השבוע עלו באופרה הישראלית שתי אופרות קצרות, שיוצגו בערב אחד: "קוולריה רוסטיקנה" ("אבירות כפרית") מאת מסקאני ו"אָלֶקוֹ" מאת רחמנינוב, המועלית לראשונה בישראל.
שתי היצירות נכתבו פחות או יותר באותו הזמן - "קוולריה רוסטיקנה" הוצגה לראשונה ב־1890, ו"אלקו", אחת משלוש האופרות שהשלים רחמנינוב, נכתבה ב־1892 - ושתיהן עוסקות בנושאים דומים, שבראשם הקנאה הגברית ההרסנית. אך למרות זאת, שתי האופרות שונות מאוד זו מזו. "קוולריה רוסטיקנה" שייכת לזרם הווריזמו האיטלקי, שביקש לתאר את חייהם המחוספסים של האנשים הפשוטים - ובמקרה של "קוולריה רוסטיקנה", איכרים סיציליאנים קשי־יום - ואילו "אלקו" משתייכת למסורת הרומנטית הרוסית, ומתבססת על הפואמה "צוענים" מאת פושקין.
רחמנינוב, שהשנה מציינים 150 שנים להולדתו, כתב את "אלקו" כשהיה בן 19 בלבד, כעשור לפני שהתפרסם בעולם בזכות הקונצ'רטו השני שלו לפסנתר. גיבור האופרה הוא אלקו, צעיר רוסי שנטש את מולדתו, הצטרף ללהקת צוענים נודדת והקים משפחה עם הצוענייה זמפירה. אך האידיליה מופרת במהרה: זמפירה המשוחררת מתאהבת בצועני צעיר, ואלקו מתייסר מקנאה. שתי האופרות מסתיימות, כרגיל בז'אנר, באופן עגום.
הבמאי, חואן אנטון רקי, יצר מסגרת עלילתית משותפת לשתי האופרות: הוא מיקם את העלילה בכפר איטלקי שמרני בשנות ה־60, שבו מתגוררים גיבורי "קוולריה רוסטיקנה" - ובשולי הכפר מוקם מחנה צוענים, שבו מתגוררים גיבורי "אלקו".
ערב אופראי מורכב שכזה, עם שתי הפקות שונות כל כך זו מזו, הוא אתגר מוזיקלי עצום, הדורש צוות גדול ומיומן של זמרים. בהפקת "אלקו" ישתתפו, בין השאר, אלה וסילביצקי, אלצ'ין אזיזוב וולנטין דיטיוק, וב"קוולריה רוסטיקנה" ישתתפו סרגיי פוליאקוב, אנסטסיה בולדירובה, ענת צ'רני ואחרים. מנצח הפקה יהיה אלסנדרו דה מרקי, שהרשים לפני שנתיים בניצוח מבריק על "הספר מסביליה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו