זה אומנם לא תאריך עגול, וככל שעובר הזמן הופך קשה יותר ויותר למצוא דרכים להוקיר את דייוויד בואי ולהכיר לו תודה, עם כל שנה קלנדרית שמסמנת התרחקות נוספת מהיום שבו הזמר הלך לעולמו. ושימו לב שאמרנו "הלך לעולמו" ולא "חזר לכוכב שלו" כי בואי - מוכשר, מוצלח, פורץ גבולות ויחיד במינו ככל שיהיה - עדיין היה בן אנוש ולא חייזר, כפי שרבים מעדיפים לחשוב.
שש שנים עברו מאז הבוקר האיום ההוא, כשעולם שלם ביכה את לכתו של אחד המוזיקאים המשפיעים ביותר בהיסטוריה, ולא מעט מלל נשפך בנושא מאז. והנה עוד קצת ממנו, לציון מה שהוא אומנם לא תאריך מונומנטלי (חלקנו מתחילים לחשוב כבר מעכשיו איך מציינים את יום השנה העשירי, אבל יש עוד זמן), אבל ללא ספק יום שראוי להזכיר ולזכור בו אמן חשוב שאיננו עוד.
לכבוד כך בחרנו שש גרסאות כיסוי בדרגות חשיבות ומוכרות משתנות, של אמנים שהושפעו מבואי או סתם רצו להעניק חיים משלהם לכמה מיצירותיו. חלק מהקאברים מפורסמים מאוד, אחרים מוכרים בעיקר ליודעי ח"ן, אבל כולם נעשו במטרה לחגוג את האדם, האמן והתופעה שהיה בואי בחייו.
מקום שישי
הסמשינג פאמפקינס - "Space Oddity"
חייבים להודות שיש משהו יומרני בהחלטה לכסות, מכל השירים, דווקא את שיר הפריצה של דיוויד בואי מ-1969, אבל זה לא שבילי קורגן וחבריו לסמשינג פאמפקינס היו אי פעם חפים מיומרה. בהופעה מפסטיבל SXSW מ-2013 ההרכב האמריקני עשה כבוד לבואי בביצוע רועש ומובל גיטרות של שיר שיש שיטענו שבבסיסו הוא אינטימי, אפל ובודד.
הקונטרסט בין סגנון השירה של קורגן ובין זה של בואי בשיר המקורי מעניק ל-"Space Oddity" של הפאמפקינס חיים משל עצמו, מעט פחות אפלים וקצת יותר כאוטיים, בביצוע שלפעמים יכול לגלוש אל מחוזות הרעש והקקופוניה אומנם, אבל ככה זה כשבאים אל יצירה שאוהבים עם לא מעט תשוקה.
מקום חמישי
הווייט סטרייפס - "Moonage Daydream"
לא מעט מהאמנים שניגשו לכסות את בואי בחרו לעשות זאת דווקא ליצירותיו היותר מוכרות. מובן שלא אחת יש לכך משמעות מסחרית, וההיסטוריה הראתה כבר לא מעט פעמים מה קאבר טוב מסוגל לעשות לקריירה של אמן או להקה. אבל סמכו על ג'ק ומג ווייט שיבחרו מתוך "The Rise and Fall of Ziggy Stardust and The Spiders From Mars", האלבום האייקוני ביותר של הזמר, שיר שדווקא לא זוכה ליותר מדי חידושים.
את "Moonage Daydream" היו מבצעים אנשי צמד הווייט סטרייפס עוד בטרם הפכו להקה מוכרת. למעשה, יש הטוענים שהווידאו שלפניכם צולם כבר ב-1997, שנים ספורות בטרם הפך ההרכב לאחד המצליחים, המוערכים והמשפיעים בגל תחיית הרוק של תחילת שנות האלפיים. הווייט סטרייפס אומנם נראים כאן בשלבים מאוד התחלתיים של הקריירה שלהם, אבל הטיפול שהעניקו לשיר, במסגרתו לקחו אותו ממחוזות הגלאם רוק אל אזורי הגראז' הרועש והמכסח, מוכיח שכבר אז היה להם יותר ממושג לגבי הצליל שהולך להוביל אותם קדימה.
מקום רביעי
גארבג' - "Starman"
עוד להקה שהחליטה לקפוץ ראש ולקרוא תיגר, סליחה, לעשות מחווה לאחד השירים היותר מוכרים ברפרטואר של דייוויד בואי? ובכן, כן. להקת גארבג' החליטה לחדש את "Starman" ב-2018, כבי-סייד לשיר "Destroying Angels" שיצא כסינגל שעומד בפני עצמו, ויש להודות שהם עשו עבודה לא רעה בכך. באופן מעניין, ההפקה העדכנית, קולה המובחן וסגנון השירה המוכר של הסולנית שירלי מנסון מחמיאים לשיר המקורי, והופכים אותו למשך ארבע דקות למה שיכול היה בקלות להיות פשוט שיר מקורי של גארבג'.
הביצוע של מנסון ושות' הוקלט במסגרת משדר מחווה לזמר המנוח שארגנו שדר הרדיו האוורד שטרן ומפיקו ושותפו הוותיק של בואי ליצירה, טוני וסיקונטי. אבל חברת וחברי ההרכב מצאו אותו מוצלח כל כך, שהם החליטו לשלבו בגרסת הדלוקס של אלבומה השביעי של הלהקה, "No Gods No Masters". "החלטנו לבצע גרסת כיסוי ל'Starman' מפני שבואי היה איש כוכבים שהעיף לנו את הראש", נאמר בהודעה מטעם הלהקה.
מקום שלישי
גבע אלון - "Modern Love"
כשגבע אלון הוציא ב-2007 את "The Wall of Sound", אלבום הסולו השני שלו, הוא כבר היה דמות מוכרת במוזיקה הישראלית, בזכות חברותו בהרכב המנוח הפליינג בייבי. המוזיקאי בדיוק החל לסמן את עצמו כאחד השמות הבולטים בסצנת האינדי-פולק-רוק הישראלי (שחוותה באותם ימים עדנה, בזכות גל של יוצרות ויוצרים שעשו נפלאות בתחומי הז'אנר), והוא נחשב לאחד מנסיכיה הבולטים. גבע אלון הצליח באופן המדויק מכולם להביא את האמריקנה לישראל.
אבל לא רק השפעות של מוזיקאים אמריקנים היו שם, ובאותו אלבום שני ומוצלח הסתתר גם קאבר ל-"Modern Love", מהשירים הרקידים יותר של בואי, מתקופת האייטיז הדאנסית שלו. גבע אלון לקח את אותו שיר קצבי והעניק לו טיפול אקוסטי רגוע ומלנכולי, שהפיח בשיר חיים חדשים ושונים לגמרי. מדובר באחד הקאברים המוצלחים ביותר במוזיקה הישראלית עד אז, שנכנס לפלייליסט הנחשק של גלגלצ וכיכב גם בפרומו של חברת כבלים מסוימת. עבור רבים הוא היווה פסקול לחורף ההוא, שבישר את עלייתו של גל האינדי הישראלי הגדול.
מקום שני
אואזיס - "Heroes"
זה לא ממש יפתיע מישהו לשמוע שממש כפי ששאלו אקורדים ושורות מהביטלס, אואזיס נהגו ללקט השפעות ממוזיקאים אגדיים נוספים מההיסטוריה הבריטית. מדובר בהרכב שעשה קריירה מהלחמה גם בין אלמנטים משירים של הרולינג סטונס, דה הו, הסטון רוזס ורבים אחרים, וכמתבקש, דיוויד בואי נמצא ברשימה המכובדת הזו. אבל לקראת סוף הניינטיז, כפי שהם נוהגים לעשות לאמנים שהם באמת אוהבים, עשו האחים לבית גאלאגר מחווה מודעת לבואי, בדמות קאבר שלא רבים מכירים אבל בהחלט ראוי להיכלל ברשימה זו.
מדובר בגרסת כיסוי ל-"Heroes" האייקוני, אשר הופיעה כבי-סייד של הסינגל "D'You Know What I Mean?" שיצא בקיץ 1997, בשיא הצלחתה של הלהקה. היה זה השיר הראשון מתוך אלבומו השלישי של ההרכב "Be Here Now", והוא סימן את סופה של תקופת ציפייה ארוכה מאז הפכה הלהקה למצליחה ביותר בעולם בעולם בשנים מסוימות, לאחר יציאת האלבום "?(What's the Story) Morning Glory" עתיר הלהיטים. לצד הסינגל עמד גם הקאבר הזה, שהפך למעשה את "גיבורים" לעוד המנון אואזיסי מלא לכלוך, דיסטורשן ורוח נעורים.
מקום ראשון
נירוונה - "The Man who Sold the World"
אלבומו של דייוויד בואי "The Man Who Sold the World" שיצא ב-1970 לא בדיוק כבש את העולם בסערה. שיר הנושא של התקליט לא יצא כסינגל (הוא הופיע כבי-סייד בהוצאה המחודשת של "Space Oddity" ב-1973) וגם לא נחשב שיר חשוב, מכונן או מוצלח מדי של המוזיקאי הבריטי. עד 1974, אז העניקה לו הזמרת הסקוטית לולו גרסת כיסוי שהגיעה למקום השלישי והמכובד בטבלת הסינגלים הבריטיים והפך אותו מוכר יותר לקהל הרחב. ב-1982 גם הלהקה הסקוטית מיד' יור חידשה אותו, וניכר שסקוטים נוטים לחבב דווקא את השיר הזה משום מה.
אבל הביצוע שהפך את "האיש שמכר את העולם" למוכר באמת ברמה מיינסטירמית היה זה שהעניקו לו ב-1993 נירוונה, במופע האנפלאגד שלהם שיהפוך אגדי עם השנים. בניגוד לאמנים אחרים באותה תקופה - שביצעו באנפלאגד שלהם ב-MTV יצירות מקוריות שלהם בגרסאות אקוסטיות, מופשטות ורזות - נירוונה לא חשו צורך למלא את זה שלהם בלהיטיהם המוכרים. במקום הם הציגו את עצמם בגרסה המרוככת והעדינה ביותר שידעו מעריציהם עד אז, וכיסו שירים של אמנים שהשפיעו עליהם, כמו המיט פאפטס ולד בלי.
בין אלה והשירים המקוריים נמנה גם שיר זה, מתוך אלבום שאותו דירג קורט קביין ביומניו האישיים במקום ה-45 מתוך 50 האלבומים האהובים עליו. בשנה שלאחר מכן קוביין שם קץ לחייו, וב-1995 יצא מופע האנפלאגד על גבי תקליטים ודיסקים. "The Man who Sold the World" היה הסינגל המוביל ממנו, כשרבים מילדי שנות ה-90 נחשפים לשיר שלא עשה רעש או עורר עניין רבע מאה לפני כן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו