נראה שבהפקת "חתונה ממבט ראשון" הפנימו לראשונה את המסר, למדו את הלקח והחליטו להוציא לפועל שידוך שאינו מורכב מזוג תל אביבים. "מה ז'תומרת? יש עוד מקומות בארץ?", ודאי נאמר שם מתישהו בשלב הליהוק לתכנית של רפאל, 39, דתל"ש ירושלמי ושל עידית, 35, ירושלמית במקור. "מסתבר שיש פה עוד ערים ובהן רווקים ורווקות בדרגות אומללות משתנות", נזרק שם בישיבה הגורלית בה החליטו לשדך בחתונמי זוג שאינו חי ונושם את המזרקה של אגם. כלומר, בערך. כי רפאל, קצין חובב מילואים, נואם מוטיבציה ומתמודד "איירון מן", אמנם אינו יליד העיר ללא הפסקה, אבל הוא בהחלט עבר לתל אביב לפני שנה.
במעמד הניתוח האסטרטגי של המשודכים, מספר דני ליעל ולשיער (כך אנחנו אוהבים לכנות את הד״ר מעיין בוימן) שרפאל ביקש ממנו מפורשות "אל תביאו תל אביבית", אז באופן טבעי החליטו בהפקת חתונמי לשדך לו את עידית – שגרה בכרך כבר מספר שנים. רפאל מספר על עצמו שיש לו בעיקר את עצמו וחסך ברור בדמות אב, ומסביר שהוא לא מחפש בית – כי הוא הבית של עצמו. יעל, כמובן, ממאנת להבין את המטאפורה. "מה אתה כמו, צב", עולבת בו המומחית, כי הבנה של הרווקים שמולם אף פעם לא הייתה הצד החזק של המומחים שלנו (ראו ערך רינת ודניאל, שלפי הפרומואים ייפרדו בפרק הבא).
בינתיים אמא של הכלה המיועדת מספרת שהיא "פריקית של התכנית" ושהיא סומכת על דני ויעל שידעו מה מתאים לעידית, וזה מעלה את השאלה האם היא צופה באותה חתונמי שכולנו צופים בה. לו הייתה האם הנלהבת פריקית אמיתית של התכנית, היא הייתה אמורה לדעת כבר שלמומחים של התכנית אין שמץ של מושג מה הם עושים. כשהיא חוזה בעידית בשמלת כלה היא פוצחת בבכי, אקט שמהווה הוכחה סופית לכך שהיא לא לחלוטין מבינה את הפורמט. "אני מחכה לראות את עצמי מאוהבת", אומרת עידית למצלמות, וניכר שגם היא לא הפנימה את ארבע העונות של התכנית הזו. "המפתח פה בלב, מחכה שיסובבו אותו", היא מוסיפה. יותר כמו סכין, עידית, אבל לא נורא. את תגלי בקרוב.
אחרי שהשניים מחליפים ביניהם מכתבי טרום-חופה שמתמקדים במטאפורות ספורט אתגרי, במעמד החתונה אמא של עידית לא יכולה להכיל את העובדה שלחתן המיועד של בתה קוראים רפאל, ממש כמו לנכד שלה, והיא הולכת ומספרת על כך לכל אורח, עובד באולם האירועים, עוזר הפקה ועובד ניקיון. רפאל ועידית, שמוגדרים כזוג ערכי, הם כנראה המחותנים היחידים שלא נשברים מאלכוהול במסיבה של עצמם, ובמקום זה הם מספרים זה לזו שהם כל כך חדשים בתל אביב עד שהם לא מכירים רחובות בעיר. וזה בסדר, כי רוב תושבי העיר הזו חיים עכשיו בהדמיה של אתר גראונד זירו. אין רחובות, יש רכבת , תרקדו.
בינתיים, בגזרת מאי ומשה, השניים מגלים שיש חיים אחרי ירח הדבש ( "עוד לא מרגיש לי פה בית", מצהירה מאי אחרי שלוש דקות בדירה זרה), והם כוללים בעיקר ארוחת טבעול וקניות ב"קסטרו הום". שם משה מבאס את מאי ולא מסכים להכניס שום כלי שהיא רוצה להביא לבית כי הוא אוהב דברים עגולים, לא מרובעים. כמה דרמה! איך ניתן להכיל קונפליקט שכזה? בשלב מסוים מאי מתחילה לבכות, שוברת את הכלים (הא, ראיתם מה עשינו פה?) ויוצאת מהחנות בבכי. משה מנחם אותה ואומר לה את המשפט היפה ביותר שגבר יכול להגיד לאישה: "את חשובה לי יותר מהפורמט" והשניים משלימים. חומרים מרתקים.
ולבסוף ישנם גם קטיה וליאור, נסיך ונסיכת דיסני בשר ודם. היא לא מפסיקה לצחוק אבל לא ברור למה, הוא כמו מסמן וי על כל הסעיפים ממדריך החתן המושלם, כולל להסכים לקום איתה ברבע לחמש בבוקר – אקט הירואי, אבל גם כזה שהופך את אופציית הערירות לאטרקטיבית יותר. קטיה מוסיפה להיקרע מצחוק אף שלא ממש ברור לנו ממה, וליאור הנסיך מלווה אותה לרכב שלו, בטרם הוא יוצא לריצת בוקר ומהרהר בהימלטות.