתיחה נוספו למשחק חוקים וכללים, פעמונים וטוויסטים, שרשראות ופתקים כפולים, הצבעות של בלתי מעורבים; והפורמט הפשוט, שמשך צופים בהמוניהם, הפך לסמטוחה מפותלת שאי אפשר להבין אותה ולעקוב אחריה.
• צופים בטלוויזיה ובא לכם לאכול? קבלו מבצעים מעולים במסעדות
העונה הנוכחית עלתה לפי ההערכות כ־50 מיליון שקל, ועל מנת למקסם רווחים חובה לספק כמה שיותר פרקים. ובאמת, מהחומרים הללו הצליחו לייצר גם תוכנית־בת כמו "וילת המודחים", ים ספיישלים ולקטים. וככה, בסוף, ימכרו מספיק פרסומות כדי להצדיק את ההשקעה. חודשיים וחצי אחרי השקתה, שודר אתמול הפרק ה־29, ועוד לא הגענו לאיחוד השבטים (שמתוכנן למוצ"ש).
"הישרדות" לא לבד. זוהי מגמה שצוברת תאוצה. "משחקי השף", "נינג'ה ישראל", "אקס פקטור", "חתונמי" ואחרות לא ידעו לעצור בזמן, והן מתארכות כיום לממדים לא פרופורציונליים, שבאים לידי ביטוי בשידור אינספור רגעים סתמיים המוצגים כדרמטיים ויוצאי דופן.
המריחה הזאת היא זלזול משווע בצופים שעדיין נשארו בפריים־טיים. הרייטינג שמדשדש העונה מוכיח כי הציבור לא מטומטם, ויש גבול לכמויות הכלום שהוא מסוגל לבלוע. אבל הכי מבאס זה שהזלזול הנ"ל בכלל לא נובע מטיפשות, מחוסר הבנת המקצוע או ממחסור באמצעים, אלא מבוסס אך ורק על מרדף אובססיבי ונואש אחרי עוד ועוד ג'ובות, כשבדרך לניפוח הארנק רומסת "הישרדות" את מורשתה ואת הפורמט שלה, ומצליחה להמאיס על צופיה את הדמויות, את העלילה והתככים, ואת הסדרה עצמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו