ישי לוי: "כל טקסט לאורך הקריירה שלי - הוא לפנתיאון"

חיבור מתבקש: שמעון בוסקילה וישי לוי, מענקי המוזיקה הישראלית, משתפים לראשונה פעולה ומוציאים הבוקר יחד שיר. 

את השיר, "עד אלייך", כתב יוסי גיספן, הלחין בוסקילה והפיק מוזיקלית יעקב למאי. התוצאה: עירוב של סגנונות, שילוב של חדש וישן, בלדה מרגשת שחודרת לנשמה.

בראיון משותף השניים מדברים על שיתוף הפעולה הראשון, וגם על ההמשך שכנראה יגיע לאור החיבור המוצלח.

"תמיד אהבתי את ישי, הוא זמר מדהים, ענק, והאמת היא שהשיר הזה הוא בן תשע שנים בכלל", אומר בוסקילה, "אני זוכר שהלכתי לבית של יוסי גיספן, ראיתי את הטקסט מונח, והלחנתי אותו תוך עשר דקות. שמתי אותו במגירה ולא עשיתי עם זה כלום, אבל ידעתי שיום יבוא ואני אשתמש בו. ישי הזמין אותי להופעה שלו, באתי לראות את ההופעה המדהימה הזאת, ומייד נפל לי האסימון. אמרתי לו 'יש לי שיר שאני רוצה שתשמע. הוא בא אלי הביתה, הקשיב לשיר, והתחלנו לנגן יחד. מייד נוצרו הכימיה, האהבה והחיבור, וזה היה כל כך נכון וכל כך יפה".

"ומדויק, זה היה מדויק", מצטרף ישי לשיחה. "אני כהרגלי בקודש זמר של טקסטים, של מילים. אם תיקחי כל טקסט לאורך הקריירה שלי - הוא לפנתיאון, ואני אומר את זה בצניעות, אני לא מוכן לוותר בטקסט. כששמעתי את השיר  בבית של שמעון והוא שר לי את המשפט 'וגם אם אמות ואחיה מחדש, אמצא אותך שוב, עד אלייך אגש', אמרתי לו מייד בפנים 'זה שלי'. ידעתי שבלדה כזו רק יעקב למאי יכול להפיק, לא יעזור שום דבר. אני 30 שנה עושה רק אצלו, והוא עשה עיבוד מכובד מאוד".

קשה שלא לשמוע את הטקסט הזה, שמלא באהבה ובגעגוע, ולא לחשוב על אנשים שאיבדו את יקיריהם בשנה האחרונה, ועל המשפחות שמתגעגעות לחטופים ולחטופות.

שמעון: "נכון. למרות שהשיר נכתב מזמן, משפטים כמו 'לפעמים אני פוחד לאבד אותך' מייד מתקשרים עם מה שקורה היום במדינה, עם המצב שלנו, עם החטופים, שאני בכל יום מתפלל לשובם ובכל הופעה כשאני עולה לבמה אני מייחל שיחזרו הביתה בשלום. זה כמו שהשיר 'יא מאמא' שכתבתי מייד זורק אותך לאמא שלא מפסיקה להתייפח בלילה ודואגת לחייל או לחיילת שלה, או לחטוף או לחטופה שלה. יש את המשפט 'וגם אם אמות ואחיה מחדש, אמצא אותך שוב, עד אלייך אגש', וזה ממש מתקשר ליום־יום של החברה הישראלית בשנה האחרונה".

ישי: "השיר היה מוכן כבר לפני שנה, וחיכינו עם ההוצאה שלו בגלל המלחמה. אני מתחבר להרגשה של שמעון, ששירים מקבלים פתאום משמעות אחרת. זה קורה לי, למשל, עם 'עננים' ועם 'האחת שלי'".

שמעון: "קחי, למשל, את 'הייתי בגן עדן', אי אפשר שלא לשייך אותו למה שקורה. נראה לי שלרוב האמנים יש טקסטים שפתאום משנים משמעות ומתאימים למציאות שלנו".

חייבים להיות אופטימיים

איך זה עבורכם לחזור להופיע כשהמדינה עדיין בכאוס?

שמעון: "בתחילת המלחמה הייתי בכל מקום, מהצפון עד הדרום, לקחתי את זה מאוד קשה והיה לי קשה לחזור לסיבוב ההופעות במצב הזה שעברנו ושאנחנו עדיין עוברים. זו מציאות אחרת, וכולם יודעים ומרגישים את זה. אז לאט־לאט חוזרים להופיע, ואני מרגיש שאני חייב לחלק את עצמי, וכשאני בא ועולה לבמה - אני צריך לתת הופעה. אני כמובן מדבר על התקופה הקשה שאנחנו עוברים, אבל על הבמה אני צריך לתת את המיטב, וזה לא פשוט. אני מרגיש שהקהל צמא לזה, אז חוזרים להופיע, מוציאים שירים ומנסים להתאים את זה למצב כמה שיותר".

ישי: "אני חייב להגיד שאני מקבל אהבה מטורפת מהקהל שלי. חזרנו להופעות, ואני מרגיש שהקהל צמא לזה, אפילו יותר ממני ומשמעון, וזה מה שנותן לנו את הכוח. זו התרופה שלנו. בלי הבמה, בלי השירה, בלי המוזיקה, אנחנו כלום. זה מחיה לי את הנפש".

אתם מצליחים לשמור על אופטימיות?

שמעון: "אנחנו חייבים להיות אופטימיים, ובסוף יהיה בסדר. זה ייקח זמן, לאט־לאט, אבל אם אנחנו לא נעשה שלום בתוך הבית שלנו קודם, אנחנו לא ננצח בשום מלחמה".

ישי: "חייבים להישאר אופטימיים, חייבים. אין ברירה אחרת".

שיתוף הפעולה הראשוני הזה עורר כנראה את תאבונם של השניים, וכשאני מבררת אם בקרוב נשמע על דואט נוסף או על סיבוב הופעות משותף, ישי אומר מייד בחיוך "זו שאלה לשמעון".

שמעון: "אני חייב להגיד שמבחינת הצבעים שלנו יחד, כששמעתי בפעם הראשונה את השיר אחרי העבודה של יעקב למאי ממש בכיתי. זה מרגש וכל כך ישראלי וכל כך יפה וקלאסי, שאמרתי לעצמי שהכל פתוח לעוד שירים, למופע משותף, כמו שעשיתי עם שירי מימון".

ישי: "אני חושב שאנחנו נוציא דיסק עם עשרה דואטים, ולגבי הופעה - הכל פתוח. כבר התארחתי אצל שמעון במופע באילת והיה מעולה".

שמעון: "כשיש חיבור, אז יש חיבור".