למרות שרובכם הייתם משוכנעים שאירופה האנטישמית תסכל את עלייתה של עדן אלנה לגמר האירוויזיון, אתמול גיליתם שוב שאין שום דבר פוליטי באירוויזיון ואת 200 מיליון הצופים בתחרות מעניין הסכסוך במזרח התיכון כמו שמעניין אותם המשבר הכלכלי בוונצואלה.
ההיסטוריה, כתמיד, מדברת בעד עצמה. ב-1973, כמה חודשים אחרי טבח הספורטאים במינכן וכמה חודשים לפני פרוץ מלחמת יום כיפור, איגוד השידור האירופי הבין שמדינת ישראל נמצאת בבידוד תרבותי והסכים לקבל אותה כחברה מו המניין. המשמעות: ישראל מאותה שנה משתתפות בתחרות הזמר של האירוויזיון.
אילנית נשלחה ללוקסמבורג וכבשה את לבבות האירופאים, שהעניקו לה את המקום הרביעי.
תשע שנים מאוחר יותר, רגע לפני פרוץ מלחמת לבנון הראשונה, אבי טולדנו כמעט ניצח כשקטף את המקום השני באנגליה עם "הורה". כמה חודשים לאחר תום המלחמה, עפרה חזה עלתה על הבמה במינכן לביצוע הבלתי נשכח של "חי", שכמעט הביא לישראל ניצחון.
המגמה הזו המשיכה עם מבצע חומת מגן ושירי מימון, שקטפה את המקום הרביעי, המשט לעזה והראל סקעת, צוק איתן ונדב גדג׳. כשישראל הביאה שיר טוב היא עלתה לגמר. כשהיא הביאה הופעה מצוינת היא התברגה בעשירייה וכשהבאנו הברקה – אפילו ניצחנו.
שלשום (שלישי) ברוטרדם, הולנד, סביב השעה 23:00 שעון ישראל, עלתה על הבמה הבחורה הצעירה עם הקול הענק. בזמן שאנחנו כססנו ציפורניים בתקווה לביצוע ללא הפרעות מהקהל, היא פשוט עשתה את מה שהיא באה לעשות, פתחה גרון, חייכה למצלמות, וקיפצה בקלילות לגמר שייערך ביום שבת. רמז קטנטן למה שקורה בישראל קיבלנו כשהודתה לקהל ב"תודה, שוקראן, ת'נק יו".
המשלחת הישראלית עשתה בעבר הכל ותמשיך לעשות בעתיד הכל כדי להצליח ככל האפשר בתחרות, זה בולט במיוחד ומשתלם כבר שש שנים ברציפות. גדולים ועשירים מאיתנו לא מצליחים לשמור על רצף הישגים שכזה. ועדיין אנחנו פסימיים, עדיין לא מאמינים בכוח האמנותי שלנו, עדיין מבחינתנו "הכל פוליטי".
למרות ההישגים שלנו, יותר משקיבלנו דיווחים על עדן אלנה והמשלחת הישראלית ברוטרדם, שמענו קולות שבטוחים מעל לכל ספק שהאחיות חדיד, הסיקור המוטה של "שומר החומות" בחו"ל והנודניקים בטוויטר, ימנעו מאלנה להעפיל לגמר האירוויזיון. והנה, פוליטיקה לחוד ומציאות לחוד – עדן עשתה את הייאמן בהחלט, ועלתה, בדיוק כפי שהגיע לה.
בלי לנתח את הסיבות לכך, חשדנות תמיד תהיה חלק מהאופי הישראלי, בדיוק כפי שהאירוויזיון היה ויהיה תמיד מפגן אקסטרווגנטי של אסקפיזם ססגוני נוטף קיטש. מה שנעלם מבחינתנו, זו העובדה שהייטרס, שכפי שמבטיחה האמרה הידועה תמיד ימשיכו לשנוא, לא טורחים להצביע לאירוויזיון. פשוט מאוד. ואם הם משאירים את הפוליטיקה מחוץ לתחרות, גם אנחנו יכולים.
מעתה והלאה, בואו ננסה משהו חדש. במקום פסימיות, שליליות וחששות, נשלח לנציגים שלנו רק אנרגיות טובות ואמונה שלמה. הדבר האחרון שהם צריכים לשמוע זה שהכל פוליטי וההפסד שלהם כתוב מראש.
אודי בצלאל
עיתונאי ולשעבר ראש משלחת ישראל באירוויזיון
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו