"מצב האומה" (1948)
הבמאי האמריקני הגדול פרנק קפרה ("אלה חיים נפלאים") עשה מספר סרטים פוליטיים במהלך הקריירה ("מר סמית הולך לוושינגטון", "פגשו את ג'ון דו"), אך רק אחד מהם עסק בבחירות לנשיאות. הקומדיה הדרמטית הזאת, שמבוססת על מחזה זוכה פרס פוליצר, מגוללת את סיפורו של איל תעופה אמריקני (ספנסר טרייסי) שהפילגש התככנית שלו (אנג'לה לאנסברי) משכנעת אותו לרוץ לנשיאות ארה"ב. קתרין הפבורן, שותפתו הקבועה של טרייסי למסך באותן שנים (והמאהבת שלו) מגלמת בסרט את אשתו, שמזדעזעת לראות כיצד בעלה מחליף את עמדותיו בהתאם למצבו במרוץ. "אתם לא רוצים שהוא יהיה נשיא טוב?", היא שואלת בגועל את צוות היועצים שמנהלים את הקמפיין. "יקירתי", הם אומרים לה, "נשיא טוב הוא נשיא שנבחר".
"חדר מלחמה" (1993)
מבין שפע הסרטים התיעודיים שמתחקים אחר מסעם של מועמדים לנשיאות, סרטם של ד"א פניבייקר וכריס הג'דוס, שמלווה את מסע הבחירות הראשון של ביל קלינטון, הוא המוכר והמשפיע מכולם, ולא סתם הוא נחשב לצפיית חובה עבור כל מי שמעוניין להשתלב בתחום. יוצרי הסרט הצטרפו לקמפיין הרבה לפני שקלינטון הפך לפייבוריט, וההצצה שלהם אל מאחורי הקלעים של המכונה הפוליטית המשומנת לא מותירה הרבה מקום לדמיון. במשך רוב הסרט המועמד עצמו נותר ברקע, מה שמאפשר לשני יועציו, ג'יימס קארוויל וג'ורג' סטפנופולוס, לגנוב את ההצגה עם הטריקים והשטיקים שלהם. התוצאה קצבית, מבדרת ומלאה ברגעים שהפכו לקלאסיים באופן מיידי (כמו המשפט "זו הכלכלה, טמבל", למשל). מעניין בהרבה מהסרט "צבעי השלטון", הגרסה העלילתית לקמפיין של קלינטון (עם ג'ון טרבולטה בתפקיד המועמד לנשיאות).
בולוורת' (1998)
וורן בייטי מגלם סנאטור ליברלי מדוכא ומסובך בחובות שמדהים את סביבתו כשהוא מאמץ פרסונה של ראפר ומתחיל לומר לבוחריו רק את האמת. למרבה ההפתעה, במקום לגרום לחיסול הקריירה שלו, הטקטיקה מביאה לו הצלחה עצומה, ועד מהרה הוא הופך לפוליטיקאי הכי אהוב באמריקה ולמועמד מוביל לנשיאות. בייטי אמנם עשה סרטים טובים יותר בחייו, אך הסאטירה הארסית והמרעננת הזאת, שאותה הוא גם ביים וכתב (יחד עם תסריטאים נוספים, ביניהם ארון סורקין), חריגה בנוף ההוליוודי בכך שהיא אינה חוששת להרגיז ולהעליב. גם פסקול ההיפ־הופ של הסרט, שהניב את הלהיט "Ghetto Superstar", שווה. עוד משחקים בסרט: האלי ברי, אוליבר פלאט, דון צ'ידל, ג'ק וורדן ועוד.
אולי תתבגר? (2008)
בדרמה הקומית הנ"ל, שנקראת במקור "Swing Vote", קווין קוסטנר מגלם את באד ג'ונסון - אב חד־הורי מניו מקסיקו שמגלה לתדהמתו שדווקא הקול שלו (שלא נקלט במערכת ההצבעה) הוא זה שיכריע את הבחירות הסופר־צמודות לנשיאות ארה"ב. עד מהרה, שני המועמדים (שמגולמים בידי קלסי גראמר ודניס הופר) מגיעים לעיירה של באד במטרה לשכנע אותו להצביע עבורם ולהקנות להם את הניצחון. העניינים מסתבכים לאחר שאמצעי התקשורת מוציאים את דבריו של באד מהקשרם - מה שכמובן גורם למועמדים לשנות את עמדותיהם מספר פעמים - ולאחר שבתו הצעירה של גיבורנו מדברת אל לבו ומבקשת ממנו לקחת את האחריות שהוטלה עליו ברצינות רבה יותר. ברור שהוא מקשיב לה. סרט מופרך וצ'יזי לחלוטין, אבל איך אפשר שלא לחבב סרט שמלהק את דניס הופר לתפקיד מועמד לנשיאות?
משחקי שלטון (2011)
יחסית לכמות הכישרון שהתאספה כאן, משני צידי המצלמה, קשה היה שלא להתאכזב מסרטו של ג'ורג' קלוני, שהפיק, ביים, ומככב בתור מושל דמוקרטי חלומי למראה שמבקש להיות המועמד לנשיאות מטעם מפלגתו. ריאן גוסלינג מגלם את יועץ התקשורת הצעיר, המוכשר והאידיאליסט שפועל מאחורי הקלעים כדי להבטיח את ניצחונו של הבוס. אבל אט־אט גם הוא מתחיל להבין שמאחורי התדמית המושלמת מסתתר לו משהו רקוב. "משחקי שלטון" אולי אינו מגיע לשיאים דרמטיים ראויים לציון, אבל צוות השחקנים המעולה, שכולל את פיליפ סימור הופמן, אוון רייצ'ל ווד, פול ג'יאמטי ומאריסה טומיי, מצדיק את הצפייה בקלות. מבוסס על מחזה של בו וילימון, שגם יצר את הגרסה האמריקנית של "בית הקלפים".
"הבית הלבן" (1999־2016)
אי אפשר לדון בסדרות על משכן הנשיא האמריקני מבלי להזכיר בראש ובראשונה את סדרת המופת של ארון סורקין, אחת הדרמות המעוטרות בכל הזמנים שזכתה ב־26 פרסי אמי, כולל ארבע זכיות רצופות עבור סדרת הדרמה הטובה. עלילות ממשל ארה"ב תחת הנשיא הפיקטיבי ג'וזיה בארטלט (מרטין שין) והדמויות שהרכיבו את צוות היועצים והעוזרים שלו - זכו לשלל שבחים מפיגורות בולטות בפוליטיקה האמריקנית. לאורך שבע העונות של הסדרה התקיימו במסגרת העלילה שתי מערכות בחירות: באחת בארטלט נבחר מחדש ובשנייה נבחר ממשיך דרכו, מאט סנטוס (ג'ימי סמיתס), שמושבע לנשיא בפרק הסיום של הסדרה. לפני שבועות אחדים התאחדו מרבית השחקנים לטובת צילומי ספיישל שנועד לעודד את הציבור האמריקני להצביע בבחירות. בספיישל המחיזו השחקנים כמו בהצגת תיאטרון פרק עבר מהסדרה.
"בית הקלפים" (2013־2018)
אחת מסדרות המקור הראשונות של נטפליקס ששמו אותה על המפה. "בית הקלפים" היתה עיבוד למיני סדרה בריטית מ־1990, ונחשבה ליהלום שבכתר אצל ענקית הסטרימינג. אלא שהחגיגיה הסתיימה כאשר השחקן הראשי בסדרה, קווין ספייסי, הועזב בבושת פנים ב־2017 בשל טענות נגדו על הטרדה ותקיפה מינית של גברים צעירים, כולל על הסט. ספייסי גילם בסדרה את פרנק אנדרווד, פוליטיקאי מניפולטיבי שמפלס דרכו אל כס השלטון כאשר כל האמצעים כשרים. לימינו ניצבה רעייתו קלייר (רובין רייט), והיא זו שהובילה את העונה השישית והאחרונה לאחר העזבתו של ספייסי. "בית הקלפים" היתה מקפצה משמעותית לקריירה של שחקנים כמו מייקל קלי, קייט מארה ומהרשלה עלי, שהמשיך ממנה אל המסך הגדול וזכה בשני פרסי אוסקר.
"ויפ" (2012־2019)
עוד עיבוד לסדרה בריטית, הפעם בגירסה קומית, היא "veep" בכיכובה של יוצאת "סיינפלד" ג'וליה לואי דרייפוס. דרייפוס מגלמת בסדרה את סגנית נשיא ארה"ב, סלינה מאייר, שחולמת בעצמה להתקדם אל הנשיאות. הסדרה עוקבת אחר פמלייתה של מאייר, אסופה של דמויות צבעוניות שהיו למעשה סאטירה על הנפשות הפועלות בוושינגטון הבירה. במהלך הסדרה אין אזכור חד משמעי לאיזה צד פוליטי משתייכת מאייר. היא בעיקר עסוקה בתדמיתה, באופן שבו היא נתפסת בעיניי הציבור ובשאלה מה היא תשאיר מאחוריה. הסדרה זכתה לשבחים רבים ואספה 17 פרסי אמי, כולל שלוש זכיות לסדרה הקומית הטובה ושש זכיות רצופות ללואי־דרייפוס בקטגורית השחקנית הראשית בסדרה קומית.
"סקנדל" (2012־2018)
בעקבות ההצלחה של "האנטומיה של גריי", היוצרת שונדה ריימס המשיכה ללהיט פופולרי נוסף, הפעם על תככים וסודות בוושינגטון הבחרה. זה קרה בסדרה "סקנדל", שזכתה לרייטינג נאה ולקהל מעריצים מושבע. קרי וושינגטון גילמה מומחית לפתרון משברים בשם אוליביה פופ. דמותה נוצרה בהשראת יועצת התקשורת ג'ודי סמית, שעבדה עם הנשיא בוש הבן. המשברים שפופ טיפלה בהם בסדרה נגעו יותר ויותר לענייני הבית הלבן ולנשיא פיצג'רלד גרנט (טוני גולדווין), שעימו ניהלה רומן סוער.
"גבירתי הנשיאה" (2005־2006)
ג'ינה דייוויס עשתה על המסך את מה שהילארי קלינטון כשלה לעשות לפני ארבע שנים. דיוויס גילמה ב"גבירתי הנשיאה" את האישה הראשונה שנבחרה לנשיאות ארה"ב, מקנזי אלן. אלן כיהנה כסגנית הנשיא ומתמנה לנשיאות כאשר הנשיא מת. מטרתה להבטיח את הבחירה בה כנשיאה בבחירות הקרבות, זאת תוך שהיא נדרשת למחויבותיה כאשת משפחה וכאמא לשלושה. הסדרה התקבלה יפה בביקורות וזכתה לרייטינג טוב בפרקים הראשונים, אך אז איבדה מומנטום ולבסוף ירדה בתום עונה אחת בלבד.