פעם, לא כזה מזמן, נגיד בתקופה שבה רוני סופרסטאר היתה סופרסטאר, אנשים הסתכלו על כוכבות פופ בזלזול מתנשא. אמרו עליהן שהן בית חרושת ללהיטים. קראו להן, וגם ללהקות בנים, "בובות של התעשייה". גברים בחליפות משכו בחוטים, בנו אותן מכלום, כתבו להן שירים, הלבישו אותן, לימדו אותן לרקוד וספרו את הדולרים. זו היתה אמנות מסחרית מהונדסת, שעבדה לפי נוסחה ולכן הצליחה שוב ושוב.
האירוניה תצחק, אבל כוכבות הפופ העכשוויות הן הדבר הכי משוחרר, פמיניסטי ומקורי בעולם המוזיקה. הכי לא בובתיות. אז זמרות פופ פחות מהנדסים היום - אבל זה לא משנה, כי כן מהנדסים עבורנו את כל שאר החיים. נרטיבים פוליטיים, זה ברור, אבל גם כל פרסומת שתראו הונדסה כך שתגרה את קהל היעד, וכל ערוץ נבחן בעיניים של איזון וגיוון. מכך, כל דיון פוליטי בטלוויזיה או כל סדרה גנרית בנטפליקס תמיד יפעלו על פי נוסחה שמושכים בחוטים הנדסו כדי שתתאים לתקופתנו.
למשל, בסדרה "מתבייתים" יש קאסט מגוון בדיוק לפני הספר. משפחה שחורה, זוג לסביות שאחת מהן אסיאתית, בני זוג ווייט־טראש עם ילדה מנישואיו הקודמים, וכולם חיים בפרוור מבריק. אליהם חיברו מתווך בתים הומו וגם קרוב משפחה עבריין משתקם, ונדמה שכיסינו בערך את כל המגזרים והמגדרים החשובים. ערבוב כזה הוא ברירת מחדל לכל תסריט בימינו, אבל צריך יותר מזה בשביל למכור סדרה. מה עושים? נותנים תפקידים ראשיים לליסה קודרו (פיבי מ"חברים") ולריי רומנו ("כולם אוהבים את ריימונד").
הסדרה החדשה של נטפליקס, "מתבייתים" (No good deed), מערבבת בתוכה שפע של אלמנטים. בעטיפה של סיפור על זוג שמעמיד את ביתו למכירה וסודות ישנים מתחילים לצוף - מהנדסיה הרכיבו לנו דרמה משפחתית עם אלמנטים מטלנובלה, סודות ופיתולים, מסתורין ופשע, הומור דלוח ותעלומת רצח אחת שנחשפת באיטיות. התוצאה סופר־מהונדסת, ומשעממת בחלקים שבהם מתעסקים בזוטות ולא בתעלומה המרכזית. בקיצור, כשקודרו ורומנו לא בפרונט - המצב קשה.
וככה, למרות התבניות והנוסחאות, הקיטש והטוויסטים, בסוף, מה שמבדיל את "מתבייתים" מלהיות סדרת פלופ בינונית לבין להיות בדרך הבטוחה לכבוש את המקום הראשון במדד הצפייה השבועי של נטפליקס - אלה שני כוכבי טלוויזיה לא מהונדסים עם תהילה מהניינטיז, שסוחבים את הסדרה על כתפיהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו