לאחר שנחשף הטריילר בכיכובה של גל גדות: האמת מאחורי "שלגיה"

הסרט "שלגיה ושבעת הגמדים" שיצא לאקרנים בשנת 1937, היה הסרט המצויר העלילתי הראשון באורך מלא של דיסני, והוא מבוסס על האגדה הגרמנית המפורסמת של האחים גרים. הסרט, שנעשה בתקציב של 1.5 מיליון דולר (ונחשב לסכום עצום באותה התקופה) לא זכה ליותר מדי אמונה בהצלחתו בתחילה. לאחר מכן הפך להצלחה מסחררת והכניס לקופות סכום של יותר מ-371 מיליון דולר, כשמאז ועד היום הוא נחשב לאבן דרך בתולדות האנימציה והתרבות הפופולרית.

עם שחרור הטריילר הרשמי הראשון לגרסת הלייב אקשן המדוברת בכיכובן של גל גדות ורייצ'ל זגלר שעתידה לעלות במרץ הקרוב, הנה כמה עובדות שאולי לא ידעתם על הסיפור האמיתי מאחורי האגדה הקסומה.

האצילה הבווארית שהורעלה

הגרסה המוכרת ביותר של המעשייה לילדים היא כאמור זו של האחים גרים שפורסמה בשנת 1812, אך זו למעשה מבוססת על אסופת סיפורים ומקורות שנאספו ושוכתבו על ידם. אחד הסיפורים הידועים בהקשר למקור האגדה הוא זה שנקשר בשמה של מרגרט פון ולדק, אצילה בווארית מהמאה ה-16 שאמה החורגת לא יכלה לשאת את יופיה. היא ביקשה להיפטר ממנה ושלחה אותה לבריסל, שם התאהב בה הנסיך פיליפ השני מספרד. לרוע מזלה של מרגרט, לא רק אמה החורגת לא חפצה ביקרה, ואביו של פיליפ לא שש מהרומן המתפתח בינה לבין בנו יורש העצר. לכן הוא שיגר בחשאי אנשים לרצוח אותה בהרעלה. בת 21 הייתה במותה.

על גמדים, גברים וסטריאוטיפים

העיירה שבה גדלה מרגרט, וילדונגן, הייתה גם ביתם של מספר מכרות נחושת. העובדים במכרות היו ילדים צעירים שסבלו מעיכוב בגדילה בשל תת תזונה ותנאי עבודה גרועים. על פי הדיווחים, הילדים הללו כונו "הגמדים המסכנים". לפי גרסה אחרת הגמדים מהסיפור היו כורים כפריים נמוכי קומה, שהכובעים שחבשו הזכירו מצנפות של גמדים.

הבדל משמעותי נוסף בין גרסת האחים גרים לזו של דיסני הוא בסיפור על הבית של הגמדים. בסרט של דיסני, שלגיה מגיעה לבית של הגמדים ומוצאת אותו מוזנח, מלוכלך ומבולגן וניגשת מיד למלאכת הצחצוח וההברקה שלו בשירה עליזה. תיאור זה העלה כמובן לדיון את סטריאוטיפ חלוקת התפקידים בין נשים לגברים, כששלגיה מוצגת כאילו זה תפקידה הטבעי כאישה, ואילו הגמדים מוצגים כמי שאינם יודעים לשמור על סדר וניקיון מעצם היותם גברים וצריכים לצאת לעבודות "גבריות" בחוץ. אצל האחים גרים לעומת זאת, הבית אליו מגיעה שלגיה מסודר ומדוגם, כשהמיטות בו מוצעות עם סדינים צחורים, המטבח נקי ואפילו השולחן היה ערוך עם סכו"ם ואוכל ממנו טעמה שלגיה.

הנעליים הקטלניות של המלכה

סיפורי האחים גרים נחשבים לא פעם לקשים לקריאה ועיכול בשל האכזריות שהם מכילים, וכדי להתאים אותם לקהל יעד צעיר יותר דוגמת זה הצופה בסרטי דיסני, נעשות להם לא פעם התאמות, כשסיפורה של שלגיה אינו יוצא דופן. דוגמה לכך הוא הסיפור על גורלה האמיתי של המלכה האם המרשעת. זו מקבלת עונש אכזרי במיוחד ולאחר ששלגיה מתעוררת לחיים, היא מזמינה אותה לחתונתה, שם היא נאלצת לרקוד בנעלי ברזל לוהטות עד מותה. פרט נוסף שעבר שינוי בסיפורים היה גילה של שלגיה, כשגם פה ישנן מספר גרסאות: באחת היא מופיעה כילדה בת 7, בגרסה אחרת נטען כי שלגיה הייתה בת 14 ובגרסה קצת פחות פופולרית בת 18 (והנסיך היה בן 30).

גמדים, תפוחים ומראות מהאגדות

המראה הקסומה, התפוח המורעל והגמדים, כולם קשורים למיתוסים גרמניים קדומים ולפולקלור של אזור האלפים. התפוח הוא סמל מוות בתרבויות רבות, כולל במיתולוגיה הנורדית ובמיתולוגיה היוונית, שם הוא מתקשר עם הפיתוי והמכשפות; הגמדים באגדה קשורים לאמונה על רוחות יער; והמראה הקסומה מייצגת אובססיה ליופי ולנעורים, נושא שמופיע רבות בתרבויות שונות ובסיפורי עם.

על שבטים אפריקאים, שודדים ודרקונים

בגרסה האלבנית של האגדה, הדמות המרשעת הראשית היא לא אמה של שלגיה אלא דווקא מורתה ואת הגמדים מחליפים דרקונים. בגרסה הסיציליאנית, במקום גמדים שלגיה חיה עם שודדים ובגרסה האפריקאית ראש שבט ממלא את תפקיד המלך. בגרסה צרפתית מוקדמת של הסיפור האם החורגת של שלגיה היא למעשה אמה הביולוגית.

השמות של הגמדים שנגנזו

לגמדים לא ניתנו שמות עד להפקה בברודוויי בשנת 1912, מה שלפי הדיווחים היווה השראה לוולט דיסני, אך זה בחר להעניק לגמדים שמות שונים בסרט האנימציה שלו. בין השמות שהוצעו עבור הגמדים ונדחו ניתן למצוא את השמות הבאים: Scrappy (מקוטעני), Hoopy (קופצני), Weepy (בכייני), Dirty (מלוכלכי), Dranky (שיכורי), Hungry (רעבני), Lazy (עצלני) ו-Nifty (מחוכמי).

רגעים של נחת

בטקס פרסי האקדמיה ה-11, וולט דיסני זכה בפרס אוסקר לשם כבוד והסרט היה מועמד לסרט המוזיקלי הטוב ביותר בכל הזמנים. בשנת 1989, ספריית הקונגרס האמריקאי הגדירה את הסרט כ"משמעותי מבחינה תרבותית, היסטורית ואסתטית", ובחרה לשמר אותו ברשימת הסרטים הלאומית. מכון הסרטים האמריקאי (AFI) דירג את הסרט בין 100 הסרטים האמריקאיים הגדולים בכל הזמנים ואף העניק לו את התואר "סרט האנימציה האמריקאי הגדול בכל הזמנים" בשנת 2008.