סצנת ה"ספוקן וורד" הפכה מאמנות נישתית שפעלה בשוליים לאחד הענפים הפורחים בתרבות הישראלית. בכל שנה מתקיימים עשרות ערבי פואטרי סלאם ואירועי ספוקן וורד, וסביבם נוצרה קהילה מגובשת שהולכת וגדלה. כעת, לכבוד חגיגות העשור, החליטו בפואטרי סלאם להחזיר את ה"סלאמסטיבל" - פסטיבל הספוקן וורד הישראלי, שייפתח היום (ה') בתל אביב ויימשך עד שבת.
הפסטיבל יתקיים בהפקת תיאטרון האינקובטור ועיריית תל אביב ויכלול אירועי שירה, פרפורמנס, ועוד. לקראת חגיגות העשור שמענו מנעם פרתום (משוררת, פרפורמרית, עורכת ספרותית ומנחת סדנאות כתיבה), נטע וינר (יוצר תיאטרון, מוזיקאי ופעיל חברתי) והראפר והשחקן ג'ימבו ג'יי (עומר הברון), מחלוצי הז'אנר, על תחילת הדרך ועל הסצנה הבועטת.
"אני מדור החלוצים של זה, השתתפתי באירוע הראשון שהיה בארץ", נזכרת נעם פרתום (36). "אחרי האירוע התחלתי לשמוע 'וואו, מה זה?' היה לי אז בן זוג מוזיקאי, והתחלנו להקליט את השירים. ככה התחיל פרויקט ה'פואטיוב', השירה המצולמת שלי ביוטיוב, וזה פתאום התפשט כמו שריפה בשדה קוצים. אחרי עשור אני כבר מזוהה כחלוצה של הז'אנר. רק שאני עוף קצת מוזר בעולם הספוקן וורד מפני שאני קודם כל משוררת. אני באה מהספרות ומזגזגת בין העולם הזה לבין אירועים אוונגרדיים יותר של הפואטרי סלאם".
לדבריה, "הז'אנר הזה הוא בין־תחומי, וזה מה שקסם לי בו. אני מוזיקאית ש'סרחה' וחזרה לתחום בדלת האחורית. למדתי מוזיקה ברימון, בצעירותי הייתי זמרת אופרה, ואני מעבירה סדנאות כתיבה וספוקן. זה באמת כלי תרפויטי אדיר בעיניי".
"עמית אולמן, שייסד את פואטרי סלאם ישראל, גדל איתי ברחובות ואמר לי שיש את התחרות הזאת שהוא מרים עם שני חברים שלו, והציע לי להשתתף", נזכר ג'ימבו ג'יי (37). "אני חושב שהדבר המשמעותי שקרה בעשור הזה הוא שעכשיו יודעים מה זה, שזה ז'אנר לגיטימי שעולה בצורה משמעותית על במות רבות".
אצל נטע וינר (35) זה התחיל הרבה יותר מוקדם. "הפעם הראשונה שלי היתה בגיל 4 על הבמה בחדר האוכל בקיבוץ גבעת חיים, כשעליתי בהפתעה בסדר פסח ותפסתי את המיקרופון. שם גיליתי את הכוח של אדם ומילה מול קהל וקהילה. זה היכה בי בגיל מאוד צעיר (צוחק). אין משהו שיכול להתחרות בכוח של המילה המדוברת".
לדבריו, "מה שהופך את הז'אנר הזה למיוחד בשבילי זה גם הפשטות שבדבר. זה האדם, המילים שלו והקהל. אני חושב שהשירים שלי, וספציפית החומרים שאיתם אופיע בפסטיבל, הם חיבור בין סיפורי חיים אישיים מאוד, מערכות יחסים אינטימיות, סגירת חשבונות עם אבא, עם סבתא, עם הבת שלי, ענייני זוגיות. העוצמות האלה מתאפשרות רק בספוקן וורד ולא בשום זירה אחרת שאני מכיר".
על התפתחות הקהילה בישראל וינר מסביר כי "זו קהילה שיש לה רעב ליצירה. אלו אנשים שנותנים הרבה כבוד לשפה העברית. הכוח שלה הוא בחיבור לשירה, לתיאטרון, למוזיקה או לחינוך ולאקטיביזם. אלו הרבה קצוות שמצליחים להתחבר".
לקראת הפסטיבל פרתום משתפת בהתמודדות האישית שתהווה חלק מרכזי מהופעתה. "עברו עלי שנתיים מורכבות משום שיש לי טרשת נפוצה, ולצד הקורונה המחלה שלי הטרללה. היה לי שיתוק ברגל והתעוורתי בעין אחת. הצלחתי לצאת מזה כמו עוף החול, ועכשיו אני מרגישה טוב. לראשונה אני אבצע שירים מאוד חשופים על ההתמודדות הקשה הזאת, יחד עם המוזיקאי תומר כץ". ג'ימבו ג'יי מוסיף: "אעסוק בשפה - באופן שבו היא משתנה ובכוח שלה לשנות את המציאות שלנו. עבורי זה הייחוד של הפסטיבל ושל הז'אנר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו