עינת רוצה ביטחון. הלם, נכון? מי מאיתנו לא שאל את עצמו את השאלה: "מה נראה לה שהיא דורשת ביטחון מלירון אחרי 'דייט ראשון'?" ועל מה בעצם כל המהומה? קדמו לה דקות ארוכות של נשיקות, חיבוקים ומזמוזים כיאה לזוג צעיר בראשית דרכו, שנהנה מדייט בערב ירושלמי קריר.
אז כולנו צפינו ברגע המכונן של מערכת היחסים, "הטעות הבולטת", כפי שכתבו באחד האתרים, הלא הוא התעוזה - שלא לומר החוצפה של לירון, שהתחיל לכתוב את משוואת החיים המשותפים שלהם והשאיר אותה פתוחה. מה קיבלנו? לירון + עינת = דרמה מביכה + דלק לאינספור פרשנויות שלנו, החכמים מהספה.
אשמח רגע להתעכב על האירוע. חשבתם לעצמכם שאולי לירון בעצם השאיר את המשוואה פתוחה כי גם הוא, תחזיקו חזק, מחפש ביטחון אצל עינת? זוכרים שהוא אמר ש"יש גם לב אי שם למטה"?, כאילו מנסה לחמוק מהרגע הסופר-מסוכן שהוא הכניס את עצמו אליו. "אני לא רוצה להיות לא אותנטי", ענה בהמשך, כחלק מסדרת תירוצים שנועדה להסביר את הבחירה התמוהה שלא להשלים את משוואת הגורל המשותף מפרספקטיבת היכרות של דקה וחצי. אגב, מסתבר שזה משפט קבוע אצל הגברים בתוכנית, ואולי בכלל. מעין 'תירוץ על' של הגבר, שלאור החיבור המיוחד שיש לו עם עצמו, הוא רוצה לבטא החוצה רק את מה שהוא באמת מרגיש בפנים. נו, באמת. למה הישירות לא מספיקה וצריך להוסיף לה שטויות כאלה? נקודת המוצא היא שאנחנו הגברים שקרנים?
אבל השאלה החשובה בעניין של השניים, לדעתי, היא האם מישהו התייחס - או לכל הפחות שם לב - לאמירה שבאה אחרי טירוף החריטה על העצים? אני אזכיר: לירון מסתכל על עינת ומחליט להתוודות. הוא מסתכל לה בעיניים ואומר בביטחון מלא: "לא היה לי אף פעם כל כך טוב כל כך מהר". אם זה לא רגע חזק ששווה לדעתכם (ולדעת הזוג ולדעת המומחים ולדעת ההפקה) להתעכב עליו, אז מה כן? עם או בלי קשר לחתונמי, למומחים או למצלמות (או למה שיקרה בהמשך), הווידוי של לירון הוא אמיץ, מרגש והוא גם אמור לספק לעינת את כל הביטחון שהיא צריכה בנקודת הזמן שבה הם נמצאים. אם זה לא ביטחון, לא ברור לי מה כן. הרי טבעת על היד כבר יש. אם את הנקודה הכל-כך חיובית הזו פספסו כשבחרו לא לעסוק בה עד לסוף הפרק, למה כבר אפשר לצפות? שמישהו יספק לבני הזוג את הכלים להתגבר על הפחדים והמשברים? או שנסתפק ב"לכו תעשו זוגיות"?
הפרומו לפרק, שביקש למסגר את הסיטואציה כקו פרשת המים - איפה שהחלו הבעיות בין עינת ולירון, הוא נחמד כדי לזכות בעוד כמה צופים שיתרמו לטבלאות הרייטינג, אבל אם אחרי השידור זה הנרטיב שבחרנו להחזיק בו אנחנו, הצופים, המצב קשה. הרי מה ראינו שם? לירון אומר שאת תוצאת המשוואה הוא ישאיר לזמן + עינת הבוכייה אומרת ליעל שהיא רוצה בחור "שיהיה אול-אין" וש"זה ישבור אותי אם אני ארצה והוא לא ירצה" = לא היה מורכב מדיי להניח שמדובר בלכל הפחות משבר משברי במיוחד, וכעת לא ברור איך יצליחו להמשיך הלאה.
האמת היא שזה היה יכול להיות נהדר אם היינו זוכים לראות איך הבעיות נפתרות, ולא רק מצטברות. בואו נודה על האמת - מי מאיתנו לא יצא לדייט ולא היה שמח לחזור הביתה עם הידיעה ש"מצאתי את האחד/ת שלי"?
דמיינו מצב שבו המומחים היו לוקחים את בני הזוג, ואותנו, במסע של חמלה, של ריפוי, של הקשבה ושל פתיחות. תארו לכם שהיינו צופים בלירון חושף את הלב ואת עינת לומדת להצטרף ולהגשים את מה שהיא בעצמה דורשת ממנו - או לכל הפחות אם היינו רואים איך עוזרים לה להפסיק בחיפוש האובססיבי אחר הפגמים שיש בלב ה"לא בטיחותי" שהונח לפניה.
אבל היי, שימו את כל זה בצד. נכון לכתיבת שורות אלה, באינסטגרם של חתונמי כבר עלתה לראווה תמונת הזוג המחוייך עם הכיתוב "זכרונות מירושלים". כלומר, כן המשכנו הלאה והכל סבבה? אז על מה הדרמה? לא הבנתי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו