עילי בוטנר על פירוק ילדי החוץ: "ההחלטה הזו היתה מתבקשת"

נהוג לומר ש"הרכב מנצח לא מחליפים", אבל אם תשאלו את עילי בוטנר, לפעמים דווקא כן.

לאחר 14 שנים שבהן הופיע עם ילדי החוץ והתקבע כאחד היוצרים המוכשרים בארץ, בוטנר החליט שהגיע הזמן להמשיך. הוא הודיע על פירוק ההרכב, ערך אודישנים להרכב חדש, והיום הוא משחרר את האלבום החדש, עם ההרכב "הילדים החדשים".

שישה זמרים וזמרות צעירים, בשנות ה־20 לחייהם, יחגגו איתו על הבמות בסיבוב הופעות ארצי (החל מ־4.4 באמפי שוני), אז תתחילו לשנן את השמות: יהלום דוד, נווה מאמו, לינוי כהן, נבו כנר, לורן דרוויס ורון וקנין. השירים באלבום החדש, שנכתבו והולחנו כולם על ידי עילי, משלבים בין החוויה האישית שלו למציאות הישראלית המורכבת ועוסקים באהבה, בחיפוש עצמי, בחלומות, בכאבים ובשמחות.

"זו היתה החלטה לא פשוטה לפרק", משתף בוטנר בכנות, "אבל הקריירה שלי מורכבת מתחילת הדרך משיתופי פעולה, וההחלטה הזאת היתה מתבקשת. הצורך בשינוי ובהתחדשות עבורי, כמי שכותב ומלחין את השירים אבל לרוב לא שר אותם, היה הכרחי. אני חייב אותו בשביל ההתרגשות שלי".

כשקיבלת את ההחלטה, שיתפת את החברים, את הסביבה?

"בהתחלה הייתי עם עצמי, בדקתי מה אני מחפש, בעיקר מוזיקלית, וכשהחלה להתבשל ההחלטה שיתפתי את הקרובים אלי ופגשתי את אוהד, אדר ותום, דיברנו כמו אנשים שנמצאים יחד 14 שנים. זו משפחה לכל דבר ועניין ושיתפתי אותם. הם מכירים אותי, את הקריירה הקצת מוזרה שלי, ואני חייב להודות שהחיבוק וההבנה נורא ריגשו אותי.

"לא היה לי ספק שזה יהיה ככה, אבל ברגע האמת כשאתה אומר להם, ומרגיש שהצד השני מקבל ומחבק - זה מרגש. אני תמיד אומר שאין פרידות שמחות אבל יש דרך להיפרד, והדרך שבה נפרדנו היתה באהבה אמיתית ובהודיה ובהכרת הטוב. הבנים הגדולים שלי עוד מעט בני 14, התחלתי לכתוב את השירים הראשונים של ההרכב כשאשתי שירי היתה בהיריון.זה צמח יחד עם הילדים הביולוגיים שלי, עברנו המון יחד".

לצד ההבנה לא היה שום כעס מצידם?

"לפחות לא בפניי. מולי זה היה באמת הבנה, תודה גדולה על 14 שנים משותפות, על שירים והופעות. עכשיו לכל אחד יש את המקום לפרוח בעצמו ולבדוק דברים חדשים. מאוד קל לפעמים ללכת על בטוח - דיוויד בואי אמר משהו בסגנון של 'אמן שלא מתחדש ומשתנה הוא אמן מת', ובמקרה שלי אני נורא שמח על ההזדמנות הזאת. אני בן 47, ורוצה לצאת למשהו חדש ולהתרענן".

מה חיפשת? מה יש בהרכב החדש?

"ידעתי שאני רוצה שההרכב יהיה גדול יותר ממה שהיה. היינו שלושה ועכשיו אנחנו שישה. יותר מ־800 זמרים וזמרות אדירים הגיעו לאודישנים וזה נורא ריגש אותי, עשיתי פאזל של מה נכון לי ומה מרגש אותי. כל אחד בהרכב הזה הוא עולם אחר, מוזיקלית הם שונים מאוד, בעלי גוון קול ושירה אחרים, ועכשיו יש פה בנייה של הרכב חדש ויש אלבום חדש, שחצי משיריו כתבתי בכלל לפני שנבנה ההרכב.

"אנחנו בדייט עם שישה אנשים חדשים שאני לומד להכיר, כי באודישנים אתה יכול טיפה לדלות אבל אתה לא באמת מגיע לעומקים, ואתה לומד להכיר את מה שכל אחד מביא איתו. הם חבר'ה צעירים, וזו ממש היכרות, גם של הקהל, שמכיר את השירים והרפרטואר, ועכשיו מקבל אותם פתאום בעטיפה חדשה".

"זה דור חדש"

כשבוטנר אומר צעירים, הוא מתכוון לבני 20 פלוס, אלה שגדלו עליו ועכשיו חולקים איתו במה. "אני מבוגר מהם ב־20 שנה בערך. זה דור חדש, דיבור חדש, אנרגיה חדשה, סלנג חדש, רואים את זה גם ויזואלית - הם צעירים, יפים ויפות, עם אנרגיה. כשהם מקפצים אני אומר להם שירגיעו כי אני לא ילד", הוא צוחק, "כשהם אומרים לי 'גדלנו על השירים שלך' - אני באמת לא יודע איך להגיב לזה".

חוץ מהרכב חדש, מה מייחד את האלבום החדש?

"מאז 7 באוקטובר לא יכולתי לשמוע מוזיקה או לכתוב במשך חצי שנה. הדבר היחיד שעשיתי זה להסתובב עם רועי בר־נתן וענת בן חמו, וגם עם החברים מילדי החוץ, בין חיילים, פצועים בבתי חולים ומפונים. הייתי מגיע בלילה, נותן נשיקה לילדים שכבר ישנו, ולא נוגע בגיטרה.

"התחלתי לכתוב בכוח, חצי שנה אחרי, הכרחתי את עצמי לשבת ולכתוב, והאלבום הזה מחולק לשני חלקים. יש בו שירים מאוד אישיים, ויש שירים שכתבתי כשהרגשתי שאני חייב חבל הצלה, להרים את הראש מעל שדות העצב. הכרחתי את עצמי לכתוב שירים אופטימיים ושמחים כמו 'קוסטה ריקה', שזה גם הסינגל הראשון מהאלבום. מבחינתי השיר הזה הוא הניצחון, ההזדמנות לעשות מוזיקה אחרת ממה שעשיתי דרך הקולות החדשים".