"יצרתי את זה עבור יהודים": מה עומד מאחורי הסרט על השומרונים?

"מה זה שומרוני? שומר שבת, שומר כשרות, לא אוכל חזיר ומתקבל על ידי הכהן הגדול", כך מסביר בן העדה השומרונית בקטע מסרטו של הבמאי משה אלפי, "השומרונים: עדה. תורה. הר", לבת שיחו - אוקראינית שהוא מבקש להטיס לקהילתו הסמוכה לשכם, כדי שתינשא לו ותהפוך לשומרונית מן המניין.

למביט מהצד נראה כאילו השומרונים יושבים על הגדר התלושה שבין העולם הישראלי־יהודי לזה הפלשתיני־מוסלמי. אלפי גילה קהילה עצמאית שמאמינה בדרכה ובכל זאת נלחמת באחד האתגרים הגדולים שלה: העברת המסורת לדור הבא והימנעות מהיכחדות.

"לא יצרתי את הסרט הזה בשביל השומרונים", הוא מסביר, "אלא עבור היהודים ועבור קהילה דתית ומסורתית בעולם, שנאבקת כדי להעביר את המסורת שלה. הסרט צולל לתוך קהילה קטנה ומאפשר לנו לראות את המאבק שלה, ומתוך זה את המאבק שלנו - האנשים הלא פרוגרסיביים שאוהבים את הדת והאמונה שלהם, שלא מתביישים בה ושמעוניינים להנחיל אותה לדורות הבאים".

את הסרט, שיוקרן בסוף השבוע הבא במסגרת פסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים, הוא יצר במשך שש שנים, שבמהלכן צלל לתוך הקהילה הקטנה והסגורה שבהר גריזים. "כשהתעמקתי עם התחקיר לסרט הייתי בשוק. אני - דור עשירי בירושלים, בן למשפחה עיראקית, בוגר החינוך הדתי־לאומי, כולל ישיבת הסדר - פוגש אנשים ששומרים תורה ולא מקיימים הלכה כמונו. זה היכה אותי בתדהמה. הרגשתי כאילו פגשתי את אבות אבותיי לפני הגלות. נפגשתי עם קפסולת הזמן של עם ישראל".

השומרונים טוענים כי הם צאצאים של שבטי אפרים, מנשה ולוי שישבו באזור השומרון ולא גלו עם עשרת השבטים לאחר חורבן ממלכת ישראל לפני יותר מאלפיים שנה. בתחילת דרכם מנו כמיליון איש, עם השנים מספרם הידלדל. לפני כמאה שנה מנו כ־150 מאמינים, וכיום הם מונים 850. מחצית מהעדה מתגוררת באזור שכם והחצי השני מרוכז ברחבי הארץ, בעיקר בחולון.

"יש שרואים בהם ערבים או יהודים", אומר אלפי, "חשוב להבין שזה לא נכון. הם שומרונים. הם גם לא שוכני מערות. יש ביניהם בנקאים, אנשי עסקים ואנשי חינוך. בתוך זה קיים העולם הדתי, שהוא מאוד מרכזי ומשמעותי".

הוא התארח בקהילה שבהר גריזים, ראיין רבים מחבריה ולא היסס לדון באתגריה המודרניים של העדה, כמו מעמד האישה והיחס ל"מסמדה" - מצב שבו על אישה שומרונית שנחשבת נידה לחשוף זאת בפני הקהילה. לצד זה מתוארת העובדה שחלק מבני העדה נודדים עד אוקראינה כדי למצוא זיווג. כיום עשרות שומרוניות הן למעשה נשים אוקראיניות. כמו כן, הוא השתתף בשיאה הרוחני של השומרונים - שחיטת כבשים לקורבן הפסח, שבמהלכה הם מסמנים את מצחם בטיפות דם, זכר ליציאת מצרים.

"שואלים אותי מדוע אני לא מעמת אותם מול הדת היהודית, אבל המטרה שלי היתה, כיהודי, להקשיב. כשהזזנו את המאבק 'אצל מי כל האמת' הצידה, התפנה מקום להקשבה. פגשתי אנשי תורה מדהימים. אלוהים נוכח בחיי היום־יום שלהם הרבה יותר מחייהם של לא מעט יהודים דתיים", משתף אלפי.

"אנשים מבקרים אותי על הסרטים שלי ועל צורת החיים שלי. הם לא מבינים שאם אתה יציב בדעתך ומאמין בצדקת דרכך, המפגש עם נרטיב ותפיסה אחרת לא מפחיד אותך. אני יהודי דתי, אורתודוקסי, ימני, ואין לי שום כוונה להפוך לשומרוני. מהמקום הזה אין לי פחד להיפגש עם האחר. כשאתה יודע מי אתה ומכבד את האחר, המפגש מדהים ותורם לחיזוק האמונה שלך".

פסטיבל הקולנוע היהודי ייערך בתאריכים 22-17 בדצמבר בסינמטק ירושלים.