אחרי שהלך עד הקצה כדי לגלם את הג'וקר, חואקין פיניקס שב ומתחבר לצד הרך שלו ב"קדימה קדימה" - דרמה עדינה בשחור־לבן מונוכרומטי, על דוד ואחיין שמקבלים הזדמנות נדירה לבלות קצת זמן יחד ולהכיר אחד את השני.
פיניקס מגלם את הדוד, ג'וני, ובמסגרת עבודתו הוא מסתובב ברחבי ארה"ב ומראיין ילדים לפרויקט רדיופוני. הוא שואל את מרואייניו לגבי העתיד, מה מפחיד אותם, מה משמח אותם וכו'. ג'וני יודע לדבר איתם וכיצד לרכוש את אמונם, והוא גם יודע להקשיב. אבל אין לו ילדים משלו, ולאחרונה גם אין לו בת זוג.
האחיין שנכנס לחייו לפתע הוא ג'סי בן התשע (וודי נורמן), הילד היחיד של אחותו, ויו (גבי הופמן, "לייקרס: קבוצה מנצחת"). ג'סי הוא ילד דברן, רגיש ואינטליגנטי. אבל הוא מודאג בקשר לאבא שלו, שסובל מהפרעה דו־קוטבית, והוא מתגעגע אליו.
בכל מקרה, זה הסרט, פחות או יותר. ג'וני וג'סי מסתובבים ומדברים, ולומדים דברים חדשים זה על זה ועל עצמם. תוך כדי, ג'וני גם מאחה את מערכת היחסים שלו עם אחותו (השניים לא דיברו מאז שאמם נפטרה, שנה קודם לכן), מקליט יומן (בעזרת אותו מיקרופון גדול שמשמש אותו להקלטת הראיונות) וקורא ספרים (לעצמו ולאחיין שלו).
קשה לבוא בטענות לסרט כמו "קדימה קדימה" (שאותו כתב וביים היוצר האמריקני הוותיק מייק מילס). גם אם הוא קצת מנומנם, צפוי וחסר מתח, הוא לא באמת מזיק לאף אחד, וגם אם הוא טיפונת ארוך מדי, לא כואב לצפות בו.
נכון, הילד חמוד מדי ולעיתים גם קצת מעצבן. אבל הדינמיקה בין פיניקס לשחקן הצעיר טבעית וחסרת מאמץ, ולא פעם גם מקסימה ומשעשעת. בתוך כך, גם הראיונות הרבים (והלא מתוסרטים) שג'וני מקיים עם הילדים, שנמצאים בערים שונות בארה"ב (כמו דטרויט, ניו יורק וניו אורלינס), מוסיפים רובד נוסף ליצירה ומעשירים אותה.
אם "קדימה קדימה" היה נמשך 88 דקות, אני מניח שהייתי אוהב אותו יותר. אך גם באורך של 110 דקות - יותר חיבבתי אותו מאשר לא. הוא חמים, הוא נעים. הלב שלו נמצא במקום הנכון. קצת קשה שלא להיות בעדו.
ציון: 6
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו