הפאנל של אולפן שישי הוא אירוע חדשותי חשוב בתקופה שבה אין כבר מדורת שבט. תקשורתית מדובר כנראה בדקות הדברת המשפיעות ביותר של השבוע. רובו הגדול של הפאנל עסק ביום שישי בבחירות. הגיוני. בהמשך עברו לשלל החשדות על חטיבת גבעתי שהתפוצצו השבוע - ראוי להתעסקות ולזמן המסך. עד כאן הכל טוב.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
רק רגע - לא שכחו שם משהו? עוד חדשה קטנטונת שנחשפה השבוע? איזה אירועון פעוט, מתגלגל, שרשם עוד שיא בימים האחרונים? אולמרט משהו? אולי זה רק בראש שלי, אבל לשמוע ראש ממשלה לשעבר מבקש בקולו ממנהלת הלשכה שלו לשמור עליו בחקירה; ראש ממשלה לשעבר שמציע 10,000 דולר בחודש לאישה הקרובה ביותר אליו, גם בזמן שהותה בכלא, זה לא "עוד" זווית באירוע מתגלגל. זה סיפור, וזה מפחיד. שתיים, שלוש דקות, תגידו משהו, תזכירו לצופים שזה לא דבר של מה בכך. אסור לנו כציבור להשלים עם הקלטות כאלה.
אחרי הפאנל קיבלנו באולפן שישי את אחת הכתבות החשובות שנעשו שם לאחרונה. אפרת לכטר הביאה את סיפור עיריית רמת גן שהתפוצץ השבוע, דרך עוד ועוד עדויות, מדאיגות אבל לא מפתיעות. זה שוב מרגיש כאילו היכן שזורקים חכה בשלטון המקומי, משהו נתפס. כתבות מסוג אלה יכולות לשנות את הנורמות, או לפחות להכניס קצת פחד באנשים האלה, שתכלס, שמים עלינו קצוץ.
שישי ישראלי
הליגה הלאומית, שישי, 14:45, ספורט חמש לייב
אם כבר שישי, ואם בין כה וכה שוטפים אותנו עם מה שלכאורה אמור להיות "שישי ישראלי" שלנו, או בקיצור: "תעשו קידוש", יצא שחשבתי גם אני על "שישי ישראלי" שלי. לא כולל הקידוש. יש בו המון הרגלים קטנים, קבועים, בשישי שלי. מסורתי אך לא בקטע דתי, רק ברוטינה, בייחודיות שלו. יש בו משפחתיות, יש בו שקט, ויש בו ערכים. כן, ערכים. תופתעו אבל גם לחילונים יש ארון ספרים בבית.
ויש בו ב"שישי ישראלי" שלי גם את שידורי הליגה הלאומית. ולא רק אצלי. כמעט 20 שנה שהשידור החי בערוץ הספורט (שעבר לצערי לפני כמה שנים לספורט חמש לייב) מליגת הכדורגל המשנית שלנו מלווה אצל אוהדי כדורגל רבים את שעות השקט של שישי בצהריים. לא אשקר, פעמים רבות גם שנת הצהריים מתגנבת לה לתוך המשחק, אבל גם זאת סוג של מסורת, לא?
אין מה לחפש שם כדורגל טוב או בידור איכותי. בכל זמן אחר במהלך השבוע יש ערימות של משחקים טובים יותר לצפייה. בדרך כלל אין הרבה קהל, הדרמות הגדולות מגיעות רק לקראת סוף העונה, והשידור מנומנם לעיתים. אין גם צפייה חברתית בליגה הלאומית. מימיי לא קיבלתי טלפון מחבר שאומר לי "אתה בא אלי לראות הכוח נגד קרית גת?"
התחושה היא שאתה תמיד היחיד שצופה. לא רק לבד בסלון, לבד בערוץ. ואז רן יצחק מעלה את הפועל כפר סבא ליתרון במשחק הבית מול בני יהודה, ובשתי קבוצות ווטסאפ שלך אנשים מגיבים על הגול. פדרו גלבאן משווה את התוצאה במחצית השנייה, ושוב איתותים מקבוצות הווטסאפ. זה לא עושה רעש, אולי לאנשים קצת לא נעים מההרגל הזה. אבל אם אתה קצת חופר ושואל, אתה מגלה שרבים ממכריך צפו (בשכיבה כמובן) במשחק. נכנס בקלות לקטגוריית "שישי ישראלי".