לאחר שנים של התלבטות החליטה האקדמיה ללשון עברית לאשר את השימוש במילה גרב בנקבה לצד השימוש בזכר ונקבע הצירוף הַפְרָעַת קֶשֶׁב וּפְעַלְתָּנוּת יֶתֶר עבור תסמונת ה- ADHD.
המילה הופיעה לראשונה בדפוס במודעות בעיתונו של אליעזר בן־יהודה "הצבי", עוד בשנת 1884. אומנם החידוש מיוחס לו, אך במילון עצמו הערך בא בניקוד גָּרָב ומושווה למקבילתו הערבית גֻ'רַאבּ, כאשר מין המילה הוא זכר. המילה גָּרָב בצורתה זו מוכרת בלשון חז"ל במשמעות "כלי חרס גדול" או "שק של עור".
ניקוד המילה כפי שהיא מוכרת לנו היום – גֶּרֶב – מתועד במילון גרזובסקי-ילין משנת 1927, ושם מינה נקבה. ואולם במילונים אחרים מאז ועד היום, בעקבות בן־יהודה, מין המילה נקבע בזכר, וכך גם במילונים המקצועיים של האקדמיה.
כידוע בפי רוב הדוברים המילים 'גרב' ו'גרביים' משמשות בלשון נקבה (גם ביחיד, שלא כמכנסיים וכדומה), כנראה בהשפעת נעליים ורגליים. הלשונאי יצחק אבינרי סבר שמאחר שמדובר במילה חדשה, כדאי שמינהּ יהיה נקבה (אף שרוב השמות במשקל זה הם זכר), והוא אף מונה שלוש סיבות לכך: ישנם הרבה שמות במשקל זה שמינם נקבה (כגון ארץ, אבן, גפן, נפש, חרב, עצם), סמיכות הגרב לנעל ולרגל והשימוש הנהוג בציבור הרחב.
בעבר נדונה השאלה בוועדת הדקדוק כמה פעמים, והוועדה נמנעה מלשנות את מה שמקובל במילונים, אך עתה הוחלט שאין סיבה של ממש לאסור את השימוש הרוֹוח במילה גרב גם במין נקבה. המורגלים להשתמש במילה במין זכר יוכלו כמובן להמשיך בדרכם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו