בשנות השמונים והתשעים, הבמאי היהודי-אמריקני בארי לוינסון היה אחד היוצרים ההוליוודיים המצליחים ביותר בסביבה. הוא זכה באוסקר עבור "איש הגשם", ביים שורה ארוכה של להיטים איכותיים, כמו "בוקר טוב, ויאטנם", "דיינר", "הטוב מכולם", "באגסי" ו-"לכשכש בכלב", והפיק תוכניות טלוויזיה פורצות דרך כמו "רצח מאדום לשחור" ו-"אוז".
כעת, בגיל 82, ולאחר עשור שבו ביים בעיקר סדרות וסרטי טלוויזיה לשירותי הסטרימינג השונים, לוינסון חוזר לבתי הקולנוע עם "אלטו נייטס" – דרמת מאפיה בטעם של פעם עם רוברט דה נירו בתפקיד כפול. במרכז העלילה: היריבות המרה והקטלנית בין פרנק קוסטלו לויטו ג'נובזה, שני גנגסטרים אגדיים ושונים מאוד באופיים, שמתחרים ביניהם על התפקיד הבכיר בארגון, בניו יורק של שנות החמישים. דה נירו מגלם גם את קוסטלו וגם את ג'נובזה.
זהו סוג הסרטים שכבר כמעט ולא נעשים כיום, ובמהלך הצפייה בו קשה שלא להיזכר בקלאסיקות הגדולות של הז'אנר האהוב. חלק מהדמויות והאירועים ההיסטוריים שמופיעים בו כבר הוצגו בסרטים קודמים (כמו "הסנדק 2", "האירי" ו"השתולים", למשל), וחלק גדול מהמשתתפים, משני צידי המצלמה, כבר צברו ניסיון רב בסרטי וסדרות פשע. התסריטאי ניקולס פילג'י והמפיק הוותיק אירווין ווינקלר, למשל, עבדו עם סקורסזה על "החבר'ה הטובים", ומלבד דה נירו, שכמובן גילם שורה ארוכה של גנגסטרים במהלך הקריירה שלו, תמצאו כאן עוד המון פרצופים מוכרים.
"אתה צודק", אומר לוינסון בחיוך חביב במהלך ראיון מיוחד ל"ישראל היום", "הסרט הזה באמת לא מרגיש כמו סרט עכשווי. הרעיון מתגלגל לו בהוליווד מאז שנות השבעים. במקור התסריט עסק רק בפרנק קוסטלו. אבל במהלך העבודה עם התסריטאי ניק פילג'י, התחלנו פתאום לדבר גם על ויטו ג'נובזה. כילדים, הם היו החברים הכי טובים, וככל שהזמן עבר, הם הלכו והתרחקו. הם היו שונים מאוד זה מזה. ויטו היה יצרי ולא צפוי. הוא האמין בטקטיקות של כח הזרוע. פרנק היה יותר מיושב ואחראי. הוא רצה לנהל את המאפיה כמו שמנהלים תאגיד. הקונפליקט ביניהם הפך לעמוד השדרה של הסיפור עבורנו. ברגע שפיצחנו את זה, התחלנו סוף סוף להתקדם".
עבדת עם דה נירו כבר כמה וכמה פעמים בעבר, אבל זו הפעם הראשונה בקריירה שלו שהוא עושה תפקיד כפול וחולק את המסך עם עצמו. מאיפה בעצם הגיע הרעיון הזה?
"במהלך העבודה על התסריט, המפיק אירווין וינקלר פתאום שאל אותי מה דעתי על כך שבוב ישחק את שני התפקידים. הופתעתי מאוד, אבל חשבתי על זה רגע. בכל זאת, אנחנו מדברים על בוב דה נירו, אחד השחקנים הגדולים בתולדות הקולנוע. לשמחתנו, בוב מאוד אהב את האתגר החדש הזה שהצבנו לו. פיתחנו את הדמויות יחד וחיפשנו דרכים שבהן נוכל להראות את ההבדלים בין פרנק לויטו – גם במראה וגם בהתנהגות. לקח לנו בערך שנה וחצי עד שהתחלנו לצלם. בוב היה מעורב מאוד בתהליך וממש לא עשה את זה על אוטומט".
איך צילמתם את הסצינות שבהן דה נירו בעצם מתעמת עם עצמו?
"יש רק שני מפגשים בין פרנק לויטו במהלך הסרט, ועבדנו על שתי הסצינות האלה במשך המון זמן. ביצענו שינויים רבים בתסריט, חיפשנו את הלוק הנכון לכל דמות, ועשינו את הכל כדי שבוב ממש יוכל לשהות בתוך כל אחת מהדמויות. היה חשוב מאוד שיהיה לו נוח. למרות שהכל היה מאוד מתוכנן, בוב הוא מסוג השחקנים שזקוקים לחופש לאלתר כשמשהו צץ לו בראש. אז אי אפשר להגיע לסט ולהחליט מראש ש'ככה אנחנו הולכים לעשות את זה'. גם אני זקוק לגמישות. אני לא יודע לעבוד אחרת".
הקריירה שלך כל כך עשירה ומגוונת – אתה רואה איזשהו קו שמחבר בין הסרטים בפילמוגרפיה שלך?
"אני לא חושב במונחים כאלה. אני חושב על סיפורים. כל פרויקט מתחיל עם סיפור שאני רוצה לספר. בין אם זו סיפורה של משפחת מהגרים, כפי שהיה ב'אבלון', ובין אם זהו סיפורו של גבר אוטיסט, כפי שהיה ב'איש הגשם'. אני נמשך לנושאים שמעניין אותי לחקור אותם, בתקווה שזה גם יעניין את הקהל. אז אני אף פעם לא מגביל את עצמי ואומר 'אני עושה רק סרטים כאלה, ולא עושה סרטים אחרים'. זה תמיד מתחיל מדמויות שנמצאות בסיטואציה מסוימת, ומהניסיון לגרום לצופים לרצות לצאת למסע עם הדמויות האלה. זה כל מה שאני יודע לעשות, וזה משהו שחוזר בכל הסרטים שלי".
הזכרת את "אבלון", שבין השאר עוסק במשפחה יהודית-אמריקנית שחווה אנטישמיות. בתור אחד הבמאים היהודים-אמריקאיים הבולטים בהוליווד, איך זה מרגיש להיות יהודי בארצות הברית כרגע, אחרי ה-7 באוקטובר ועל רקע התגברות השנאה ליהודים בעולם?
"אענה לך באמצעות סיפור. לפני כמה שנים הייתי בהוואי, על אחד האיים הקטנים, ובחדר שלי במלון מצאתי ספר על ההיסטוריה של האי הספציפי שבו ביקרתי. התחלתי לקרוא, ולתדהמתי גיליתי שבעבר התחוללה על האי הזה מלחמה איומה בין קבוצה אחת לקבוצה שניה. ואני אומר לעצמי 'הם נמצאים בגן עדן! בגן עדן! והם נלחמים זה בזה! על מה לעזאזל? על זה שהגלים כאן יפים יותר מהגלים שם? על זה שהחופים האלה טובים יותר מהחופים האחרים?'. אז מה גורם לנו לחפש סיבות לצאת למלחמה? למה אנחנו לא יכולים פשוט לקבל זה את זה? אף פעם לא הצלחתי להבין את זה. הלוואי שמתישהו נצליח להתקדם".
סרטו של בארי לוינסון "אלטו נייטס" (The Alto Knights), בכיכובם של רוברט דה נירו בתפקיד כפול ודברה מסינג, יוקרן החל מה – 27.3.25 בבתי הקולנוע ברחבי הארץ.
