סרט דוקומנטרי שנקרא "מישה והזאבים", שהוקרן לראשונה ביום ראשון האחרון בפסטיבל סאנדנס ויוקרן שוב היום (שלישי), מפרט איך הצליחה מישה דפונסקה לגרום לכולם להאמין לכך שהיא ניצולת שואה שחיה עם זאבים, לכתוב על כך ספר שתורגם ל-20 שפות, להוות השראה לסרט אחר ולהרוויח מיליונים, כשהיא בעצם נוצריה קתולית שחיה בבלגיה בתקופת המלחמה, כך מפרסם אתר הניו יורק פוסט. אמש דווח כי נטפליקס רכשה את זכויות הסטרימינג לסרט.
עבדה על כולם. מישה דפונסקה
תחילת הסיפור ב-1997, אז פרסמה אישה בשם מישה דפונסקה ממסצ'וסטס את זכרונותיה הקשים ומסעה הבלתי אפשרי לשרוד את השואה. לאחר שהוריה היהודים הוגלו על ידי הנאצים מבלגיה לגרמניה, על פי סיפורה של דפונסקה שהייתה אז בת שבע לדבריה, היא נדדה ביערות וניסתה למצוא אותם. בהמשך סיפורה מתפתח לכיוונים מוזרים וקיצוניים במיוחד, כשלדבריה היא התחברה ללהקת זאבים, שקיבלו אותה כאחת משלהם.
דפונסקה טענה שאין לה זכרונות מביתה לאחר שעזבה אותו בהיותה צעירה כל כך, ומעולם לא הצליחה למצוא שוב את הוריה, ג'רושה ורוברט. הספר, שבתרגומו לעברית נקרא "לשרוד עם זאבים", תורגם ל-20 שפות ומכר מיליוני עותקים. הוא אף היווה השראה לסרט צרפתי משנת 2007, "Survivre Avec les Loups" ("לשרוד עם זאבים") ומשך את תשומת לבם של אופרה וינפרי ודיסני. דפונסקה עצמה הוזמנה להרצות בפני סטודנטים ברחבי אירופה וסיפרה את סיפורה בדמעות.
כאמור, אף מילה מהספר שלה לא הייתה נכונה. שנה לאחר שיצא הסרט, ב-2008, הפרשה התפוצצה ונחשף באופן סופי כי מדובר בבדיה. דפונסקה הייתה נערה קתולית שעברה ילדות בטוחה ולמדה בית ספר כשאר בנות גילה. "היא לא הייתה בקרבת זאבים בשום שלב", כתבה המוציאה לאור של ספרה, ג'יין דניאל, "היא העמידה פנים עבור הקהל. היא ידעה היטב מה היא עשתה".
דפונסקה טענה שבתחילה משפחה קתולית הסכימה להחביא אותה ושניתנה לה זהות חדשה כדי שלא תיתפס על ידי הנאצים, ושמה שונה למוניק דה ואל. לדבריה בני הזוג הזקנים שנאו אותה, והיא ברחה מבריסל כדי לחפש את הוריה בגרמניה, תוך כדי שהיא לוקחת עימה רק סכין, מים ואוכל. יום לאחר שהחלה במסעה, היא פגשה בזאב: "הוא היה נראה בודד, ואני הייתי צריכה ליווי", סיפרה דפונסקה באחד הראיונות, "מאוחר יותר כבר הגיעה להקת הזאבים. אני לא יודעת כמה זמן הייתי איתם. הם קיבלו אותי והגנו עליי".
הסיפור, שהיה נראה טוב מכדי להיות אמיתי, הגיע אל ג'יין דניאל, שהייתה בעלים של הוצאה לאור קטנה ומקומית שרצתה לפרוץ. "חיפשתי פרויקט חדש", סיפרה דניאל בסרט "מישה והזאבים", "הייתי הראשונה שהגיעה אליה ושאלה 'נוכל להפיץ את זה בצורה נרחבת יותר? אני חושבת שאוכל להוציא מזה משהו גדול'".
דפונסקה הסכימה לכך, וספר זכרונותיה פורסם על ידי דניאל באפריל 1997. כדי לזרז את המכירות, שהיו איטיות בהתחלה, העבירה דניאל את הספר לדיסני, שחשבו שיהיה אפשר להפיק אותו לסרט, ולאופרה וינפרי, בתקווה שתכניס אותו למועדון הספרים שלה. כאשר זה לא הצליח והכסף לא נכנס לחשבון - דפונסקה המרוגזת החלה לנתק קשר עם דניאל, ונאלצה ללוות עשרות אלפי דולרים מחבריה. בעקבות כך, ב-1998, תבעה דפונסקה את דניאל וחברת ההוצאה לאור שלה.
חבר המושבעים נשבה בסיפורה של דפונסקה, ופסק לטובתה ב-2001. ההוצאה נאלצה לשלם לה 7.5 מיליון דולר, כאשר הספר עצמו מכר 5,000 עותקים בלבד. דפונסקה הצליחה לשכנע את השופט שדניאל הבטיחה לה גם אפשרויות טלוויזיוניות וקולנועיות, והוא שילש את הסכום שבו פוצתה: 22.5 מיליון דולר שולשלו לכיסה של דפונסקה מאת ההוצאה לאור, ודמותה של דניאל הושחרה והוצגה כמישהי שניסתה לגנוב מניצולת שואה. במאמציה להחזיר לה את שמה הטוב ואולי גם את הכסף שאיבדה, החלה דניאל לבדוק שוב את המסמכים מהמשפט במטרה לגלות מידע חדש שאולי יעזור לה.
במהלך הבדיקות נתקלה דניאל בחשבון הבנק של דפונסקה, ששם נכתב בכתב ידה של הסופרת שמה של אמה לפני נישואיה (דונוויל), תאריך ומקום לידתה (אטרבק, ליד בריסל), נתונים שטענה כי אינה יודעת או זוכרת אותם. דניאל החלה לגייס צוות שיעזור לה בגילוי: האם דפונסקה היא מי שהיא טוענת להיות? הצוות גילה כי היו חוסר התאמות בין ההוצאה האנגלית והצרפתית של הספר - שם המשפחה של דפונסקה. אחרי ששלשלה לכיסה את המיליונים, מכרה דפונסקה את הזכויות לספרה להוצאה צרפתית שהדפיסה ממנו מיליוני עותקים, ובניגוד לשמה בספרים באנגלית, דה ואל, בגרסה הצרפתית נכתב שמה ואל, בכתיב שונה.
בבדיקה של ספרי הטלפונים במקום הולדתה משנות ה-30 וה-40 לא נמצא שם המשפחה ואל, אבל מאות דה ואל נמצאו. בדיקה נוספת לגבי ילדים שהוחבאו אצל משפחות נוצריות לא מצאה את השם מישה דה ואל ואף איזכור לג'רושה ורוברט דה ואל כזוג שגורש ברשימות הנאצים.
סאם הוביקינסון, במאי "מישה והזאבים", מספר על צילומי הסרט
כתוצאה מכך, הוחלט לבדוק אם היא בכלל יהודיה. ברשימות מכנסייה קתולית מקומית נמצאה מוניק דה ואל, שנולדה וגדלה כקתולית ואף למדה בבית הספר הקתולי באזור. מאוחר יותר חשף עיתונאי בלגי כי הצליח לאתר את בת דודתה אמה דה ואל, שעדיין התגוררה בבלגיה. כשנשאלה האם מוניק ברחה ממשפחתה בגיל שבע, ענתה דה ואל: "הו אלוהים, לא! היא התגוררה עם סבה וסבתה".
התברר כי הוריה אכן גורשו על ידי הנאצים, אבל בעקבות השתייכותם למחתרת הבלגית. אביה נשבר בלחץ החקירות וחשף את שמות המורדים הנוספים בתמורה לזכות לראות את בתו הקטנה פעם נוספת. הוא ואשתו מתו במחנה ריכוז בגרמניה, ודפונסקה נודעה לשמצה בעיר כ"בתו של הבוגד".
בשנת 2014 אילץ בית המשפט את דפונסקה להחזיר את מיליוני הדולרים שקיבלה. הסופרת, כיום בת 84, מתגוררת עם בעלה בארצות הברית, וסירבה להשתתף בסרט הדוקומנטרי על חייה. בהצהרה לתקשורת ששחררה כשספרה התגלה כשקרי, כתבה: "הם קראו לי 'בתו של הבוגד' בגלל שאבא שלי נחשד בכך שדיבר בעקבות עינויים. הספר הזה, הסיפור הזה, הוא שלי. הוא אינו המציאות האמיתית, אבל הוא היה המציאות שלי, המלחמה שלי כדי לשרוד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו