רונן מיימון, משתתף העונה השישית של "חתונה ממבט ראשון", נעדר מן המרקע זה תקופה. כל היודע דבר על מקום הימצאו או אשר יש לו מידע היכולת לסייע באיתורו מוזמן לכתוב למערכת "ישראל היום".
רונן, אם אתה קורא את זה, תן סימן חיים כלשהו. רבים מצופי העונה דואגים לשלומך, תוהים באשר לגורלך ובעיקר מניחים שרותם שבתה אותך בביתה ולא מאפשרת לצלמי התוכנית להיכנס פנימה. מי שפחות מודאגים הם כנראה ההורים שלך, שעודם מבלים בחופשה הבלתי ניתנת לדחייה שלהם. זו שבגללה בחרו שלא ללוות אותך ביום חגך. בדיעבד – יתכן שהם עשו את הבחירה הנכונה בכל הנוגע לחתונה הפיקטיבית של בנם.
אגב דחייה, מור מסתובבת כבר כמה פרקים עם התחושה הזו – ודי בצדק, יש לומר. וזה כי בן זוגה שניר, אדם שהאפיון הבולט שלו הוא אובססיה לסדר וניקיון (שאותה הוא מנסה להסוות לשווא באמצעות משפטי פאסיב-אגרסיב כמו 'קלטתי שאת לא אוהבת לסגור ארונות. שזה מגניב, יש לזה קטע') מתייחס אליה עד כה כטובה שבידידות.
בשלב מסוים למור נמאס לשמור את התחושה הזו בינה ובין צלמי התוכנית, ועל ספסל תל אביבי, קצת אחרי ששניר עדכן אותה בפרט מטריד אודות שכן של השניים שלו זווית טובה על חדר האמבטיה שלהם, היא בוחרת לפתוח את נושא היעדר המגע ביניהם. הצלם, בזמן הזה, חווה מה שנדמה כצניחת סוכר, וממקום מחבואו שבין השיחים אנו חוזים בסיטואציה מזווית קצת פחות אידיאלית מזו של השכן חובב חדרי האמבטיה.
שניר מגמגם, ממציא תירוצים ומשתמש פעמיים (!) בביטוי "בהינתן כל האירועים/האירועים", כנהוג בשיחה על אינטימיות וקרבה ביחסים. "פחדתי להכניס את הפיל לחדר ועכשיו יש פיל בחדר", הוא אומר, לא מודע כלל לעובדה שמיקומו של הפיל, בין אם בסלון או בפרוזדור, פחות קריטית כמו העובדה שבבית מסתובב, ובכן, פיל. משונה משהו, הדחייה הזו של שניר את מור. מדובר בבחורה איכותית, עניינית, יפה ומלאת חן, שכמעט מתחננת בשלב זה מאדם לא כריזמטי במיוחד להשליך לעברה פירורי תשומת לב פיזית.
"אני לא רוצה להרגיש שאני לבד במערכה", אומרת מור. "ה(מגע) המינימלי ההתחלתי הזה, זה מה שאני מרגיש שלא קיים. וזה מה שנוגע בי", היא אומרת. טוב, לפחות משהו נוגע בה בפרק הזה. פרק שמסתיים במשפט של שניר "סשימי, טיפה הגזמת בו אז זה לא רלוונטי. הוא נהיה עיסה". האם מדובר במטאפורה לרתיעה של שניר מהתמסרות פיזית, או סתם במשפט התלוש ביותר שסגר אי פעם פרק של חתונמי?".
זוג שכבר יותר קורה הם טל ורון, חתן וכלה שמדברים ביניהם על מגוון נושאים כמו נרות שבת, פרקי תהילים, שולי רנד ויתר דברים שניתן לקטלגם תחת קטגוריית "דת", נושא הקרוב לליבם של שני חצאי הזוגיות המלבלבת הזו. ציניות בצד, מדובר פה באחת ההתאמות המתבקשות ביותר בהיסטוריה של התוכנית הזו. כמתבקש מבני זוג שמתנהגים כאילו הם יחד כבר 20 שנה, השניים מתמקמים בדירה באשקלון ומנהלים חיי שגרה, שבהם רון צופה בכדורגל וטל מכינה קפה במטבח. בהמשך הפרק השניים אוכלים יחד סעודת בגט עם שניצל (או לאפה, קשה היה ממש לראות) עם עמבה, וזו כבר כניסה לשלב מאוד מתקדם במערכת יחסים בין שני בני זוג. לתשומת לבו של המתמודד שניר, שבחדר הפסיכולוג מתאר את מור כ"דמות מאוד מעניינת" וטוען שהוא "מאוד נמשך אליה בהקשר הזה". רומנטיקן חסר תקנה, השניר הזה.
קסם מהסוג הפחות רובוטי אפשר למצוא בכמויות אצל הזוג החמוד של העונה, יוסי וחן, שכבר נמצאים עמוק בשלב הכינויים, הצחוקים המשותפים והבעת החיבה הפומבית. אין יותר מדי להגיד על השניים האלה, צמד חביב שמרגיש אותנטיים יותר מזוג מוצלח אחר בתוכנית הזו, עינב ורז (ועוד נגיע אליהם בטור אחר). השפה ביניהם פשוטה וכנה, החיבור ביניהם מרגיש אמיתי ונראה ששניהם לוקחים את השידוך שלהם בקצב הגיוני וברוח הנכונה. חמודים, נו. והתגובה של יוסי לסאקה הייתה מחממת לב. זו אמנם דעה לא פופולרית אבל יש שיטענו, והם לא טועים אגב, שלגימות ראשונות של סאקה לא שונות מאלה של אקונימיקה, נניח. יוסי, העם איתך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו