ככה עוד לא ראינו: אחרי שהפכה לתוכנית קאלט עם עדת מעריצים פעילה במיוחד, "בואו לאכול איתי" חוזרת, והפעם - לראשונה בערבית.
"תפדלו על עשא" תעלה הערב, ותשודר בכל ערב בשעה 20:10 במכאן 33 ובכאן BOX, עם מתמודדים מהגליל, מנצרת ומהצפון, מהמשולש ומהמרכז, תוך מתן תשומת לב למאפיינים התרבותיים והאזוריים של החברה הערבית.
מתמודדים מהחברה הערבית השתתפו בעבר בגרסה העברית של התוכנית, אך העונה הזו תתנהל כולה בשפה הערבית. לנעליים של שי אביבי, שמפרשן ומקריין את מה שקורה על המסך בשנינות המפורסמת של דקלה קידר, נכנס הנרי אנדראוס, שכבר הספיק לככב בסדרות כמו "פאודה" ו"מנאייכ", ושגם היה שחקן מרכזי בתוכנית הסאטירה של החברה הערבית "אלשוסמו".
במסגרת התוכנית, בכל שבוע נפגשים חמישה אנשים בגילים שונים ובמצבים שונים לחמש ארוחות ערב חגיגיות. בכל פרק מארח אחד המשתתפים את ארבעת האחרים לארוחת ערב בביתו, ובסוף הערב האורחים מדרגים את החוויה ונותנים ציונים. מי שמקבל את הציון הגבוה ביותר מבין החמישה זוכה בטיול קולינרי לאירופה.
"האמת היא שלא הרשיתי לעצמי להיסחף ולצפות בתוכנית בעברית או בערבית במקומות בעולם, ראיתי רק קטעים קצרים כדי להבין את הפורמט", מספר אנדראוס. "לא רציתי להיות מושפע בתת־מודע מהדרך שעושים בה את התוכנית, וספציפית מהקריינות. העדפתי לבנות תעודת זהות אותנטית של התוכנית שלנו".
הוא יליד מעלות־תרשיחא ולמד תיאטרון באוניברסיטת חיפה, שם הוא גם מלמד משחק. הוא הספיק לשחק בסדרות ובסרטים. בקרוב תעלה הפקה בינלאומית בכיכובו בשם "רשת מרגלים", ובימים אלה הוא גם משחק בתיאטרון פרינג' חיפאי בשם ח'שבי, שהוא גם ממקימיו. ב"בואו לאכול איתי" הוא רואה תוכנית עם פוטנציאל גדול לעורר שיח ולפתוח לבבות.
"זה נהדר שתוכנית על אוכל מצליחה להציף דעות, דיונים ונושאים שונים, חושפת דרכי חשיבה ומסירה המון מסכות", הוא אומר. "זה מקסים ומעניין. אני צופה בכל פרק חמש-שש פעמים, ובכל פעם מסוגל לא להשתעמם ולגלות דברים חדשים. בעיניי זו לא תוכנית, אלא סדרה קצרה של חמישה פרקים שמתחדשת מדי שבוע, עם אותם התחלה וסוף, שבאמצע מצליחה להפתיע שוב ושוב. המדיה מנסה להכניס לנו לתבנית את החשיבה על צרכים פוליטיים. תמיד יש ברקע את הערבי עם הכאפייה והגמל, היהודי הקמצן, האמריקני ואהבתו לכסף - והתוכנית הזאת שוברת סטריאוטיפים ונותנת לאנשים לראות את האחר עם זום־אין".
"נותן אושר לקהל"
התייחסתם בצילומים ל־7 באוקטובר ולמלחמה? הנושא עלה?
"אני חושב שיש התייחסות קטנה, אבל אין דגש על זה. עכשיו אנשים צריכים להתאושש אחרי מה שקרה. בתקופה מורכבת כזו, לעשות אמנות בכלל, וקומדיה בפרט, זו לא רק זכות אלא גם חובה. זה הכלי הכי קרוב ללב האנשים, וזה נותן אושר לקהל שמשתוקק לחייך. בלי אלימות, בלי דם, רק לעשות אמנות כמו מכונה של אושר".
הליהוק בסדרה תמיד מתאפיין במגוון טיפוסים, ובהם גם מוחצנים, קיצוניים ומנוגדים, שגוררים לא מעט ויכוחים. נפגוש את מגוון הטיפוסים האלה גם בחברה הערבית?
"יש כל מיני הרכבים גם בתוכנית בערבית. ערבית מדוברת בכמעט 25 מדינות בעולם, אז הסבירות שמישהו מהעולם הערבי יצפה בתוכנית גבוהה. לכן, בגרסה הערבית היוצרים מנסים לשמור גם על אותנטיות מקומית וגם על קונצנזוס רחב, שמחבר בין אנשים. כן יש חריפות, יש גם קיצוניות בבחירת האנשים, ויש ויכוחים מעניינים. שמעתי שיש כאלה שחוששים שזה לא יהיה מחוספס כמו התוכנית בעברית, ואני רוצה להגיד לך שזה הולך להיות מאוד מפתיע, עם רמת חספוס מפתיעה".
אחת ההצלחות של התוכנית בעברית נובעת מהחיבור בין שי אביבי לדקלה קידר, התסריטאית השנונה שאת המילים שלה הוא מקריין. זה קיים גם בהפקה שלכם?
"האתגר בתוכנית הוא לא רק להצליח, אלא גם להיות מיוחדים בתוך פורמט אוניברסלי, וליצור בתוך הפורמט הזה ייחודיות של השפה הערבית. לדעתי זה מתבטא בכמה אלמנטים, לא רק בכתיבה. זו שפה ויזואלית חמה של בימוי, זה תסריט שנון וחכם של התסריטאי, ראזי נג'אר, שאיתו כבר עבדתי ביחד, וזו בחירת תכנים מדויקת מתוך המון שעות צילום. וכמובן - זה גם התפקיד שלי, איך אני מחבר את הסיפור".
גם קהל שלא דובר את השפה יוכל ליהנות מהתוכנית?
"אין לי ספק, רק צריך לעקוב אחרי הכתוביות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו