כריס קורנל, שהלך לעולמו בסוף השבוע האחרון בגיל 52, היה אחד המוסיקאים החשובים והמשפיעים במהפכת הרוק של שנות ה־80 וה־90. לא רק בגלל היותו זמר ויוצר מצוין, אלא בעיקר משום שהיה מאלה שהבינו בזמן אמת את השינויים שעוברים העולם בכלל והסצנה המוסיקלית בפרט.
קורנל, שהצליח מאוד בגלגול הגראנג'י שלו, לא פחד מעולם לעשות מה שבא לו, לשתף פעולה עם מגוון הפקות שאינן "בסטייל שלו" ולהיות עצמאי באמת. כך, למשל, הוא הוציא אלבום הופעה אקוסטי מינימליסטי, יצר אלבום סולו פופי אר־אנד־בי בהפקת טימברלנד, חזר אל הגישה הכאסחיסטית באיחוד של סאונדגארדן ונשמע כמו אחד שפשוט נורא נהנה לחפש, להמציא ולעשות מה שבא לו מבלי להתחשב במה שיגידו עליו.
ב־2009, כשיצא אלבום הסולו השלישי שלו, "Scream", היה אפשר ללמוד עד כמה הקהל שלו, ובייחוד הגרעין הקשה של המעריצים השרופים, מתקשה לקבל חידושים מצד האליל שלו. האלבום חטף מנה מטורפת של תגובות בוז גם ממבקרים וגם מטוקבקיסטים. אפילו מוסיקאים עמיתים ירדו עליו. הגדיל לעשות טרנט רזנור מ"ניין אינץ' ניילז", שיצר פארודיה ארסית על האלבום לכבוד 1 באפריל.
ספק אם קורנל היה זוכה לכל כך הרבה תשומת לב לו היה מוציא אלבום "רגיל", אבל הוא החליט לעשות משהו אחר: לוותר על רוק הגיטרות המוכר וללכת על פופ־אר־אנד־בי עם סינתיסייזרים ומכונות תופים במקום נגינה חיה. בקרב מעריציו הצעד הזה התפרש כבגידה. הציפיות מאמני הגראנג' האהובים עלינו הן שהם יהיו כואבים, כבדים ואולי עדיף שיהיו מתים.
חודשים אחדים לאחר הוצאת האלבום, כשקורנל הגיע להופעה בגני התערוכה בתל אביב, הוא הוכיח שהפופ האלקטרוני הוא רק חלק מהתמונה המלאה, ושהוא לא ויתר על הצדדים האחרים באישיותו המוסיקלית. כמו שעשה תמיד, גם בהופעות הבאות שלו בארץ בכל מיני הרכבים - הוא לא רצה שיקטלגו אותו.
אמן מבוקש בישראל
קורנל נולד בסיאטל ב־1964. בגיל 20 היה בין מקימי להקת סאונדגארדן, תחילה כמתופף ואחר כך כזמר. הלהקה היתה מהבולטות בסצנת הגראנג' עד התפרקותה ב־1997. היא הוציאה שישה אלבומים שנמכרו במיליוני עותקים ושיר אחד שהפך להמנון: "Black Hole Sun".
במקביל השתתף קורנל בפרויקט "טמפל אוף דה דוג" עם מוסיקאים שהקימו אחר כך את "פרל ג'אם". הוא כתב את רוב שירי האלבום של ההרכב, שיצא ב־1991. הוא גם השתתף ביצירת אלבום של אליס קופר, וב־1999 הוציא אלבום סולו ראשון, שהיה שונה מהצליל הכבד שאפיין את סאונדגארדן. האלבום לא זכה להצלחה גדולה, אבל קורנל יצא לסיבוב הופעות שהפך אותו לאחד האמנים האמריקנים המבוקשים ביותר בהופעות בשנות האלפיים.
ב־2001 הוא הצטרף לחברי "רייג' אגיינסט דה מאשין" בלהקת אודיוסלייב, שזכתה להצלחה גדולה בארה"ב. זאת למרות שקורנל עבר תקופה קשה של התמכרות לאלכוהול. הלהקה הוציאה שלושה אלבומי אולפן, שבהם קורנל היה הכותב העיקרי. במקביל הוא כתב שירים לסרט "סינגלס" על סצנת הגראנג' בסיאטל, ושר את שיר הנושא לסרט ג'יימס בונד "קזינו רויאל". ב־2007 התפרקה אודיוסלייב וקורנל הוציא אלבום סולו שני.
ב־2009, לאחר שהוציא את "Scream", הוא הגיע לישראל להופעה בגני התערוכה, ואז פתח במערכת יחסים קבועה עם הקהל הישראלי. ב־2012 הוא חזר לישראל לשתי הופעות. שנתיים לאחר מכן חזר שוב להופעה בישראל עם סאונדגארדן שהתאחדה, ובשנה שעברה הגיע שוב לבדו במופע אקוסטי שקידם את הוצאת אלבום הסולו הרביעי שלו, "Higher Truth". בכל הרכב ובכל סגנון, כריס קורנל היה אחד מזמרי הנשמה הגדולים של ימינו.