גם ללא איש במסיכה שרודף אחריה עם סכין, האימה אמיתית: לוסי לו בראיון ל"ישראל היום"

אחרי כמה שנים רגועות יחסית השחקנית לוסי לו ("קיל ביל", "המלאכיות של צ'רלי") נותנת לאחרונה בראש על המסך הגדול.

בשנה שעברה אפשר היה למצוא אותה מופיעה לצד הלן מירן בסרט גיבורי־העל "שהאזאם 2: זעם האלים", ולפני חודשיים גם השתתפה בשובר הקופות "מבצע סנטה" עם דוויין ג'ונסון וכריס אוונס. כעת לו בת ה־56 מפתיעה ומככבת גם ב"נוכחות", סרט אימה אינטימי ומאוד יוצא דופן של הבמאי האמריקני הוותיק והחרוץ סטיבן סודרברג ("אושן 11", "טראפיק"). לו היתה השחקנית הראשונה שלוהקה לפרויקט, ולמרות אופיו הנועז והניסיוני של הסרט, כשקיבלה את ההצעה לא חשבה פעמיים. 

"כשסטיבן סודרברג מציע לך לעבוד איתו, התשובה היא תמיד כן", היא אומרת לי בחיוך רחב במהלך שיחת זום לרגל יציאת "נוכחות" לבתי הקולנוע בישראל. "הוא אמן אמיתי. רוב הבמאים מעדיפים ללכת על בטוח, אבל סטיבן רוצה לעשות ניסויים. לא אכפת לו. הוא הולך בעקבות הסקרנות שלו. הוא יודע שהתהליך ייקח אותו למקום חדש, גם אם הניסוי לא יצליח. הוא כל הזמן דוחף את הגבולות".

על הנייר, "נוכחות" מספר על בית רדוף רוחות, אבל זהו ממש לא סרט אימה קונבנציונלי. בתור התחלה, לאורך כל הסרט הקהל עוקב אחר ההתרחשויות מנקודת המבט של הרוח שנמצאת בבית. בסצנת הפתיחה אנו צופים יחד עם הרוח במשפחה בת ארבע נפשות שעוברת להתגורר בו - לו מגלמת את האם רבקה, כריס סאליבן (הסדרה "החיים עצמם") מגלם את בעלה - ואט־אט אנו למדים על הרקע של המשפחה ועל המתחים ששוררים בין חבריה.

קלואי, הבת הצעירה, עדיין אבלה על פטירתה של חברתה הטובה שמתה ממנת יתר. טיילר, אחיה הגדול, מקניט אותה, נוהג כלפיה בחוסר רגישות, ובעיקר מתעניין בלהיות מקובל בבית הספר. בתוך כך אנו מתחילים להבין שרבקה מעדיפה את בנה על פני בתה. וגם יש איזושהי פרשה פלילית לא ברורה שמרחפת לה ברקע ושמאיימת להתפוצץ ברעש גדול ולגרום לבלגן.

"חוויה מאוד ייחודית"

"כשהתחלנו לצלם ביום הראשון", נזכרת לו, "סטיבן אמר 'אוקיי, או שזה יעבוד או שזה לא יעבוד'. כשבמאי אומר לך ביום הראשון 'אני לא בטוח שהסרט יעבוד' זה מלהיב מאוד, כמובן! הוא לא נתן הרבה הוראות בימוי, אבל כן עבדנו על הכוריאוגרפיה, כי סטיבן הפעיל את המצלמה בעצמו, ובעצם היה 'הרוח' שרדפה אחרינו, באופן מילולי. הוא היה 'הנוכחות'. לאן שלא הלכנו הוא עקב אחרינו, התגנב וצפה בנו. היינו צריכים שהדינמיקה בינינו תהיה טבעית ככל האפשר, ולוודא שלא יהיה רגע אחד שייצור הרגשה מלאכותית או מאולצת. זו היתה חוויה מאוד ייחודית שרק סודרברג יכול ליצור, לפי דעתי".

זהו ממש לא סרט אימה טיפוסי על בית מכושף. התסריט נוגע בשלל נושאים רציניים וכבדי משקל כמו אבל והורות, אבל בצורה מאוד מקורית.
"זה נכון. זה הפלא שבסרט. כי אין כאן איש עם מסכה שמתרוצץ עם סכין או משהו כזה. יש מתח שהולך ונבנה בעזרת שלל אלמנטים לא צפויים. אנחנו מתמקדים במערכת היחסים של הזוג ובמתחים ביניהם, ויש כל כך הרבה רגעים ורמזים קטנים שמראים לך את חוסר התפקוד של המשפחה. לא כל השאלות שמועלות במהלך הדרך זוכות למענה, כי תוך כדי הסרט הופך להיות משהו אחר לגמרי. דיוויד קפ, התסריטאי, הוא כותב יוצא מן הכלל. הוא סומך על הקהל ויודע ליצור אמנות שמשאירה אותך על קצה הכיסא".

לסיום, האם את מאמינה ברוחות?

"כן, באלף אחוז. יש לנו נשמה שממשיכה להתקיים גם כשהגוף כבר לא. זה לא רעיון של גלגול נשמות, אלא של אנרגיה שקיימת. זה משהו שאנחנו יודעים באופן מדעי. אטומים, מולקולות. זה מה שאנחנו - גופים שזזים בחלל. והאנרגיה הזאת, שזורמת בתוכנו, נשארת".