"1917" של הבמאי הבריטי סם מנדס ("אמריקן ביוטי", "סקייפול"), הוא סרט סופר מרשים שמתהדר במיומנות טכנית שלא מן העולם הזה. כפי שבוודאי כבר שמעתם, זהו אפוס מלחמה מסעיר וסוחף שגדוש במראות מהממים וברגעים שיגרמו לכם להגיד "הולי שיט!", וכמו זוכה האוסקר "בירדמן", גם הוא "צולם בשוט אחד" (לא באמת, אבל כך גרמו לזה להיראות).
ברור שאני ממליץ לצפות בו, ואם הדבר אפשרי, אז כדאי לעשות את זה על מסך גדול במיוחד, שכן זהו "סרט, סרט", כמו שאומרים. אבל יש הסתייגות. כי אותו הגימיק שעומד במרכזו של "1917", אותו טריק קולנועי שהופך אותו לפרויקט כה מרשים וראוי לציון, אולי יעזור לו לזכות במלא אוסקרים, אבל לטעמי הוא גם מגביל את האימפקט שלו ומונע ממנו כל אפשרות להיות יצירת אמנות משמעותית ובעלת נפח.
הסיפור פשוט עד כאב. בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, אי שם בצפון צרפת, שני חפ"שים בריטיים - שמגולמים בידי השחקנים האלמונים אך האמינים ג'ורג' מקיי ודין צ'רלס צ'פמן - נשלחים אל החזית כדי להזהיר את חבריהם מפני מארב של האויב. זוהי משימה מסוכנת ביותר, אך גם חשובה מאוד. אם לא יצליחו להעביר את ההודעה, 1,600 חיילים - ביניהם אחיו של אחד החפ"שים - ימצאו את מותם.
בגלל שהסרט כולו נדרש להתרחש במשיכת מכחול אחת, המבנה שלו אפיזודי, האירועים שלו דחוסים מאוד, ומלבד שתי הדמויות הראשיות - שאליהם אנו מתלווים מתחילתה של המשימה ועד סופה - אין כאן דמויות נוספות שמופיעות על המסך ליותר מכמה דקות.
הדמיון ל"להציל את טוראי ראיין" של סטיבן ספילברג אינו מקרי, והדמיון הזה רק הולך ומתחזק ככל ששני החיילים מתקדמים אל עבר יעדם. ספילברג היה זה שהביא את מנדס להוליווד (ושכר אותו לביים את "אמריקן ביוטי"), והוא גם נמנה על מפיקי הפרויקט הנוכחי. כמה וכמה מהקלישאות המוכרות מסרטיו (כמו המפגש עם הטייס הגרמני, למשל) נוכחות גם כאן, וכך גם המנוע התסריטאי הבלתי נלאה, שמספק ריגושים בלתי פוסקים מחד ושמותח את גבולות האמינות מנגד.
כאמור, התוצאה מסעירה למדי, אך לא יהיה זה מופרך לומר שההישג הטכני האדיר של מנדס ושל שותפיו ליצירה (ביניהם הצלם המהולל רוג'ר דיקנס, שמבצע כאן מלאכה מופתית) קצת מאפיל על כל היתר. בעת הצפייה קשה לשכוח שאנחנו צופים בסרט, ועוד יותר קשה להפסיק לחשוב על מהלכי המצלמה, על הנופים ועל הסטים המתחלפים תדיר, ועל הכוריאוגרפיה המורכבת שנדרשה ממאות הניצבים.
זוהי אולי עשייה קולנועית מהמדרגה הראשונה, אך היא גם כזו שמושכת המון תשומת לב לעצמה ושאינה מאפשרת לקהל ללכת לאיבוד בתוך התמונות והקולות שהיא מייצרת. לראיה, במהלך הצפייה מצאתי את עצמי שואל שוב ושוב "איך הם עשו את זה?" ותוהה כמה טייקים נדרשו עד שהכל עבד בדיוק לפי התוכנית. על שני החיילים, לעומת זאת, חשבתי הרבה פחות. ואחרי שהסרט נגמר, כבר לא חשבתי עליהם בכלל.
"1917", ארה"ב 2019
ציון: 7
• רוצים להיות דיירים בבית "האח הגדול"?
• זלזול בצופים: העולם לא שייך לצעירים
• "איש הניסים": פרופגנדה פרו-פלשתינית
• פרויקט מיוחד: שנת 2020 בסיפורים