"תמיד צריך לתת את הכאפה הראשונה", הבהיר לחברו בפרק הראשון אחד מגיבורי "עלומים", הדרמה החדשה של כאן. המשפט המפוצץ הנ"ל מגלם בתוכו אמירה על הדמויות הראשיות - ידן תמיד חייבת להיות על העליונה, והן מוכרחות לדעת לשלוט בסיטואציה.
עם המסר הזה יוצאת הסדרה לדרכה, ואז נותנת כאפה לצופיה. למען האמת, כמה כאפות בזו אחר זו. ונדליזם, דקירות, קטטות, סמים ועוד נוטפים ממנה בשפע החל מפרקיה המוקדמים. בתווך היא מגוללת סיפור על קבוצת נערים בסיכון מבית ספר לא הכי מתפקד, מתעסקת ביחסים המורכבים ביניהם (בולטים במיוחד: אופק פסח ואמיר טסלר) ומציגה מרדף עיוור אחריהם של חוקר המשטרה (יניב ביטון) ואת שיטות החינוך שמנסים להשריש בהם מורתם הנערצת (שני כהן) ומדריך חדש (הודה לוי, שמגלם איש עסקים המרצה עבודות שירות במוסד).
ל"עלומים" יש האמצעים להיהפך ללהיט, והיא כבר קטפה שבע מועמדויות לפרסים הכי נחשבים של פסטיבל הסדרות הבינלאומי בקאן. יתרונה טמון בדמויות שלה, ששומרות את הסדרה בחיים ברגעיה המדשדשים ומייצרות אצל הצופה חיבור רגשי מהיר וסקרנות.
סדרות שכאלו, בדומה ל"בני אור" שנחשבה להצלחה מסחררת, מציפות דיונים מעייפים על האלימות שמשדרים בטלוויזיה, שמדרדרת ילדים לתרבות רעה ומציגה מודלים שליליים לחיקוי. מורים והורים יקראו לחרם, ותהיה צדקנות ויהיו בירבורים. ככה זה תמיד. אולם למרות הצעקות, אף פעם לא מתפתח באמת דיון על המהות. לפיכך, לא בטוח שדווקא "עלומים" תצליח לשלוט בסיטואציה.
נערים מבית הרוס, עם השפעה סביבתית הורסת, זאת מציאות שקיימת לא רק בטלוויזיה. צעירים פורעי חוק לא יוצאים להרביץ ולאנוס בגלל צפייה בסדרות. יש הרבה סיבות אחרות מדוע הם עושים זאת, מי דוחף אותם ולמה הם מואשמים בפשעים שלא ביצעו בגלל מוצאם. כצופים עלינו להיות מוטרדים לא מעוצמת האלימות, אלא מהצורה שבה היא מטופלת. כפי ש"עלומים" מיטיבה להראות, קיים חוסר הבנה מוחלט של הממסד והמערכת החינוכית לגבי איך כדאי לנהוג עם צעירים בסיכון.
ל"עלומים" יש בעיות. הבימוי לא מדויק, וזה משפיע על איכויות המשחק; הטוויסטים צפויים, וסצנות רבות לא ממצות את הפוטנציאל. עם זאת, אם "עלומים" תצליח לייצר שיח שידחף לשינוי שיטות הטיפול בנערים בסיכון, זה יהיה צעד ראשון בהתמודדות עם הבעיה. אחרת, מה עשינו בזה?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו