מכבסת המילים של התקשורת: ככה נהרסה המשמעות של המילה "מיוחד"

בשבוע שעבר השיקו בערוץ 13 תוכנית חדשה לרצועת השידור היומית של השעה 15:00 בצהריים. אין לה שם, לתוכנית הזאת, אז הם קוראים לה בינתיים "משדר מיוחד".

מקורי זה לא. הרי בערוץ 12 שידרו אתמול שתי תוכניות שונות שנקראו בשם המיוחד "משדר מיוחד". משדר מיוחד עם נסלי ברדה, משדר מיוחד עם תמיר סטיינמן ועדי זריפי. בכל יום יש משדרים מיוחדים, אבל מה בעצם כל כך מיוחד באותן תוכניות אולפן, פאנלים וראיונות שמשדרות את אותו הדבר שוב ושוב?

מתי איבדה המילה "מיוחד" את המשמעות שלה? איך זה קרה? ככל כנראה בגלל שימוש יתר. 13 חודשי מלחמה ושידורים מסביב לשעון כרסמו ביכולתה של הטלוויזיה לחדש לנו, לעורר אצלנו סקרנות ולספק את סף הריגוש המעודכן שלנו. אחרי כל כך הרבה טילים, כטב"מים, ספינים, סיסמאות והותר לפרסום מתמשך - ערוצי הברודקאסט לא מסוגלים יותר לייצר עבורנו תוכניות שהן באמת מיוחדות, ושלא נראו ונשמעות בול כמו המשדר שקדם להן. אז מכנים את הכל "מיוחד" ומורחים את משמעות המילה.

והתופעה הזאת לא מיוחדת למילה "מיוחד". התקשורת גם הרסה את משמעות המילים "דרמטי", "מרגש", "מפתיע", "סערה", "גיבורים", ואפילו את מילת ההבטחה "מייד". היום אנחנו יודעים שאם יכריזו בטלוויזיה "מייד הצהרת דובר צה"ל", "מייד סקר בחירות דרמטי" או "מייד הדחה מפתיעה" - נצטרך להמתין לפחות שעה וחצי וחמישה מקבצי פרסומות עד שיגיע זמן המייד.

קצת התקהינו

בערב התבטל לוח השידורים. במבט חלול סיפרו המגישים על עוד שישה לוחמים שנהרגו בקרבות בלבנון, ותוכניות הבידור נזרקו לפח. מה שידרו במקומן? משהו מיוחד. בערוץ 14, למשל, הוציאו הודעה כי בעקבות האירועים הוחלט לשבץ במקום "פתחי את שי" את התוכנית האהובה: "משדר מיוחד".

מצד שני, ברשת 13 בחרו אתמול בערב לדבוק באסקפיזם עד הסוף, ונתנו כמתוכנן פרק הדחה של "משחקי השף". "יש תחושה ציבורית שקצת התקהינו, ואנשים מקבלים את זה כגזרת גורל", אמר שעה קודם הפרשן הצבאי של הערוץ, אלון בן דוד, כשדיווח לצופיו על רשימת הנופלים היומית. ואולי התקהינו כי משדרים ריאליטי גם בערב טרגי כזה, וזה אפילו לא מיוחד.