"טד לאסו" מזכירה ממתק שקשה להפסיק לנגוס בו. הוא טעים, הוא מתוק להחריד, הוא ירומם את ליבכם, הוא ימלא את גופכם בחמימות מתקתקה ומספקת, ובצריכה לא מבוקרת יגרום גם להרעלת סוכר מסוכנת.
מדובר בסדרה על מאמן פוטבול אמריקני (ג'ייסון סודייקיס), שנוחת ביום גשום אחד בלונדון כדי לאמן קבוצת כדורגל מקצוענית בפרמייר ליג. לא מטרידים אותו פערי התרבות, או העובדה שהוא לא מכיר את חוקי הכדורגל, וגם לא חוסר האמונה בו. בהתחלה הוא כלל לא מודע לכך שהחתמתו כמאמן בליגה נבעה מתוך מזימה שטנית להחריב את הקבוצה. כי טד לאסו הוא אדם חריג - אופטימי ברמה מוגזמת, חביב ומנומס לכולם, ונחוש לראות טוּב בכל אדם ובכל סיטואציה; הרוח החיובית שלו מדביקה אט אט את כל הדמויות הבריטיות הציניות והספקניות שמקיפות אותו במקום עבודתו החדש.
העונה הראשונה כבשה את כולם בסערה. אספה מחמאות, פרסים ומועמדויות לאמי, וצברה קהל נאמן ואוהב. היא עלתה בשיא מגיפת הקורונה, ופיזרה אופטימיות נדירה באוויר. כל פרקיה שוחררו לצפיית בינג', מה שתרם לחיבור כי לוקח זמן עד שמצליחים להתרגל ולהישאב לרוח האופטימית והדמיונית שהסדרה מציגה. צפינו, נהנינו, ואז הדחקנו ושכחנו אותה כעבור שלושה ימים.
לעומת זאת, העונה החדשה דורשת השקעה והתמדה, וגם מינוי לאפל טי.וי פלוס, שמשחררת רק פרק אחד בשבוע (וצפויים 12 פרקים העונה). צפייה איטית שכזאת נותנת לצופים להתבשל על כל פרק ולדון עליו בהמשכים ברשתות החברתיות, ולפיכך הבאזז שנוצר הפעם סביב "טד לאסו" קיבל תפנית.
ובאמת, לא כולם הצליחו לקבל את העונה החדשה. תגובות של צופים הבליטו מחלוקות. היו מי שהתלוננו כי היא אופטימית מדי, לאבי דאבי לא מציאותי עם עלילה שמתפזרת העונה בין יותר מדי דמויות משנה. אולי זה היה מבריק בעונת הבכורה, אך ייתכן שהגימיק מיצה את עצמו.
לא ברור עדיין עד כמה הטיעון הנ"ל מחזיק מים, כשהשבוע חצינו את מחצית העונה. "טד לאסו" היא מה שהיא, סוכרייה מתוקה, וכל מי שמצפה ממנה להיהפך לחטיף מלוח חי באשליות. עם זאת, היא כן הופכת במשך הזמן לסדרה עמוקה בהרבה, בעלת רבדים קודרים ומרטיטים.
לסגל המועדון הצטרפה גם פסיכולוגית ספורט, שמלווה את קבוצת הכדורגל הדמיונית, תומכת ומכילה בעיות רגשיות ונפשיות של הדמויות. היא לא נוכחת בכל הפרקים, אך שהותה שם מאפשרת לסדרה לפנות לאפיקים קודרים. שלא לדבר על מתח שנבנה מתחת לפני השטח בינה לבין לאסו - האיש שלכאורה מסתדר עם כולם, והתחיל בפרקים האחרונים להראות סימני שבירה, דכדוך והדחקה.
רוצה לומר, הנרטיב המוביל העונה מזכיר תהליך טיפול פסיכולוגי: הבסיס לחיים מאושרים תלוי ביכולת ללמוד לקבל את עצמך, ולהצליח לחיות עם מי שאתה ועם עברך. ואולי הסוכרייה הזאת צבעונית ומתקתקה, אבל עמוק עמוק מסתתרים בה טעמים מרירים.
"אני מאמין ב'רומקומניזם'", הצהיר לאסו בפני שחקניו, בשיחת מוטיבציה שהוא קיים איתם בפרק 5. הוא דרש מחניכיו אמונה ברוח של סרטי הקומדיה הרומנטית; שם תמיד מציגים דמויות החיות במציאות די נוחה, והן עוברות קשיים ומכשולים, ולבסוף כולם מסיימים את הסיפור מאושרים. "להאמין בקומדיות רומנטיות זה להאמין שבסוף, למרות הקושי, הכל יסתדר", הוא הסביר להם. ממש כמו הרוח שמנסה להחדיר לנו "טד לאסו" המופלאה.
טד לאסו , עונה 2, אפל טי.וי פלוס
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו