ג'ייסון, פרדי, גוסטפייס, נורמן בייטס או ג'יגסו? לקראת יום שישי ה-13 שחל מחר (ראו הוזהרתם), בחרנו את עשרת נבלי האימה הקולנועיים האייקוניים בכל הזמנים, לפחות לטעמנו. בזכות אילו זוועות הם התברגו למצעד ומה צופן להם העתיד? כל התשובות בפנים. הרשימה היא על פי סדר אלפביתי בלבד – רק חסר לנו שאחד מהחבר'ה האלה יתרגז שלא שמנו גבוה יותר בדירוג.
באבאדוק ("באבאדוק")
לא, די. מבט חטוף אחד בדבר הזה הוא מרשם בטוח לטראומה נצחית. אין ממש נבלי אימה "חדשים" בכתבה הזו, אבל הבאבאדוק הוא אחד מהם. סרט הקאלט האוסטרלי מ-2014 עורר לחיים את יצור השאול החייכן שהגיח מתוך ספר ילדים ומענה אם יחידנית ואת בנה שאמנם מצליחים לבסוף לגבור עליו, אבל אנחנו, לפחות, עדיין בהיסטריה.
מה הלאה? כלום. יוצרי הסרט הבהירו מוקדם יותר השנה כי הם לא מעוניינים בסיקוול, אבל הבאבאדוק עדיין חי ובועט כמם אינטרנטי – ואפילו כגיי אייקון.
גוסטפייס (סרטי "צעקה")
מה שיפה בגוסטפייס, הרוצח לבוש השחורים ועוטה מסכת רוח הרפאים, זה שזהות האדם (או האנשים) שעומדת מאחוריו משתנה מסרט לסרט. מעבר לכך, סדרת "צעקה" היא בעצם הומאז' לז'אנר סרטי האימה עם דגש על סלאשרים, ולכן גוסטפייס לרוב משתמש בחוקים הבלתי כתובים של הז'אנר כדי לבצע את זממו – לא פעם בחיוך וקריצה (מאחורי המסכה כמובן). חכו רגע, יש לנו שיחה.
מה הלאה? סמנו ביומנים: "צעקה 7" עם גוסטפייס חדש מהניילונים ונב קמפבל, אבל בלי מליסה ברארה וג'נה אורטגה, יגיע לקולנוע בפברואר 2026.
ג'יגסו (סרטי "המסור")
בשביל ג'יגסו, שהגיח לחיינו לפני 20 שנה בדיוק, הכל זה משחק – סוג של פאזל אם תרצו. הבחור הפיקח הזה לא סתם רוצה להרוג בשביל הכיף, אלא יש לו אג'נדה מדוקדקת שנועדה ללמד את הקורבנות שלו להעריך את החיים על ידי יצירת מלכודות מורכבות וקטלניות, שיידרשו מהם להילחם עד הסוף (ולהיות מוכנים להקריב את איברי הגוף שלהם כדי לשרוד). ג'יגסו בעצם לא רוצח אף אחד בעצמו, אלא שהקורבנות נהרגים אחרי שכשלו בפיצוח המלכודות שלו – והופכים לעוד חתיכה בפאזל.
מה הלאה? "המסור" 11 צפוי להגיע לקולנוע בספטמבר הבא.
ג'ייסון ווהריז (סרטי "יום שישי ה-13")
ג'ייסון האימתני, עוטה מסכת ההוקי ומניף המצ'טה, שם לעצמו למטרה לנקום במדריכים הפוחזים של מחנה הקיץ "קריסטל לייק", שם הוא טבע למוות כשהיה ילד וקם לתחייה כדי להראות לכולם שהחיים הם לא קייטנה – ליטרלי. דרך אגב, ג'ייסון עצמו לא היה הנבל הראשי של "יום שיש ה-13" הראשון, שעלה לאקרנים ב-1980. זו היתה דווקא אימו הנקמנית, כשהבחור תפס את הפיקוד בהמשך. עם הזמן ג'ייסון אפילו הגיע לחלל ונלחם בלא אחר מפרדי קרוגר – הישגים די מרשימים בשביל טיפוס כל כך מגושם.
מה הלאה? סדרת הפריקוול "קריסטל לייק" תגיע אלינו בסתיו 2025.
מייקל מאיירס (סרטי "ליל המסכות" / "האלווין")
לא להתבלבל חלילה עם השחקן מייק מאיירס, הפסיכופט הגמלוני והבלתי ניתן לעצירה הזה נחשב לנבל סרטי הסלאשר הראשון שפרץ למיינסטרים, בסרט הראשון בסדרה מ-1978. על פניו אין למייקל מאיירס, שרצח את אחותו בילדותו, סיבה לעצם היותו רוצח סדרתי (תיאוריה אחת היא שהוא הורג מפני שהוא לא יכול למות בעצמו, ולכן יש לו אובססיה לדבר... או משהו כזה), וזה אולי מה שהופך אותו לכל כך מפחיד. "האלווין" הוא גם הסרט היחיד ברשימה הזו שהפך את הגיבורה הראשית שלו – ג'יימי לי קרטיס – לכוכבת.
מה הלאה? ריבוט טלוויזיוני נמצא לכאורה בשלבי פיתוח, אבל אל תצפו לו בשנים הקרובות.
נורמן בייטס ("פסיכו")
מתברר שנבלי אימה מיתולוגיים יכולים להיות אנושיים (ואפילו חתיכים) לגמרי, ונורמן בייטס מיצירת המופת של אלפרד היצ'קוק מ-1960 (שמבוססת על ספרו של הסופר היהודי רוברט בלוך) היא דוגמה מעולה לכך. סצנת המקלחת בסרט היא אחד מהמפורסמות בכל הזמנים (לא רק בז'אנר האימה), והטוויסט הסופי, בלי ספוילרים למי שטרם ראה, השמיט לסתות. עם השנים קיבלנו כמה וכמה המשכונים, רימייק כושל וסדרת פריקוול מוצלחת ("בייטס מוטל"), אבל "פסיכו" המקורי עדיין מתעלה על כולם.
מה הלאה? לא בדיוק המשך או רימייק, אבל העונה השלישית של סדרת האנתולוגיה "מפלצת" תעסוק באד גיין – הרוצח האמיתי שדמותו של בייטס מבוססת עליו.
סמארה / סדאקו ("הצלצול" / "רינגו")
הנה מקרה נדיר שהרימייק האמריקני (2002) היה לא פחות טוב מהגרסה היפנית המקורית (1998). סמארה היא רוח רפאים נקמנית בעלת פריזורה ייחודית שגורמת למותו של כל מי שצופה בקלטת וידאו מקוללת תוך שבעה ימים, אלא אם כן הוא משכפל אותה וגורם לאדם נוסף לצפות בה – ואז הקללה עוברת אליו. אחלה דרך לקדם פיראטיות. אבל צחוק בצד, הילדה הזו היתה אחלה תירוץ להסביר לעובד בספריית הווידאו למה איחרתם להחזיר את הסרט.
מה הלאה? אין משהו בקנה, חוץ מאמירה מלפני כמה שנים של במאי הרימייק של "הטינה" (2020), שהוא מעוניין לעשות סרט קרוסאובר בין "הטינה" ו"הצלצול".
פזוזו ("מגרש השדים")
מסכנה ריגן, הנערה שנפלה קורבן לשד המיתולוגי פזוזו ב"מגרש השדים" (1973) – שפעם נחשב לסרט המפחיד בכל הזמנים. הוא כבר לא כזה מפחיד, אבל המראות והצלילים השנויים במחלוקת שריגן האומללה סיפקה לנו אז (וגרמו, לפי הדיווחים, לאנשים להתעלף באולם הקולנוע) נחקקו בדפי ההיסטוריה. פזוזו עצמו, אגב, מוצג רק בתחילת הסרט כפסל ולאחר מכן בהצצה חטופה של פנים לבנות מבעיתות, וזה בעצם חלק מהעניין.
מה הלאה? סרט ריבוט בבימויו של מייק פלנגן ("השער", "מי מתגורר בבית היל") ייצא ב-2026.
פניוויז הליצן ("זה")
היצור שאחראי לדורות של קוראים וצופים תמימים שפיתחו פוביה לליצנים. שורץ הביובים החייכן הזה, שמתענג על ניצול הפחדים של ילדי עיירת דרי התמימים, התפרסם לראשונה בספרו האייקוני של סטיבן קינג מ-1986, אחר כך במיני סדרה מ-1990, ולאחרונה בצמד סרטי הקולנוע מהעשור הקודם. אבל הנה משהו שלא ידעתם: פניוויז, או ליתר דיוק "זה", הוא בעצם יישות אמורפית מרושעת, שרק מתחפשת לליצן כי נוח לה ככה לפתות את הילדים שישימו בה את מבטחם. מי רוצה בלון?
מה הלאה? סדרת הפריקוול "ברוכים הבאים לדרי" תפלוש ל-HBO בשנה הבאה
פרדי קרוגר (סרטי "סיוט רחוב אלם")
אולי הדמות הכי מפורסמת ברשימה הזו, פרדי הוא סיוט אנושי-לשעבר, שבדרך כלל פולש לחלומות של הקורבנות הצעירים שלו ומחסל אותן בדרכים יצירתיות ועתירות דמיון בהתאם לאופי שלהם. יש שיגידו שהמפלצת המצולקת הזו היא גם אייקון אופנה, שכן הכפפה המשוננת שלו, סוודר הפסים המרופט וכובע הפדורה הפכו מזמן לפריטי מאסט בקרב חובבי הורור-שיק, וגם אפשר לומר שפרדי הוא גם נבל האימה היחיד שהפך את השחקן שגילם אותו, רוברט אנגלונד, לכוכב. לילה טוב שיהיה.
מה הלאה? פה ושם מדברים על ריבוט (נוסף) ל"סיוט ברחוב אלם", אבל אין כרגע שום דבר רשמי.
אזכורים של כבוד: פני עור ("המנסרים מטקסס" – כי כבר יש לנו מסור אחד בכתבה הזו); "צ'אקי" ("משחק ילדים" – הוא כמעט התברג לכתבה אבל נשאר בחוץ ברגע האחרון); מייגן ("מייגן" – כי אם כבר היינו שמים את צ'אקי); קיאקו סאקי ("הטינה" – כי "הצלצול" הרבה יותר טוב); ארט הליצן ("טריפייר" – כי פניווייז היה שם קודם, וגם כי גועל סדיסטי רק לשם ההגעלה ממש לא מעיד על איכות); פינהד ("מעורר השאול" – עוד אחד שהיה על הקשקש); קנדימן ("קנדימן" – מותק של בחור, אבל עדיין לא בליגה של הנבלים הגדולים באמת); וקארי וייט ("קארי" – כי זה רק קטשופ, נכון?).
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו