הצביעות הישראלית: מבקשים לראות את הסבל בעזה - עם שלנו כבר סיימתם?

הבון טון בקרב מבקרי טלוויזיה ואינטלקטואלים בעיניי עצמם, הוא לשאול את השאלה: למה בערוצי החדשות הישראלים לא מראים לנו את תמונות הסבל מעזה? כמה עיוורים ולא מוסרים יכולים להיות אנשי החדשות הישראלים, כאשר הם לא מראים את הסבל של העזתים? הם גם מקשרים את זה לכך ש"אחר כך אתם מופתעים ממה שבוגי יעלון אמר". 

יעלון הוא דוגמה טובה לצביעות התקשורת והחברה בכללותה, כי בזמנו כאשר דיבר כרמטכ"ל על נזקי ההתנתקות הוא היה מצורע, אבל עתה כמו רוב אנשי הביטחון שמסיימים את השירות - פנה שמאלה והפך לפתע לפה עבור אותם אנשים בדיוק שהיו נגדו. אין בעיה לשנות דעות כמובן, וזה אפילו מבורך, רק חבל שזה קורה רק אחרי שכולם מסיימים את שירותם. 

אבל לא בוגי הוא הדיון. הדיון הוא האם באמת ההחלטה לא לשדר ולא להביא את מה שמתרחש בעזה היא החלטה נכונה או לא? מבחינת רייטינג כמובן, לרוב הצופים של ערוצי הטלוויזיה הישראלית, יש אנשים יקרים להם שנלחמים או נלחמו בעזה, כדי שאנחנו נוכל לשבת בבית ולראות את איתי לוי מתלהב ומזיל דמעה מביצוע של נר לי דקיק של מתמודדת שגם הייתה אמורה להיות בנובה, גם היא כיום קיבוצניקית מהעוטף שבעלה בקבע ובעברה הייתה חיילת בודדה שאימצה חתולי רחוב.  גם אם מבודדים את זה לביזנס ורייטינג, הטיעון ברור: הציבור הישראלי (ומדהים שצריך לכתוב את זה), דואג קודם כל לקיומו.

אבל אם נפשט את זה לרמה המוסרית או אפילו האנושית, ומבלי להיכנס לווטאביזם החביב כל כך, הרי שבאותה הטלוויזיה בדיוק לא באמת מראים מה קורה בכל רגע נתון במשפחות הישראליות שהילדים שלהם חזרו מהשבי ולא ישנים בלילות, לא מראים מדי שעה את תהליך השיקום של גיבורי ישראל הצעירים במחלקות השיקום בבתי החולים הנלחמים ללכת בפעם הראשונה ולא מראים לנו מה קורה בקיבוצים המשתקמים, בסבל אנושי בלתי יתואר, מדי ערב.

זה נדמה לכם שכן מראים, בין התאומות בבגד ים ב"הישרדות" לבין רוני קובן עושה מהתאוריה של אבישי בן חיים קציצות עם קוסקוס של שלישי , אבל זה לא באמת ככה. אנחנו דווקא לא מבינים את גודל הסבל של הצד שלנו, הישראלים, פשוט כי יש כל כך הרבה סיפורים.

הצעד האנושי הוא לא בהכרח להראות מה מתרחש בעזה, הצעד האנושי הוא בהכרח להראות את אלפי הסיפורים של סבל בל יתואר מהצד שלנו, כאן בישראל. אם מישהו ממבקרי הטלוויזיה או המתלוננים המקצועיים היה מגיע יום אחד לניר עוז, יום אחד למחלקות השיקום, הוא היה מבין שזילות המילה שואה קשורה אולי למה שמתרחש בעזה, אבל בכל כך הרבה בתים בישראל הגהנום הוא כבר לא הזולת, אלא הוא החיים עצמם.

והכי אידיוטי, שאותם מבקרי טלוויזיה ואותם מתנגדים לצביעות התקשורת הישראלית, יודעים הרי שכל מה שהם רוצים לראות יש להם בטלגרם, בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם, שלא נדבר כאמור על אותם ערוצים זרים שעדיין משודרים בישראל ומראים היטב מה מתרחש בעזה (לפחות עד ששר התקשורת יחליט לסגור גם אותם, וישאיר לנו את ערוצי ויוה משל היינו איראן או טורקיה).

הם בעצמם הרי מצהירים על עצמם "שאין להם טלוויזיה בבית" או שכולנו צורכים חדשות מהונדסות, והם בכלל ברשתות החברתיות ולא "בטלוויזיה הממסדית". נו, אז מה מפריע לכם שאלו מפעם, עוד צופים בטלוויזיה הישראלית, שעסוקה מה לעשות, בצד שלנו בסיפור. בהשאלה על המשפט "יש לכם 22 מדינות ללכת אליהם", יש לכם 22,000 גופי תקשורת אחרים לצפות בהם.